to Hellicon and back - דבר ה

[Niff74]

to Hellicon and back - דבר ה../images/Emo54.gif

אוקיי. וואו... ושוב - וואו. זה הדבר הכי מאורגן שאני מסוגלת להגיד כרגע. אחד הפרקים הטובים ביותר שראיתי, ובאמת מזל שישבתי ואשכרה רשמתי הערות (יש לי אחריות סך הכל...) כי אחרת לא יכולתי לארגן את המחשבות בשביל לכתוב את זה... אני אנסה בכל זאת לאסוף את שיירי התודעה שלי ולארגן את ההערות... לאור מצבי, זה יהיה הפעם באופן כרונולוגי, עם סטיות קלות פה ושם. 1. מייקל הרסט - במאי הפרק. כאמור, אני חושבת שזה אחד הפרקים החזקים ביותר שראיתי בסדרה אי פעם. הרבה בזכות הבימוי. אני זוכרת ששמעתי שבאחד הקונים הוא סיפר שהגרסא המקורית של הפרק היתה הרבה יותר אלימה ומזעזעת ושהם נאלצו לחתוך ולצנזר לא מעט מכיוון שהמקור היה הרבה יותר קשה לצפייה. אני חושבת שגם ככה הפרק היה מאוד קשה לצפייה, אבל לטובה. עבודה מדהימה של מייקל. מהבטן, ועם ראש. ועוד בהמשך. 2. תחילת הפרק - השקט שלפני הסערה. הקטע הקליל והשמח היחיד בפרק. אין לנו מושג ירוק מה הולך לקרות. גם לגיבורות שלנו אין. במבט לאחור, זה הופך את הסצינה הזו, הכל כך תמימה ויפה לעצובה. נורא עצובה. גבריאל וואריה, רק בפרק הקודם כמעט והרגו אחת את השניה. עכשיו? קולגות. הערכה הדדית ומקצועית. אחוות אמאזונות. היה באמת יפה. 2 רגעים מקסימים שאני זוכרת - גבריאל שואלת את ואריה אם היא "נקעה את העין שלה עליה..." והקטע השני - זינה משתחווה בצחוק למלכה החדשה. זו אולי היתה מחווה הומוריסטית מצידה, אבל הראתה כבוד. וקבלה של ואריה כמנהיגה. יש ריח של אופטימיות באויר, המשבר חלף ואפשר לנשום לרווחה ולחגוג קצת. אבל אז כמובן מגיע ליקוי החמה. And all hell breaks loose. 2. הפולשים מנצלים את החושך, אלמנט ההפתעה מתברר כקטלני במיוחד עבור האמאזונות. הן לא מספיקות להתארגן בזמן, מול האויב היעיל והקטלני. אין לו פנים. זה מאוד קשה להלחם כשאתה לא רואה במי אתה נלחם. וזה מפחיד. ואז ואריה נחטפת. ברור שמדובר באויב חזק ולא רגיל. האמאזונות שלה נותרו מאחור, פיות פעורים, אפילו לזינה אין מה לומר. מבטי יאוש מכל עבר, האף של זינה מדמם. 3. ההחלטה ברורה וצפוייה. גבריאל חייבת להיות זו שתנהיג את האמאזונות. אין פה ויכוח. לשתיהן ברור שזה מה שצריך להיות. גבריאל מקבלת בקור רוח את התפקיד. היא לא יודעת שזה יעלה לה ביוקר. 4. האמאזונות עושות את דרכן בסירה - זינה לא כאן. שוב הזדמנות לראות את גבריאל המלכה בפעולה. היא קרת רוח. היא בעלת ניסיון. היא מרגיעה את הבנות, יודעת מה לומר. הבחורה הזו עברה הרבה מאז שעלתה לראשונה על סירה והקיאה ללא הרף. הים כבר לא יכול להכניע אותה. היא חזקה מדי. Or is she? 5. כדורי אש נוחתים מן השמיים ומכריחים את הלוחמות לשחות אל החוף. הן איבדו את יתרון ההפתעה. הן יאבדו הרבה יותר מזה. העלייה שלהן על החוף מזעזעת. המצלמה מתעכבת זמן רב על הפנים המאומצות, השרירים המשורגים, הלוחמות האמיצות שנופלות על החולות אחת אחת. חלקן מתפוצצות. חלקן נפגעות ע"י החיצים, חלקן פשוט נופלות ונרמסות. המראות איומים, הרוח נופלת. חיצים שורקים מכל עבר. סצינה שמזכירה לגמרי את הניסיון של בעלות הברית במלחה"ע ה-II להכנס לנורמנדי. את 10 הדקות הראשונות והמחרידות אך כל כך חזקות של "להציל את טוראי ראיין". יש להן בדיוק אותה השפעה כאן. 6. מתאספות ליד הדיונה. מתפתח ויכוח לגבי מה עושים עם הפצועים. גבריאל אומרת שצריך להשאיר אותם מאחור. זו אותה גבריאל שהיתה מזועזעת מכך שזינה לא רצתה לבזבז מזון ומים על הפצועים ב-The Price. מי היה מאמין. לפי המבט המזועזע - לא זינה. משהו השתנה. סימן ראשון. 