[email protected]
אצלי המחלה התגלתה אחרי הרבה זמן שאני התלוננתי וכולם אמרו לי שאני סתם עושה את עצמי או חולנית וזה לא חדש שכואב לי פה וכואב לי שם.. אני רוצה לחלוק את הסיפור שלי איתכם כאן מה שאני מתקשה לעשות. קבלתי המון אנטיביטיקה בבית חולים בנהריה אושפזתי שם לתקופה ארוכה מאוד במחלקת כירורגיה אבל לא מצאו כלום וכל הזמן התלוננתי על כאבים בצד שמאל. אז הרופא בא לבדוק מה כואב לי והוא רק השטיח את היד על הבטן והרגשתי כאילו נקודות חשמל צובטות כאלה. התחלתי להלחץ ונסחפתי לבכי והרוםא אומר לי למה את בוכה?! ואני כמו מפגרת מרגישה בעצם לא כמו אלא בדקיו מפגרת ואני בוכה כי כואב לי מה אתה לא רואה? אבל לא אמרתי לו.. זה לא יפה. עשו לי ימבה בדיקות. סיטי בטן וסיטי גרון ובדיקות דם והיתי מחוררת ובבוקר שמעתי את העגלה הזאתי את הגלגלים החורקים שלה בסביבות 7 וחצי נפתח הוילון והפחד הזה שיבואו אלי והרעש של השקית שהסטג'ר פותח ושם כמובן יש את המחט שהוא מחבר לעוד משהו שקוף שממנו לוקחים בדיקות דם. אבל אין כבר ורידים ואני מפחדת מהכאב הה ואחריו אינ רוצהחיבוק ולדעת שיהיה בסדר וזה לא היה..לא תמיד ידעו איך לגשת ולנחם אני לא מאשימה אף אחד. השתחררתי הביתה לבנה , חיוורת, לגופה היה צבע יותר כהה ממני ואנשים לא יכלו שלא להתיחס לזה גם הרגשתי מאוד לא בריאה. אחרי חודשים כאלה התחיל לי חום גבוהה מאוד. ומה אמרו לי? זה אופיני לך מה חדש? את אוהבת בתי חולים.. זה הכל נפשי ממ'לה.. ככה הרגשתי מעין חולת נפש וחולנית בטירוף ואין דבר שיותר תיסכל אותי מזה שאין בי אמון. אחרי שבוע של חום גבוה ירקתי דם ובאותו הלילה תעלפתי. חברה שלי מצאה אותי על הרצפה מעולפת ואני ישר שהתעוררתי צחקתי כי מרוב שהיא היתה בשוק והמומה היא פתחה את הפה וישרד לה ריר אז צחקתי..
. הצחוק הזה נמוג בי לאחר 24 שעות. הרופא של אחי מחול החליט לטפל בתיק שלי ושלח אותי מהר לאשפוזץ בבדיקת דם פשוטה מצאו לי לוקמיה מילואידית וככה אמרו לי את זה במילים האלה. לא ידעתי שלוקמיה זה סרטן. חשבתי שזה סוג של מחלת עור חח מחיק אה? אבל אז חברה שלי אמרה לי תום יש לך סרטן. פתאום ראיתי מסך שחור בענים . אנשים התרחקו ממני כי לא ידעו איך להתקרב ואני כל כך צריכה אותם..היום אני מקבלת סטרואידים ואני משמינה ורע לי מאוד. זה הסיפור עלי בקצרה ומה שממש החזיק אותי וחיזק אותי זה האנשים הבודדים שנתנו והעניקו לא בכסף ולא במתנות אלא מנפשם בלב- אורלי, גילה ומשפחתה, אחותי הגדולה מלי, דרור, וקבוצה של אנשים שהיו איתי ואני בטוחה שיהיו בשבילי שם גם ב2 הטיפולים הבאים. אז אני נלחמת אם זה בנשימות שלי ואם זה בכאבים שלי ואני מתגאה בזה . כי אני יודעת שאני במסלול ריצה עם המוות ומה נראהלכם שאני לא שמתי לו בננה באמצע המסלול? חח אני אנצח! זה הסיפור שלי.. מה דעתכם..תתמכו בי גם?אוהבת , תום.
