תשובה
לא מפליא שאתה מוצא קשר בין הסגנונות העכשוויים המוכרים לך - פסיי-טראנס, גואה, אמביינט וכו' - לבין מה שהפלויד עשו בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. יש קשר ישיר בין התופעות. אבל, זו אינה פסיכדליה. הסגנון שנקרא "פסיכדליה" היה קיים אך ורק בשנות השישים. מה שיש כיום מושפע מהפסיכדליה, אך איננו הסגנון המקורי. הסיבה לכך היא שהפסיכדליה צמחה מתרבות מאוד מסויימת, שהיתה קיימת בזמן ומקום מסויימים. תרבות זו אינה קיימת עוד. במקומה, יש היום תרבויות (או תתי-תרבויות) אחרות - חלקן הזכרת בהודעתך. הפסיכדליה הבריטית היתה קיימת בין השנים 1965-1968 בלבד. בארה"ב, ניתן אולי "למתוח" את תקופת שלטונו של הסגנון עד 1969 או 1970 - אבל רק בקושי. ישנם כמובן הבדלים מהותיים בין הפסיכדליה האמריקאית לבריטית; הסגנונות שאתה מאזין להם כיום, שורשיהם בפסיכדליה הבריטית, לא האמריקאית. לא אכנס כרגע להבדלים בין שני הסוגים - אני מכינה על כך רשימה ארוכה יותר - אבל לעניינינו, ההבדל הוא בדיוק האלמנט שהזכרת: הנסיוניות המוסיקלית. הפסיכדליה האמריקאית לא היתה חדשנית במיוחד, מבחינה מוסיקלית. מרבית הלהקות המשיכו להשען על תבניות מוסיקליות 'מסורתיות' ומוכרות, של הבלוז והריתמ'נ'בלוז האמריקאי. החדשנות והנסיוניות היתה מנת חלקן של הלהקות הבריטיות - והפלויד בראשן. אלמנט זה הוא גם בדיוק הסיבה שגל הפסיכדליה היה קצר-מועד: אותן להקות ואמנים חיפשו כל הזמן תבניות מוסיקליות חדשות, רעיונות חדשניים. ההתפתחויות והתהפוכות המוסיקליות היו מהירות מאוד באותן שנים - עניין של חודשים, לפעמים. עד סוף שנות השישים, מרבית הלהקות הפסיכדליות עברו לנגן דברים אחרים: פרוג, ארט-רוק, פולק-רוק, ועוד. חלקן חזרו לנגן רוק המבוסס על ריתמ'נ'בלוז, כפי שניגנו בראשיתן. אשמח מאוד אם תתן לנו רשימה של אמנים המושפעים ממה שנעשה באותה תקופה, מהסגנונות שהזכרת בהודעתך, כדי שנוכל להכירם יותר מקרוב ולעמוד על הקשר בין מה שהם עושים כיום, למה שנעשה בסוף שנות השישים.
