Valentine's Day - ט"ו באב - חג האהבה היהודי
ט"ו באב הוא סמל של חמלה, פיוס ואהבה במסורת היהודית. סמיכותו לתשעה באב,
יום האבל הגדול הקשור בשנאת חינם וחורבן בית המקדש, הופכת אותו לבעל
משמעות חזקה אף יותר. המסורת מספרת על ליל ירח מלא בו היו יוצאות בנות ישראל במחולות בכרמים, לילה בו נרקמו אהבות חדשות ונוצרו זוגות חדשים בישראל.
ליל ירח מלא בלב הקיץ, עם אווירה רומנטית באוויר - זו הזדמנות נהדרת לקחת את מי שאנחנו אוהבים לערב רומנטי בחוץ, לטייל ברגל, לשבת במקום עם אוירה מתאימה, נרות, מוסיקה, לשתות כוס יין, ארוחה טעימה, וכמובן שוקולד טוב - לשנה שכולה אהבה ורומנטיקה.
_______________________________________________________
הסיבות לחג לפי המקורות ודברי חז"ל
חמישה עשר באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים
מתשרי ,שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית. ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל.
חז"ל מנו שש סיבות לחג בתאריך זה, אך רק לשתיים מהן יש רקע רומנטי:
1 . דור המדבר - מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה
באב - לאחר ששבו המרגלים ממשימתם לתור את הארץ, ובפיהם דיווח מסמר
שיער על ענקי קומה וערים בצורות, התמרדו כל אנשי העם וביקשו לשוב מצרימה. כעונש נגזר עליהם למות במדבר. בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב, ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שקיבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו, ועל כן הם
המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן, מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך.
משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא. הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה
חזר "הדיבור" אל משה, וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.
2. הדור שנכנס לארץ - התרת נישואים בין השבטים - דיני הירושות קבעו כי רק בנים
יכולים לרשת את אבותיהם - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה
בעניין בנות צלפחד, שלא היה להן אחים, קבע האלוקים כי גם בנות יוכלו לרשת
את חלק האב בנחלה בארץ המובטחת. אלא שכאן התעוררה בעיה: אם הבנות
יינשאו לגברים משבט אחר, הנחלה תעבור בסופו של דבר לשבט הבעל (כאשר
האישה תמות). כדי למנוע את המצב בו נחלה עוברת משבט לשבט, קבע האלוקים
כי על הבנות היורשות להינשא לבני שבטו בלבד. לאחר שבני-ישראל כבשו את
הארץ וחילקו אותה לשבטים, עם התבססות בני ישראל בארץ, ניטשטשו הגבולות
בין השבטים ונתבטל איסור זה. ומרגע זה ואילך כל בת יכלה להינשא לכל גבר
שתחפוץ. לפיכך קבעו יום זה כיום שמחה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור
היא, שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם
בשביל מישהו אחר) וכי תוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.
3. דור השופטים - הותרו נישואים עם בני בנימין - במעשה "פילגש בגבעה" נהגו בני
שבט בנימין באכזריות והתעללו באישה שנקלעה לעירם ללינת ליל, כנקמה. שבטי
ישראל הכריזו עליהם מלחמה וגם נשבעו שלא יתנו מבנותיהם לשבט בנימין. הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים ואמרו: בחור שא עיניך מה אתה בוחר לך אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. "שקר החן והבל ביופי אישה יראת הו היא תתהלל". לאחר המלחמה הבינו היהודים כי עומד להיכחד שבט מישראל, ולפיכך התירו את האיסור. הדבר אירע ביום ט"ו באב.
4. בימי בית המקדש - את "קורבן העצים" היו מביאות משפחות שנדבו עצים להסקת
המזבח לקורבנות. חמישה עשר באב היה היום האחרון בו כרתו עצים למערכה,
מכיוון שביום זה השמש פסקה מלזרוח במלוא עוזה, באופן שכבר היתה ניכרת
לחות בעצים, שגרמה לחשש שיהיו בהם תולעים אשר יפסלו אותם למזבח. יום זה
צויין כיום שמחה על כך שזכו לקיים את המצווה, והוא נקרא "יום שבירת המגל" על
שם שלא נעשה עוד שימוש בקרדומים לכריתת עצים.
