In the flesh עולה בהרבה על pulse
הסטליסט של in the flesh מוצלח הרבה יותר. מה לעשות ששירי amused to death טובים בהרבה משירי הdivision bell והmomentry שמאיישים את כל הקטע הראשון. בקשר לשאר, אני מעדיף את סט דה קונטרולס על פני one of these days, שלא לדבר על זה שבפאלס אין כלל התייחסות לאנימלס, שהוא אלבום נהדר. אבל מה שהכי מעצבן אותי בpulse זה העריכה - פשוט 80% מהדיסק הם תמונות מרחוק? כמעט ואין קלוזאפים! לדוגמה בסולו הנפלא שבסוף comfortably numb, כמעט כל הזמן רואים רק את התפאורה מרחוק, לא רואים כמעט אף פעם קלוזאפים על הגיטרה של גילמור - דבר הרבה יותר מעניין לדעתי מהתפאורה... in the flesh, לעומת זאת, הוא דוגמה לאיך צריך להיראות סרט הופעה...