7. ואריה חוזרת. עיניה קשורות, אבל יותר פקוחות מתמיד. היא שולחת את גבריאל קדימה ואז מנסה להרוג אותה. בשביל להציל את השבט. את אחיותיה. עכשיו, קצת הרחבה... אמרתי כבר ואני אומר שוב - אני מאוד אוהבת את ואריה. היא פשוט כל כך אנושית. ובפרק הזה היא גם כל כך התבגרה. אי אפשר בכלל להשוות אותה כאן לואריה של Dangerous Prey או Path of vengeance. היא קיבלה החלטה נוראית שעומדת בסתירה לכל מה שהיא מאמינה בו. רבים יאמרו שזו החלטה תבוסתנית. אבל אחרי שהאחיות שלך נקצרות כך ויש סיכוי טוב מאוד שאף אחת לא תשרוד, הכבוד לא חשוב. רק החיים. זו החלטה שמאוד קשה לקבל, החלטה שברור שתחסל את הפופולריות והסיכויים של מי שמקבל אותה להמשך. אבל טובת השבט חשובה יותר. זו בדיוק משמעות ההתבגרות. זינה מבינה את זה. המבט שלה אומר יותר הערכה מאכזבה. גבריאל מגיבה אחרת. נכון, כמעט והרגו אותה הרגע אבל גבריאל של פעם היתה מבינה את זה וסולחת מיד. גבריאל הזו לא. היא תולשת את שרשר המלכה של ואריה. משפילה אותה לפני כולם. חלק מהאנושיות שלה הלך לאיבוד. סימן שני. 8. זינה וגבריאל יושבות על הדיונה ומדברות. זינה מתקשה לעכל את השינוי שחל בגבריאל. היא נותנת את משפט הפרק - "that´s the thing about vengeance - you´re never really satisfied". זה גם פחות או יותר המוטו של הסדרה. הבעיה היא שאנשים לומדים את זה רק דרך הניסיון. מי שמצליח לשרוד כמובן. זינה הצליחה למרות שנים ארוכות של תהיה (וטעיה?). ואריה גם כן עברה את זה. מה יהיה בגורלו של בלרופון? 9. ואולי זה המקום לדבר קצת עליו. בלרופון. הבן של ארטמיס (ממתי יש לה בן? זה מסתדר עם הדמות שלה במיתולוגיה?). השחקן מאחורי הדמות הוא הקיווי הצעיר והמוכשר קרייג פארקר. אתם מכירים אותו בתור הנסיך סרפדון מ-"for him the bell tolls", והנסיך שהיה כלוא בגוף של תינוק ב-"key to the kingdom", וגם כלוסיוס מהרק הצעיר. הוא די מוכר בארץ מולדתו והופיע גם במספר פרקים של הגרסא הקיווית ל"של מי השורה הזו בכלל?" ("Scared Scriptless") לצידו של קווין סמית´. הם גם היו חברים די טובים. לאחרונה אולי הצלחתם לאתר אותו ב"שר הטבעות - אחוות הטבעת" בתור אחד האלפים. בכל מקרה, הוא היה טוב כשחקן האורח של הפרק, אבל הדמות שלו לא היתה הכוכבת. לא פיתחו אותה עד כדי כך. בכל אופן, הוא נלחם בצורה מדהימה. הצליח לגבור שוב ושוב על זינה (אני לא מחשיבה את הקרב מחוץ לטירה שם היא פשוט רצתה למשוך אותו אחריה) עד לסוף. הפעם אני מסכימה שלא יכלו להשאיר אותו בחיים. המוות שלו היה מאוד עצוב - ריקושט צורב למותם של האולימפיים מסוף העונה הקודמת. זו אחת הפעמים הבודדות שזינה באמת מביעה חרטה על כך. אבל בלרופון לא יכול להתעלות בשלב זה. הנקמה חשובה יותר. והיא גם תהיה סופו. 10. קטע חזק לא פחות שבא לפני כן, הוא הנאום של גבריאל. היא יודעת לדבר, זה לא חדש. אבל אש המלחמה והזעם שבוערת בה זה משהו חדש. היא השתנתה. נאלצה להכנס לתפקיד המנהיגה קרת המזג. הנאום שלה מרגש. חזק. מצמרר. חיוני. אין מקום לחרטה או רחמים במלחמה שכזו וגבריאל יודעת את זה. והיא נאלצת להפרד מהאנושיות שלה לשלום לפחות עד סוף המלחמה הזו. כשהיא תשוב אליה, עם סיום המלחמה, היא לעולם לא באמת תחזור להיות עצמה. והיא יודעת את זה. סימן שלישי. 11. בלרופון מת לנו בפסקא 9 כבר ולכן נעבור הלאה. גבריאל רודפת אחרי אחד האנשים שהצליח לברוח. למרות שהוא במנוסה, ולא מנסה אפילו להגן על עצמו, היא מוכנה להרוג אותו. זינה מספיקה לעצור אותה בשניה האחרונה. גבריאל בולמת בזמן. אבל האם זה באמת בזמן? או שהיא איחרה את המועד? המלחמה הסתיימה בנצחונן של האמאזונות. אבל החולות הכהים ספוגים בדם. עוד קונספט חוזר בסדרה - במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים. המפסידה של הפעם היא גבריאל. מכוסה בדם היא עושה את דרכה חזרה, סולחת לואריה. לעצמה היא לעולם לא תסלח. 12. סיכום. הפרק הזה כולו גבריאל. כדי לעבור על כל התחנות בחיים שלה אני אצטרך פתיל משלי עם לא מעט הודעות. די להזכר בנערה התמימה, באלמנה הטריה, ברצח הראשון, בתינוקת, בהופ המתה, בסולן המת. בהודו, ב-Ides of March, כל העונה החמישית, Legacy, ואז Abyss והגענו לכאן. השינוי שהיא עברה עצום ורב יותר מכל דבר שקרה בסדרה. היא הסדרה. אני ארחיב יותר אחרי ש-FIN ישודר כאן. בכל מקרה, אי אפשר היה לקחת את גבריאל לכל המקומות בהן היא היתה בלי המשחק של רנה, והיום היא נתנה את אחד הטובים ביותר שלה. לכן היא גם זוכה בתמונת הפרק... סיכום ארוך וקצת מינורי להפעם, שממש לא עושה חסד עם הפרק הנהדר הזה.

