...The willow-wren was twittering"
his thin little song…" (The wind in the willows, chapter VII – The piper at the gates of dawn) הקדמה: בשנת 1967 להקה אנונימית יחסית פורצת למדפים עם אלבומם הראשון The piper at the gates of dawn , ע"ש הפרק השביעי בספרו של קנת' גרהאם "הרוח בערבי הנחל", ספר אהוב על אחד מחברי הלהקה. הידוע בשם סיד בארט. מאוחר יותר יכתירו את האלבום כאלבום הפסיכודליה הטוב ביותר אחרי סרג'נט פפר של הביטלס, אם תשאלו אותי מגיע לו המקום הראשון... הנה כמה סיבות מדוע: Astronomy Domain Huston… we have a problem… we've got too high and we can't go down. בשיר הזה הם באמת התעלו על עצמם (עם קצת עזרה מאחרים...) ויצרו חוויה קולית סוחפת חושים, השירה האדישה של בארט מלווה בהד של רייט לוקחת את המאזין לעולם מופלא של צלילים המתמזגים אחד בשני... או משהו בסגנון הזה. הקול שנשמע מקריא את שמות הכוכבים קולו של פיטר ג'נר, מנג'ר הלהקה דאז. Lucifer Sam מה!? איך ג'יימס בונד הגיע לכאן!? הפתיחה של השיר נשמעת כמו סרט ריגול בריטי משנות השישים, אך היא בעצם עוסקת בלא אחר מאשר החתול של בארט, אובססיה לא קטנה יש לחברי פינק פלויד לחתולים (ראו מקרה: אסיד, סיד והחתול המסטול). ג'ניפר המכשפה המוזכרת בשיר היא חברתו של סיד באותה התקופה, עליה גם נכתב השירbike (יבוא בהמשך...). אם תקשיבו לשיר באוזניות תוכלו להבחין בהתחלת השיר לכך שהמוזיקה מתרכזת באוזן אחת, עוברת לאוזן השניה וחוזרת במהירות לראשונה, דבר הגורם להרגשת סכיזופרניות והזזת הראש לעבר הצליל כתנועה בלתי רצונית. MATILDA MOTHER השיר נפתח בסיפור על מלך מהאגדות הנותן אווירה מסתורית, המוזיקה האפלולית מרתקת את המאזין, מדי פעם שוברת את הריכוז צרחה של ווטרס. כדי לרתק את המאזין מחדש מגיעים צלילים מוזרים עוד יותר (בום צ'ה) ואז "סולו הגיטרה" שנשמע כמו נחש מתפתל, במבט לאחור אפשר לראות שהשיר היה מתאים בדיוק לחבר'ה הקצת לא שפויים של אותה התקופה, לנו הוא מציע דרך אלטרנטיבית להגעה לאותה אי שפיות. אחד השירים האהובים עלי באלבום בעיקר בגלל ההיפנוט שהוא גורם והרגשת ההתעלות המוזרה. Flaming בניגוד לשאר השירים השיר מאופיין במין קלילות ואווריריות, כנראה שבארט היה בזמן טריפ ממש טוב בזמן שהוא כתב את זה, כי פתאום הוא החליט שהוא יושב על ענן ומהתל בכולנו. הרוח השובבה שבארט הכניס בשיר מעלה חיוך על פני בכל פעם שאני שומעת אותו (במיוחד ה yippee, you can't see me…), ממש אפשר לדמיין אותו יושב על ענן, מנענע את הרגליים ומחייך חיוך שובב בזמן ביצוע מעשי קונדס בעוברי אורח תמימים. Pow R.Toc H משמעותו של השם המוזר היא סיסמא שהייתה נפוצה בצבא הבריטי. בשמיעה ראשונה נדמה כאילו נקלעתם לג'ונגל ללא יציאה, נמר רודף אחריך וברקע נשמעות צרחות של קופים (או של ווטרס... קרוב) . אחת החוויות המוזרות ביותר באלבום, קצת קשה לעיכול בהתחלה אך אחרי כמה שמיעות מתרגלים. TAKE UP THY STETHOSCOPE AND WALK השיר המוקלט הראשון שהולחן ע"י רוג'ר ווטרס. השיר