נדירליאל
Active member
יומיים הקדשתי לממתק הזה, שבגללו עלה לי הסוכר.
שתי עונות מלאות בפחמימות ריקות, מעין "אוכל מנחם"/גלידה או משו כזה.
לפעמים אדם שואל את עצמו:
מדוע?
ברור שיש כאן ענין משמעותי של יחסי אב-בן, וזה מה שיש. בתרגום של כתבה של אלכס סולסקי ב"הארץ/גלריה" נתנו את הכותרת:
הקאסט סביב מבין את "גודל השעה", כולל העוזר האישי שחי מאורה של השמש לאו. רפרור אירוני? עצמי? של ג'ון הבן?
אבל
זה ממתק, מהנה, מנקה את החיך לפני המנות הרציניות, מבהם את המוח כפי שצפוי שטלוויזיה תעשה, ורוב לאו עצמו - שחקן גדול הוא לא.
שתי עונות מלאות בפחמימות ריקות, מעין "אוכל מנחם"/גלידה או משו כזה.
לפעמים אדם שואל את עצמו:
מדוע?
ברור שיש כאן ענין משמעותי של יחסי אב-בן, וזה מה שיש. בתרגום של כתבה של אלכס סולסקי ב"הארץ/גלריה" נתנו את הכותרת:
במקום טיפול פסיכולוגי, הבן של רוב לאו עשה סדרה בנטפליקס. עם אבא שלו
הכתבה עצמה מפרגנת להחריד ולא ברור אם כותב הפרגונים ראה את מה שרבים, ואני ביניהם ראינו. סדרת אוויר שלמעט העובדה שהיא מחקה יחסי אב מפורסם בן חי בצילו [כולל הפרק הכמו עם מודעות עצמית, כששניהם מצטרפים לכנס של נדל"ן, מחליפים זהויות ועדיין האב "מנצח את הבן".]הקאסט סביב מבין את "גודל השעה", כולל העוזר האישי שחי מאורה של השמש לאו. רפרור אירוני? עצמי? של ג'ון הבן?
אבל
זה ממתק, מהנה, מנקה את החיך לפני המנות הרציניות, מבהם את המוח כפי שצפוי שטלוויזיה תעשה, ורוב לאו עצמו - שחקן גדול הוא לא.