 

[gabrielle]

ואו..

לא הייתי מתארת את זה טוב יותר... כל הכבוד לך הביקורות שלך מצויינות.

 

[fanatico del raul]

הודעה מצויינת !!!- כל הכבוד.

סוף סוף מישהו חוץ ממני, התייחס ( ושוב אני אגיד את זה כל הכבוד על הניתוח המורב והמצויין שעשית על הפרק). לאלימות שזינה הבעירה בגבריאל , בפרק הזה אנחנו רואים מעין דא ז´ה וו - כמו בפעם ההיא שד"ר פרנקנשטיין מסתכל במפלצת אותה יצר. כך מסתכלת זינה בעיניה גבריאל , וההפתעה שלה מהאלימות והשנאה שהתצטברה ועכשיו התפוצה ובוערת כמו בעניי גבריאל כמו אותם כדורי בליסטראות בוערים . ואני אומר שלזינה אין מה להתפלא היא הביאה את זה על עצמה באורך החיים שכפתה על עצמה ועל גבריאל. ועכשיו השאלה האם זינה מסוגלת להיסתכל לעברה בעיניים , כי האדם שהיא רואה הוא ההשתקפות של הזינה הישנה , מלאה באלימות רגשות של שינאה והבנה פיתאומית של המשמעות האמיתית של כוח. והשאלה האמיתית האם לזינה , או אפילו לאיב יש את הכוח הנפשי להתמודד עם מישהו שעובר את התהליך ההפוך למה שהן "כביכול" עברו . זו התחלה מצויינת לפיתוח מאבק חדש ורציני בסדרה , ואני רק מקווה שזה לא יסתיים במעין התעוררות אלא כתהליך ממושך של הבנה והכרה עצמית.