רווי באווירה הבריטית של אותה התקופה, מוזר וקופצני. Interstellar Overdrive (מומלץ לשים את השיר ברקע בזמן הקריאה) תנו לי לצייר לכם תמונה; 1 בלילה, יורד גשם זלעפות, המכונית שלכם נתקעת על כביש בודד באמצע שומקום. אתם יורדים לחפש עזרה. איכשהו אתם נקלעים ללונה פארק שומם. אתם רואים את פרצופיהם המאיימים של הליצנים בחושך. אתם מחליטים להסתובב מעט באיזור לראות אם אפשר למצוא עזרה בסביבה. אתם מרגישים שמישהו עוקב אחריכם, אתם מסתובבים, אבל אין שם אף אחד. אתם ממשיכים ללכת, מדי פעם אתם פונים לאחור לבדוק אם יש מישהו מאחוריכם. ראה כי התייאשתם מהחיפוש, אתם מתיישבים על הקרוסלה הראשונה שאתם רואים, שוקעים בהרהורים כשפתאום תופסת את צווארכם יד קרה, אתם מרגישים שאתם שוקעים בתרדמה, הכל תסתובב ואז זה נגמר, רק חלום רע... הקטע יכול לתאר את ההרגשה שמקבלים כשמקשיבים לשיר רק במעט, חייב להקשיב טוב טוב כדי להבין את חלום הבלהות הנפלא הזה. המוזיקה נותנת מין הרגשה של מסע, של התקדמות בלתי פוסקת, אתה מרגיש כאילו משהו מנסה לתפוס אותך כשאתה מנסה לרדוף אחרי התווים של הקטע האינסטרומנטאלי הנפלא הזה. The Gnome לכאורה נראה כי השיר יעסוק בדימוי המעמיק של הגמד הנ"ל (הלא הוא grimble gromble ידידנו משכבר הימים). אך השיר עוסק בגילויו המרעיש של הגמד, דרך חדשה לגמדים להגיד הוווררריייי. הקלילות המשעשעת של השיר והמבטא האירי המאולץ של בארט מוסיפים לילדותיות הנפלאה שנמצאת בשיר והופכת אותו למצרך חובה במדף הקלטות לילדים. Chapter 24 רוב השורות מהשיר לקוחות מתוך ספר סיני עתיק שבארט מאוד אהב. ביזארי ככל שישמע השיר, הוא מצליח להעביר תחושה מיוחדת אך מעט מעיקה שאי אפשר לתאר במילים. בקיצור, תקשיבו לו כי אין כל דרך להעביר את החוויה במילים. The Scarecrow (מומלץ גם כן לקרוא עם השיר) דמיינו לכם דחליל עץ רזה עם קש במקום שיער, שלידו ישובה הלהקה על ערימות קש, וקש בכל מקום (אבל לא אכפת להם...). כשסיד מתחיל לשיר מאיר זרקור אותו ואת הדחליל הצבוע בשחור ובירוק, עכברים מתרוצצים ועורבים מקרקרים (איך שקוראים לקול שהעורבים משמיעים). על פניו של הדחליל מרוחה הבעה חמוצה במקצת כשהלהקה מקוננת על מר גורלו של חתיכת העץ המסכנה. אחד השירים האהובים עלי באלבום, בעיקר בגלל הרגשת הדוד משה שהגיטרה וההקשות בעץ נוסכים בשיר. Bike זוכרים את אהבת הגנון התמימה? כשהכל היה חומרי ואהבה נמדדה בכמות המתנות. ובכן, אם אתם בכ"ז לא זוכרים השיר הזה יזכיר לכם במהרה. השירה והליריקה האינפנטיליים נשמעים מוזרים בהתחלה, אך אחרי כמה האזנות מצליחים לעכל את השיר הנפלא הזה שאי הזזת הראש מצד לצד נראית בלתי אפשרית כאשר מקשיבים לו. אחד השירים המעטים באלבום שגורמים להעלאת חיוך על פני המאזין והרגשת שמחה מוזרה. קצת קשה לנחש ש"ילד" בן 21 כתב את זה לחברה שלו ולא ילד בן 3, השיר בעצם נכתב לחברתו של בארט ג'ני ספיירס. השיר מדגיש את הרבגוניות בכתיבה ובשירה של בארט, ובאלבומי ההמשך של הלהקה ניתן לראות שהם איבדו את הפן המשעשע והילדותי שבארט נתן לה.
