הפרק הזה מאד מזכיר...
את הסרט "צעיר לנצח" עם מל גבסון. בסרט משחק גיבסון טייס בשנות העשרים שחברתו נפגעת בתאונה והופכת לצמח ומכיוון שהוא לא יכול לסבול, הוא מבקש מידיד מדען להקפיאו לזמן מה. בהמשך יש מלחמה והוא נשכח מוקפא ומתעורר בטעות רק בשנות השמונים, כשהוא בסביבות גיל שבעים. הקונפליקטים של ההתמודדות עם השינויים שחלו בחברה (החל מפצצת האטום במלחמת העולם וכלה בשוקו עם קש ונעלי נייקי מתנפחות) יחד עם הגעגועים לאהבת ילדותו הופכים את הסרט למשהו מאד מתוק. אגב, גם בסרט, כמו בפרק הנ"ל של טורצווד - מראים שהדברים החשובים בחיים - משפחה, אהבה, משיכה - לא משתנים גם אחרי חמישים שנה וגם אם אתה מהעבר. אני מצאתי שזה פרק מקסים. (למרות שאין בו חייזרים).