 

[Ponchu]

ארררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(אוקיי רונה...לנשום...להירגע...כן...ככה....יופי...) "שלזינה אין מה להתפלא היא הביאה את זה על עצמה באורך החיים שכפתה על עצמה ועל גבריאל" כפתה על עצמה ועל גבריאל? קודם כל, תפריד. אורח החיים הקודם של זינה, בין אם היא בחרה אותו ובין אם היא התדרדרה/התגלגלה אליו לא קשור לגבריאל. זינה ה"רעה" ה"אכזרית" משמידת האומות לא הכירה את גבריאל. כשהבלונדינית הקטנה התחילה לרדוף אחריה היא כבר הייתה במסע ההתענות שלה והכפרה על העבר. ואני חוזרת - "לרדוף". זינה מעולם לא חטפה את גבריאל והכריחה אותה לבוא אתה. גבריאל כל כך הוקסמה מההרפתקאה וממה שזינה הקרינה, וכל כך רצתה לעזוב את הכפר שהיא פשוט עקבה אחריה יום ולילה. אז קודם כל, כמה שאפשר להאשים את זינה שהראתה לה עולם אחר - זאת הייתה הבחירה של גבריאל. דבר שני. גבריאל מעולם, מעולם לא הגיעה לרמות של זינה. שים לב, היא מענה את עצמה כל פעם שהיא צריכה להרוג בשביל להגן על עצמה, על זינה או על אחרים שיקרים לה. זינה הרגה בשביל ההרג, בשביל הכיבוש בשביל הכוח. גבריאל הורגת מחוסר ברירה ועוד אוכלת את עצמה על כך. לא ממש רוצחת חסרת לב מה? נכון, היום באמת היא כאילו שברה כמה מחסומים, ניסתה לשים עוד איזה קיר בין הרגשות למעשים כדי שהיא תוכל לנצח בקרב. אבל ראית כמה היא סבלה? איך היא אמרה לזינה לא לדבר אתה על זה כי פשוט אסור לה לחשוב עם הלב? ו...כשזינה הסתכלה עליה, אני לא חושבת שהיא הרגישה אשמה. אני חוששת שאת השלב הזה עברנו. היא פשוט מנסה לשמור עליה, לראות שהיא לא תלך יותר מדי רחוק. לא שזאת החלטה שלה אבל בכל זאת... אין ספק שגבריאל היא מסוג האנשים שכן לומד מטעויות של אחרים... אז בואו לא ניקח את זה רחוק מדי, טוב? גבריאל לא הופכת ללוחמת במלוא מובן המילה, עובדה אגב, שאף פעם לא פיתחו את כישורי הלחימה שלה עד הסוף (ראה ערך - כל פעם שהיא נלחמת עם מישהו שווה באמת - מנצחים אותה) קשה לי להאמין שהיא באמת תחצה את הקו הזה בין מה שצריך להיעשות לבין המקום שהיצרים שלה דוחפים אותה מדי פעם... ואני מצטערת, גם אני לא הייתי סולחת לואריה כל כך מהר אם היא הייתה מנסה להרוג אותי...

 

[gabrielle]