his thin little song…" (The wind in the willows, chapter VII – The piper at the gates of dawn) הקדמה: בשנת 1967 להקה אנונימית יחסית פורצת למדפים עם אלבומם הראשון The piper at the gates of dawn , ע"ש הפרק השביעי בספרו של קנת' גרהאם "הרוח בערבי הנחל", ספר אהוב על אחד מחברי הלהקה. הידוע בשם סיד בארט. מאוחר יותר יכתירו את האלבום כאלבום הפסיכודליה הטוב ביותר אחרי סרג'נט פפר של הביטלס, אם תשאלו אותי מגיע לו המקום הראשון... הנה כמה סיבות מדוע: Astronomy Domain Huston… we have a problem… we've got too high and we can't go down. בשיר הזה הם באמת התעלו על עצמם (עם קצת עזרה מאחרים...) ויצרו חוויה קולית סוחפת חושים, השירה האדישה של בארט מלווה בהד של רייט לוקחת את המאזין לעולם מופלא של צלילים המתמזגים אחד בשני... או משהו בסגנון הזה. הקול שנשמע מקריא את שמות הכוכבים קולו של פיטר ג'נר, מנג'ר הלהקה דאז. Lucifer Sam מה!? איך ג'יימס בונד הגיע לכאן!? הפתיחה של השיר נשמעת כמו סרט ריגול בריטי משנות השישים, אך היא בעצם עוסקת בלא אחר מאשר החתול של בארט, אובססיה לא קטנה יש לחברי פינק פלויד לחתולים (ראו מקרה: אסיד, סיד והחתול המסטול). ג'ניפר המכשפה המוזכרת בשיר היא חברתו של סיד באותה התקופה, עליה גם נכתב השירbike (יבוא בהמשך...). אם תקשיבו לשיר באוזניות תוכלו להבחין בהתחלת השיר לכך שהמוזיקה מתרכזת באוזן אחת, עוברת לאוזן השניה וחוזרת במהירות לראשונה, דבר הגורם להרגשת סכיזופרניות והזזת הראש לעבר הצליל כתנועה בלתי רצונית. MATILDA MOTHER השיר נפתח בסיפור על מלך מהאגדות הנותן אווירה מסתורית, המוזיקה האפלולית מרתקת את המאזין, מדי פעם שוברת את הריכוז צרחה של ווטרס. כדי לרתק את המאזין מחדש מגיעים צלילים מוזרים עוד יותר (בום צ'ה) ואז "סולו הגיטרה" שנשמע כמו נחש מתפתל, במבט לאחור אפשר לראות שהשיר היה מתאים בדיוק לחבר'ה הקצת לא שפויים של אותה התקופה, לנו הוא מציע דרך אלטרנטיבית להגעה לאותה אי שפיות. אחד השירים האהובים עלי באלבום בעיקר בגלל ההיפנוט שהוא גורם והרגשת ההתעלות המוזרה. Flaming בניגוד לשאר השירים השיר מאופיין במין קלילות ואווריריות, כנראה שבארט היה בזמן טריפ ממש טוב בזמן שהוא כתב את זה, כי פתאום הוא החליט שהוא יושב על ענן ומהתל בכולנו. הרוח השובבה שבארט הכניס בשיר מעלה חיוך על פני בכל פעם שאני שומעת אותו (במיוחד ה yippee, you can't see me…), ממש אפשר לדמיין אותו יושב על ענן, מנענע את הרגליים ומחייך חיוך שובב בזמן ביצוע מעשי קונדס בעוברי אורח תמימים. Pow R.Toc H משמעותו של השם המוזר היא סיסמא שהייתה נפוצה בצבא הבריטי. בשמיעה ראשונה נדמה כאילו נקלעתם לג'ונגל ללא יציאה, נמר רודף אחריך וברקע נשמעות צרחות של קופים (או של ווטרס... קרוב) . אחת החוויות המוזרות ביותר באלבום, קצת קשה לעיכול בהתחלה אך אחרי כמה שמיעות מתרגלים. TAKE UP THY STETHOSCOPE AND WALK השיר המוקלט הראשון שהולחן ע"י רוג'ר ווטרס. השיר רווי באווירה