אצלי המחלה התגלתה אחרי הרבה זמן שאני התלוננתי וכולם אמרו לי שאני סתם עושה את עצמי או חולנית וזה לא חדש שכואב לי פה וכואב לי שם.. אני רוצה לחלוק את הסיפור שלי איתכם כאן מה שאני מתקשה לעשות. קבלתי המון אנטיביטיקה בבית חולים בנהריה אושפזתי שם לתקופה ארוכה מאוד במחלקת כירורגיה אבל לא מצאו כלום וכל הזמן התלוננתי על כאבים בצד שמאל. אז הרופא בא לבדוק מה כואב לי והוא רק השטיח את היד על הבטן והרגשתי כאילו נקודות חשמל צובטות כאלה. התחלתי להלחץ ונסחפתי לבכי והרוםא אומר לי למה את בוכה?! ואני כמו מפגרת מרגישה בעצם לא כמו אלא בדקיו מפגרת ואני בוכה כי כואב לי מה אתה לא רואה? אבל לא אמרתי לו.. זה לא יפה. עשו לי ימבה בדיקות. סיטי בטן וסיטי גרון ובדיקות דם והיתי מחוררת ובבוקר שמעתי את העגלה הזאתי את הגלגלים החורקים שלה בסביבות 7 וחצי נפתח הוילון והפחד הזה שיבואו אלי והרעש של השקית שהסטג'ר פותח ושם כמובן יש את המחט שהוא מחבר לעוד משהו שקוף שממנו לוקחים בדיקות דם. אבל אין כבר ורידים ואני מפחדת מהכאב הה ואחריו אינ רוצהחיבוק ולדעת שיהיה בסדר וזה לא היה..לא תמיד ידעו איך לגשת ולנחם אני לא מאשימה אף אחד. השתחררתי הביתה לבנה , חיוורת, לגופה היה צבע יותר כהה ממני ואנשים לא יכלו שלא להתיחס לזה גם הרגשתי מאוד לא בריאה. אחרי חודשים כאלה התחיל לי חום גבוהה מאוד. ומה אמרו לי? זה אופיני לך מה חדש? את אוהבת בתי חולים.. זה הכל נפשי ממ'לה.. ככה הרגשתי מעין חולת נפש וחולנית בטירוף ואין דבר שיותר תיסכל אותי מזה שאין בי אמון. אחרי שבוע של חום גבוה ירקתי דם ובאותו הלילה תעלפתי. חברה שלי מצאה אותי על הרצפה מעולפת ואני ישר שהתעוררתי צחקתי כי מרוב שהיא היתה בשוק והמומה היא פתחה את הפה וישרד לה ריר אז צחקתי..
. הצחוק הזה נמוג בי לאחר 24 שעות. הרופא של אחי מחול החליט לטפל בתיק שלי ושלח אותי מהר לאשפוזץ בבדיקת דם פשוטה מצאו לי לוקמיה מילואידית וככה אמרו לי את זה במילים האלה. לא ידעתי שלוקמיה זה סרטן. חשבתי שזה סוג של מחלת עור חח מחיק אה? אבל אז חברה שלי אמרה לי תום יש לך סרטן. פתאום ראיתי מסך שחור בענים . אנשים התרחקו ממני כי לא ידעו איך להתקרב ואני כל כך צריכה אותם..היום אני מקבלת סטרואידים ואני משמינה ורע לי מאוד. זה הסיפור עלי בקצרה ומה שממש החזיק אותי וחיזק אותי זה האנשים הבודדים שנתנו והעניקו לא בכסף ולא במתנות אלא מנפשם בלב- אורלי, גילה ומשפחתה, אחותי הגדולה מלי, דרור, וקבוצה של אנשים שהיו איתי ואני בטוחה שיהיו בשבילי שם גם ב2 הטיפולים הבאים. אז אני נלחמת אם זה בנשימות שלי ואם זה בכאבים שלי ואני מתגאה בזה . כי אני יודעת שאני במסלול ריצה עם המוות ומה נראהלכם שאני לא שמתי לו בננה באמצע המסלול? חח אני אנצח! זה הסיפור שלי.. מה דעתכם..תתמכו בי גם?אוהבת , תום.