בלונדנית קטנה?!!? ספוילר

הבלונדינית הקטנה הזאת היא מהות החיים של זינה! היא זאת שגרמה לזינה להשאר בדרך " הטובה " במקום להיות המפלצת שהיא היתה .. גבריאל שינתה את החיים של זינה לחלוטין ומראים לנו מספיק פעמים גם כשזינה אומרת את זה וגם כשלא כמה גבי היא החלק החשוב ביותר בחיים של זינה ואם גבריאל לא היתה מגיעה לחיים שלה אז היא היתה במקום שונה לגמרי.. בעונה ה-1 זינה החליטה מה עושים והאמת שבמשך כל העונות זינה מחליטה - תמיד זינה הפעם היחידה שראיתי את זינה שואלת את גבי מה לעשות בנוגע לקרב מסויים היה ביום חמישי שראיתי את FIN וזה היה מאוד מאוד מפתיע. ואת יודעת מה? זה אף פעם לא הפריע לי? כמו שזה לא הפריע לגבריאל זה גם לא הפריע לי כי גבי, להבדיל מזינה, לא דורשת להיות זאתי בעלת הכוח, בעלת השליטה, וזינה כן- כי זה פשוט באופי שלה. נכון, גביראל מענה את עצמה שהיא צריכה להרוג.. זה אחד הדבר היותר יפים בה - החמלה שבה ( ורג´יל THE ABYSS ) , גבריאל לא זקוקה להרג או כמו שאת אמרת: בשביל הכיבוש, בשביל הכוח. לא היא לא הטיפוס הזה. את טועה. ראית כבר FIN כי אם כן ראית, אני מאוד אתפלא אם מה שיש לך להגיד על גבריאל זה : "כל פעם שהיא נלחמת עם מישהו שווה באמת - מנצחים אותה" ואני יכולה להביא לך עוד מליון מקרים שגבי כן ניצחה..אהמ... אנשים שווים באמת ( ? )... אם זינה לא הרגישה אשמה אז למה היו לה דמעות בעיניים?! הרי זינה זאת האחרונה שתבכה סתם נכון או לא? וכן, הראו בברור שהיא בוכה, היא בוכה לראות מה שגבריאל הפכה להיות. לא יודעת אם זה טוב או רע זה לא הנושא כרגע- אבל לא לדבר בלי לדעת טוב? גבי אולי רדפה אחרי זינה- אבל היא הצילה אותה .. מעצמה.. הבלונדינית הקטנה שלך הפכה להיות כל החיים של זינה. think about that

 

[אלעד אברון]

You´re preaching to the choire

 

[Dafi the Mighty]

פרק ממש חזק.

גבריאל הייתה שם ממש מדהימה. כל הפרק ריחמתי עליה, על זה שהילדה הקטנה שיצאה למסעות עם זינה עם העקרונות של לא להרוג, להפסיק את מעגל השנאה- הפכה לאחת שגם אחרי שהקרב מסתיים היא מנסה להרוג את אחד האנשים שבורח לה. ועוד אחרי מה שהיה ב-Legacy וThe Abyss, שבהם בכל קרב היא עצרה רגע לחשוב אם היא צריכה להרוג את הבנאדם או לא, למה שהיא הפכה בפרק הזה. אני ממש לא חושבת שאפשר להאשים את זינה במי שהיא עשתה לגבריאל- כי גבריאל אחראית לכך בדיוק אותו דבר ואפילו יותר. גבריאל ידעה שהיא תהפוך למה שהיא תהפוך, היא רצתה להיות זינה, והיא ידעה את ההשלכות אם היא תסתובב עם זינה. היא הייתה מוכנה לקבל את זה על עצמה, שעדיף לה להיות עם זינה ולסבול את הכאב שמצורף לכך (דיברו על זה בForget Me Not, לא?). אין ספק שמהילדה הקטנה שהיא הייתה היא ממש השתנתה, ואני חושבת שזה עצוב במובן מסוים. היא הייתה חייבת לראות מחצית (אפילו יותר מחצי) מהשבט שלה נהרג ובניגוד למה שהיא רגילה- להשאיר אותם מאחור כדי לשרוד וכדי להוביל את אלה שכן מצליחים לשרוד. הקטע עם הכריש היה ממש ממש קשה. זה היה נראה לי כאילו גבריאל לא ממש עצרה לחשוב מה לעשות, פעלה יותר עם אינסטינקטים ושמה את המלכה הזאת שאני לא זוכרת את שמה עכשיו, הג´ינג´ית, במים כדי שהכריש יאכל אותה- כדי שהאחרות יצליחו לברוח ממנו ורק אחרי זה הבינה מה עשתה וזינה הייתה צריכה להגיד לה שזה היה הדבר הנכון. גם אני לא מאשימה את ואריה על זה שהיא רצתה להרוג את גבריאל. גם אני מאד אוהבת את ואריה, היא הייתה כזאת... מה המילה? יפה?

