ויז ! תחפןשת? אה!
שנים לא מתחפש. אבל כשהייתי בתיכון, וואוו וואוו
התחפשתי ומה שעשיתי למנהל המפחיד?!!!
לא מספר
לא לא אי אפשר
את זה לא עשו בתקופהה ההיא
הוא לא זיהה אותי, כי חבשתי מסכה כמו זאת
כל הכפר דיברו על זה
טוב, אני מספר : בכפר הנוער יוהנה בבאר יעקב בכיתה ט', פורים, יום חופש, עושים הכנות לערב. התאפרתי יפה יפה. מסקרה לעיניים הגדולות שלי הבליטו אותן חזק., אודם, סומק עדין, חיוך וכמובן : 2 תפוסים שמילאו את החזיה שלבשתי מתחת לבגד הבנות מהכיתה שלי. נכנסנו לאולם, התקרבתי למנהל. האיש היה אכול שנאת פולנים. בקושי חייך. התקרבתי עוד. אלברט דחף את מרפקו לצלעותיי : לך בעדינות! כמו בת. השתדלתי מאוד. ניגשתי למנהל בביישנות מעושה. הרמתי מעט את ראשי וחייכתי לו. שוב חייכתי וסחטתי ממנו חיוך. צחוק. צחוקו התגלגל : מי זאת הנערה היפה הזאת? שאל. הוא התכופף וגילה את עיניי המאופרות
בחן רב ועדינות. הקפדתי על עדינות האיפור. שלא יהיה וולגארי חלילה!!! הסתובבתי בבושת כאילו אני מפנה לו את צדודיתי, ותוך כדי כך חיככתי את קצה החזיה הממולאה בתפוז לזרועו השמוטה. עיניו הזדוותו הצידה אבל הוא עצר את תגובתו וחייך. למראה החיוך שלו, קול פנימי אמר לי להמשיך צעד אחד קדימה אבל בעדינות. כיאה ל"מי זאת
הנערה היפה הזאת?" שוב ושוב הוא התכופף וחקר אותי דרך החורים של המסכה.
החל לנחש שמות של בנות שחיבב במיוחד. ואני שוב ושוב צודדתי בחיוך שברירי תוך חיכוך החזיה המתופזת לגופו. והכל בשיא העדינות. הכל "מקרי" ומתוף התפנקות מעושה היטב.
ברחתי. פחדתי מתגובתו. הוא לא ידע את זה עד למסיבת הסיום של השנה. עשינו הצגה על זה וכך חשפנו את דמותה של "
הנערה היפה" - היא היתה לני שעוד לא הבין : פרויז.