הבריטית של אותה התקופה, מוזר וקופצני. Interstellar Overdrive (מומלץ לשים את השיר ברקע בזמן הקריאה) תנו לי לצייר לכם תמונה; 1 בלילה, יורד גשם זלעפות, המכונית שלכם נתקעת על כביש בודד באמצע שומקום. אתם יורדים לחפש עזרה. איכשהו אתם נקלעים ללונה פארק שומם. אתם רואים את פרצופיהם המאיימים של הליצנים בחושך. אתם מחליטים להסתובב מעט באיזור לראות אם אפשר למצוא עזרה בסביבה. אתם מרגישים שמישהו עוקב אחריכם, אתם מסתובבים, אבל אין שם אף אחד. אתם ממשיכים ללכת, מדי פעם אתם פונים לאחור לבדוק אם יש מישהו מאחוריכם. ראה כי התייאשתם מהחיפוש, אתם מתיישבים על הקרוסלה הראשונה שאתם רואים, שוקעים בהרהורים כשפתאום תופסת את צווארכם יד קרה, אתם מרגישים שאתם שוקעים בתרדמה, הכל תסתובב ואז זה נגמר, רק חלום רע... הקטע יכול לתאר את ההרגשה שמקבלים כשמקשיבים לשיר רק במעט, חייב להקשיב טוב טוב כדי להבין את חלום הבלהות הנפלא הזה. המוזיקה נותנת מין הרגשה של מסע, של התקדמות בלתי פוסקת, אתה מרגיש כאילו משהו מנסה לתפוס אותך כשאתה מנסה לרדוף אחרי התווים של הקטע האינסטרומנטאלי הנפלא הזה. The Gnome לכאורה נראה כי השיר יעסוק בדימוי המעמיק של הגמד הנ"ל (הלא הוא grimble gromble ידידנו משכבר הימים). אך השיר עוסק בגילויו המרעיש של הגמד, דרך חדשה לגמדים להגיד הוווררריייי. הקלילות המשעשעת של השיר והמבטא האירי המאולץ של בארט מוסיפים לילדותיות הנפלאה שנמצאת בשיר והופכת אותו למצרך חובה במדף הקלטות לילדים. Chapter 24 רוב השורות מהשיר לקוחות מתוך ספר סיני עתיק שבארט מאוד אהב. ביזארי ככל שישמע השיר, הוא מצליח להעביר תחושה מיוחדת אך מעט מעיקה שאי אפשר לתאר במילים. בקיצור, תקשיבו לו כי אין כל דרך להעביר את החוויה במילים. The Scarecrow (מומלץ גם כן לקרוא עם השיר) דמיינו לכם דחליל עץ רזה עם קש במקום שיער, שלידו ישובה הלהקה על ערימות קש, וקש בכל מקום (אבל לא אכפת להם...). כשסיד מתחיל לשיר מאיר זרקור אותו ואת הדחליל הצבוע בשחור ובירוק, עכברים מתרוצצים ועורבים מקרקרים (איך שקוראים לקול שהעורבים משמיעים). על פניו של הדחליל מרוחה הבעה חמוצה במקצת כשהלהקה מקוננת על מר גורלו של חתיכת העץ המסכנה. אחד השירים האהובים עלי באלבום, בעיקר בגלל הרגשת הדוד משה שהגיטרה וההקשות בעץ נוסכים בשיר. Bike זוכרים את אהבת הגנון התמימה? כשהכל היה חומרי ואהבה נמדדה בכמות המתנות. ובכן, אם אתם בכ"ז לא זוכרים השיר הזה יזכיר לכם במהרה. השירה והליריקה האינפנטיליים נשמעים מוזרים בהתחלה, אך אחרי כמה האזנות מצליחים לעכל את השיר הנפלא הזה שאי הזזת הראש מצד לצד נראית בלתי אפשרית כאשר מקשיבים לו. אחד השירים המעטים באלבום שגורמים להעלאת חיוך על פני המאזין והרגשת שמחה מוזרה. קצת קשה לנחש ש"ילד" בן 21 כתב את זה לחברה שלו ולא ילד בן 3, השיר בעצם נכתב לחברתו של בארט ג'ני ספיירס. השיר מדגיש את הרבגוניות בכתיבה ובשירה של בארט, ובאלבומי ההמשך של הלהקה ניתן לראות שהם איבדו את הפן המשעשע והילדותי שבארט נתן לה.