הממ, לא, זה לא מה שחיפשתי. באמת כמו שאמרת ניפ, היא הייתה בוגרת כזאת. זה שהיא רצתה להרוג את גבריאל זה בשביל האחיות שלה, כל מה שהיא רצתה זה שהן יחזרו בשלום הביתה. מה שלא שמתי לב, זה שבאמת גבריאל שתמיד תומכת בלסלוח לא הסכימה לסלוח לואריה מהר. ממש לא שמתי לב לזה. זה שזינה לא נתנה לגבריאל להשאיר אותה לבד, זה ממש נתן לי הרגשה כזאת שזינה וגבריאל החליפו בתפקידים. שגבריאל היא המנהיגה הלוחמת, וזינה היא זאת ששם מבחינה רוחנית (כמובן שלא *רק* רוחנית, זאת זינה אחרי הכל, אבל היו המון קטעים שגבריאל עשתה את הדברים וזינה תמכה בה, לא עשתה). ומפה אני עוברת לזינה, שעליה אני חושבת שאני יותר מרחמת. היא זאת שצריכה לראות את גבריאל עוברת את השינויים האלה. מהנערה התמימה שהייתה נגד אלימות, צריכה לראות אותה עכשיו לוחמת בקור כשהזעם והשנאה בתוכה. אני מתארת לעצמי שזינה מאשימה את עצמה על מה שעובר על גבריאל, אבל כמו שאמרתי מקודם- אי אפשר להאשים את זינה בזה, זאת החלטה עיקרית של גבריאל שהייתה מודעת להשלכות. אל בלרופון לא ממש התייחסתי. אבל לפחות עכשיו אני יודעת מאיפה הוא מוכר לי!

מהרגע שהוא בלם את הצאקראם של זינה בתחילת הפרק היה ברור לי שהוא ממש חזק (טוב, למרות שידעתי מראש לפני הפרק מי הוא, אבל זה הראה שהוא טוב- לא כל אחד יכול לחמוק מהצאקראם של זינה), וגם העניין שהוא הצליח לגבור עליה כמה פעמים- אהבתי את זה. בהחלט היה לזינה קשה. אני לא חושבת שגם היה לה קל (מבחינה נפשית) להרוג את כל אלי אולימפוס, אבל בפרק "אימהות", ובכן, לא היה לה זמן להתחרט או להרגיש רע עם זה. יפה שהיא ניסתה לתת לבלרופון בחירה, למרות שלא היה לו סיכוי. הוא היה עיוור משנאה ורצון לנקמה. נראה לי שזהו, למרות שאני זוכרת שרציתי להוסיף עוד. דממ איט, הייתי צריכה לכתוב לי בנקודות איפושהו. טוב נו. סה"כ דיי אהבתי את הפרק. היה מאד חזק. המוזיקה של הסוף של הפרק עדיין מתנגנת לי בראש. ניפ, גם לך יש עכשיו חשק לקרוא מחדש את The Test של ליידי קאט? וואו, נראה לי שאני אלך לקרוא את זה שוב עכשיו...

 

[Ponchu]

תגובה...((

את יודעת מה... הייתי יכולה להסכים עם מה שאמרת על זה שגבריאל מנסה להרוג את הבנאדם האחרון שנשאר... אבל כל הזמן חוזר לי משפט שמישהי אמרה לי בנוגע לזינה. זוכרים את The Reckoning? יש שם את הרגע שבו זינה נכנסת לטירוף ומכה את גבריאל.... ואותה בחורה תמיד אמרה ש"גבריאל היא אישה מוכה" ועובדה תראו מה שזינה עשתה לה... בלהט הקרב, עם כל הכאב על אובדן האמזונות... עם הפחד לאבד את מה שנשאר והידיעה שכל חייל של בלרופון יכול להרוג אותן.... אז היא רדפה אחריו, אפילו אפשר להגיד שלכמה רגעים העיניים שלה בערו בנקמה וכל מה שהיא חיפשה היה להרוג. טוב, זה היה עשרים וחמש שניות. ומה הלאה? ברור שגבריאל השתנתה... ברור שהיא כבר לא אותה ילדונת תמימה שהגיעה ופחדה מדם. אבל דווקא בפרק הזה ראיתי כמה שהיא התבגרה, כמה שהיא התחילה לקחת אחריות על עצמה. לא כמה שהיא הפכה לאכזרית וקרת לב. אגב, בנוגע לואריה.... למה כולם אומרים שהם מבינים אותה? מילא, להקריב את עצמה בשביל להציל את שאר השבט.... אבל להקריב את גבריאל? ולא, זה לא בגלל שאני אוהבת את גבריאל, אלא בגלל שלא עושים דבר כזה. פשוט לא, במיוחד הקשר המיוחד הזה בין אמזונות. ראיתם, גבריאל קיבלה את זכויות הירושה מריאס כי היא הגנה עליה בגופה. עד כדי כך האמזונות מעריכות חיים... אז להרוג במרמה אחת מהן? כל כך הסכמתי עם גבריאל שלקחה ממנה את שרשרת המלוכה... אולי ואריה צריכה לחשוב עוד קצת על עקרונות החיים... אגב, הפרק דמה להפליא ל the price... רק שכאן הן החליפו תפקידים. ואתם יודעים מה? כמו שאז הסכמתי עם זינה, היום הסכמתי עם גבריאל. זאת מלחמה. זה לא משחק, אלה חיי אדם. ואי אפשר להיות נחמדים כשצריכים לנצח את הצד השני. נכון,ז ה נשמע נורא חסר לב שגבריאל לא רוצה לקחת את המתים אתן... אבל למה לסכן את מי שנשאר בחיים? בדיוק אגב, כמו שזינה עשתה לפני כן. והיא צדקה. כשאתה נמצא בצד המנצח אתה עוד יכול לעשות בחירות פה ושם, לקבל החלטות. כשעומדים להפסיד? אז צריך לעשות הכל בשביל לשרוד... גם אם זה לא כל כך נעים... ואגב.... זאת רק אני או שבלרופון היה יכול לשחק good guy מקסים???

