two thousands miles away

noosh

New member
two thousands miles away

החוליות בגב שלי מחפשות את הצלילים הידיים מגרגרות תווים, כפות הרגליים זזות על הרצפה באופן בלתי-רצוני, הגוף שלי רוצה לשיר. * יש ילדות יפות והן תמיד יהיו כאלה, זה לא משנה איך השנים טיפלו בשיער שלהן או בעיניים, אם ההבעה התקבעה עם כל מילה שהן למדו. הילדות המכוערות יסתתרו, כמו תמיד, מאחורי התלתלים או המשקפיים השנים יעמיקו את החיוכים והדמעות בין העפעפיים, השפתיים יתמלאו, הלחיים יצבעו, אבל הצעדים לא יתאימו לקלילות של היפות ההן. * אי אפשר להלחם בזה, המילים מצטברות בפנים, עברתי בערך כל כל חוק אפשרי; אני רק צריכה להוציא, זה לא משנה מי נפגע אחר כך. הבדידות, שהייתה נחוצה, מתחילה ללחך בלהבות עדינות את הרגשות שאני מנסה כלכך חזק להקפיא; אני לא יודעת להגיד מה חסר לי, רק ש, הרוח מכה במקומות שאין וזה מהדהד בחללים האלה, ה ה ל כ ת י שלך שומעים את הטריקה בְּ רוֹנ דְ זָ'אמְבִּים סגורים. אולי אני גם צריכה ללכת - - או לתת לביטלס להתנגן שוב ושוב. אם הם יכולים להעלות לי חיוך, אז מה זה משנה אם את לא? להקיף את עצמי כמה שיותר קרוב ב דברים ש מחבקים אותי. עם ידיים סגורות, ועיניים פקוחות, לחבק חזרה. (ולהתמוטט מזה כל פעם מחדש). (זה כל מה שאני יכולה עכשיו, אבל זה עוד יקרה בסוף אני אתחיל לפתוח את התאים ל מוזיקה חדשה.)
 

noosh

New member
(אולי קצת ט')

אני לא יכולה לתאר את התחושה של הצבע נוגע בבד. מילים לא יעבירו את כוחו של ההרס המתפשט על הלבן, את העוצמה בבניה של עולם חדש שלי. אני אבנה בשכבות של צבע את הסיפור שלא סיפרתי אתן לו ללחוש לעיניים את כל מה שרציתי להגיד ולא אוכל אף פעם. תגמעי במבטים את המערבולות האלה, הן שלך. את יודעת למדוד את המרווח בין הירכיים זה לא אמור להפריע יותר, זה מפריע בצד השני של הראש, מחשבות קטנות ומטרידות שאמורות היו ללכת הרגלים רעים - את מנסה לשכנע אותך, הרגלים רעים של כעס. [סתם טיפות של צבע על הבד, דיללתי יותר מדי, חוסר שינה וגב תפוס ועיניים עייפות, המילים לא נבררות טוב ככה, סתם מותזות בלי כובד.]
 
למעלה