 

[*neta*]

בלרופון מהמיתולוגיה לא היה הבן

של ארטמיס,אבל הוא בכל זאת היה חצי אל שקיבל משימה להכניע את האמזונות.

 

[fanatico del raul]

גבריאל השתנתה.

זינה לא כפתה את עצמה על גבריאל , אבל גבריאל ראתה את הטניות של זינה לחזור לצד האלים שלה . ולקחה את התפקיד של "המאזנת הטובה" , האחת שתמיד תזכיר את ההשלכות של כל מעשיה הנוראיים של זינה . ועכשיו היא בעצמה הולכת לבצע מעשים אכזריים , ולא רק שזינה מאששימה את עצמה , היא גם יודעת שיש מעט מאוד שהיא יכולה לעשות , כי לא משנה איזו עצה היא תביא לה זה ישמע כמו צביעות , כזה מגיע מפי הנסיכה הלוחמת קטל אדוני מלחמה , גיבורים ובסופו של דבר גם אלים. וזה לא בסדר להרוג במירמה , זה מה שזינה עשתה לקליגולה , ולהכניס מישהו אהוב לעימות בשם מטרות אנוכיות זה בדיוק מה שהיא עשתה לארס , ולפני זה גם להרקולס. גבריאל מרגישה נבגדת , למרות זאת היא מקריבה את חייה של אחת מחברותיה איך זה מסתדר אם מה שאמרת , למה שהיא לא תקריב את עצמה כמו מנהיגה טובה , הרי כישוריי המלחמה שלה לא באמת מרשימים והתשובה הפשוטה היא שהם כן שגבריאל כן מסוגלת להרוג , ולהדוף אוייבים ולשנוא ולרמות ולרצות בכוח ( לא משנה מה ההצדקות ) , וזה הדבר הכי חשוב הילדה הטהורה , הנקייה שלא שפכה דם איננה , גבריאל מעליה את כל הערכים ובמידה מסויימת גם מורידה שנים של צביעות ( דבר שזינה עוד לא עשתה) . כשהיא מבינה לבסוף שזינה שינתה , שלשנות באמת היא תוכל רק עם תהיה בעלת כוח ושערכיה כמדובר בקרב אמיתי הם כבר חסרי משמעות . אז אני אומר שסוף סוף , זינה מאבדת את שיווי המישקל שלה את מי שמחזיק אותה מחוברת הכי טוב לצד הטוב שלה , אז אלא עם כן כמו שאמרתי גבריאל הולכת לצאת מהשינוי כמו במין הארה של טוהר ( משהו בסיגנון , איליי את ליויה , או קליסטו) הרי שמדובר בביזבוז , לעומת זאת עם שני הגיבורות יצאו למסע של הכרה עצמית מחודשת ושקילה מחדש של הערכים שלהן הרי שייתכן שהטוב עוד לפנינו.