5. בימי הושע בן אלה - ביטול הפרדיסאות (שומרי הגבול) - לאחר שירבעם בן נבט
מרד ברחבעם בנו של שלמה והקים את "מלכות ישראל" שכללה עשרה שבטים, על
מנת למנוע את התערערות שלטונו, הוא הציב מחסומים בדרכים המובילות
לירושלים ולא הרשה ליהודים לעלות לרגל. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את
האיסור בט"ו באב והדרכים לירושלים היו פתוחות בפני מי שחפץ בכך.
6. בימי בר כוכבא - קבורת הרוגי ביתר - בימים שלאחר חורבן בית-המקדש הוביל
גיבור בשם בר כוכבא מרד נגד הרומאים ששלטו בארץ. המרד נכשל והעיר ביתר
נפלה בידי הרומאים שהרגו בה גברים, נשים וטף ללא הבחנה. מתי ביתר לא
הובאו לקבורה במשך זמן רב בשל גזורת הרומאים ,וכשהובאו לקבורה היה זה יום
שמחה. לזכר שמחה זו תוקנה ברכת "הטוב והמטיב "בברכת המזון.
אם נחפש את המכנה המשותף לכל האירועים הנזכרים לעיל, נוכל להבחין בקלות שמדובר במחילה, התחברות וחיזוק קשרים, כאשר הקב"ה מאיר פנים לעמו לאחר שנים של מוות בעקבות חטא המרגלים, וברחמיו מביא לקבורה מכובדת של הרוגי ביתר. עם ישראל מתאמץ לחזק את הקשר בינו לבין בוראו במסירות נפש לקיום עבודת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי הדרכים מסולקים ממשמרתם, כדי לאפשר לבני מלכות ישראל לעלות למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא זה בזה וקשרי חיתון רבים נוצרים באותו יום.
ט"ו באב ליהודים
משחרב בית המקדש ובטלה השמחה החלו ב"מקצת יום טוב" – מעין חג מינורי. לא אומרים בו 'תחנון' וזוגות הנישאים בו, אינם צמים (כנהוג בדרך כלל).
ט"ו באב מסמל גם את ראשיתה של תקופת חשבון הנפש והחזרה בתשובה לקראת הימים הנוראים. בעבר היו כאלה שנהגו לשלוח כרטיסי ברכה ולברך זה את זה ב"כתיבה וחתימה טובה", כבר מט"ו באב - כפי שאנחנו נוהגים היום במשך חודש אלול.
גימטרייה נחמדה מגלה שכתיבה וחתימה טובה שווה ל-928, כמו גם חמשה עשר באב.
מיום זה ואילך הימים מתקצרים הלילות מתארכים.
יום זה מבטא את העליה שאחר הירידה ואת הגאולה שצומחת מתוך החורבן שבתשעה באב.
ט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי). השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד, מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ו- תשעה באב, ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות הנחגג בימינו גם בנטיעת אילנות.
ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה וכל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה.
בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל.
יום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט .
החג בימינו ואהבה ביהדות בזמן הגלות, בשל האבל, הצרות והריחוק מההוויה של עם החי בארצו, נזנח ונשכח מעמדו של החג. ציונו היחיד היה באי אמירת תחנון בתפילה כשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה.
בישראל של ימינו, לאחר כינון המדינה, חודש מעמדו של החג, ונחגג באופנים שונים לפי סוג הציבור, בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ואלנטיין (Valentine's Day). אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול. בשנים האחרונות יש לחג זה עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.
על אהבת האדם עמדו ודיברו תנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא "כלל גדול בתורה" (ר' עקיבא) או "כל התורה כולה על רגל אחת" (הלל הזקן). כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, (כלל זה נסמך על האמונה היהודית שהתפתחה במשך הדורות לתורות בתורת הקבלה והחסידות, לפיה "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (בחסידות), ו- "אלוהים אוהב את מי שאוהב אותו" (בזוהר), ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו. ומכאן נאמר:"אהוב את עצמך על מנת שאחרים יאהבו אותך".
שלוש מצוות הקשורות לאהבה ביהדות הן:
1. אהבת הרע - "ואהבת לרעך כמוך"
2. אהבת הגר - "ואהבת לו (לגר) כמוך"
3. אהבת ה' - "ואהבת את הו אלוהיך, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל
מאודך".
אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית בתפילין ונקראת כמה פעמים, גם ביום בקריאת שמע.
האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרע, ומתוארת בשיר השירים :
ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָ
ט"ו באב הוא סמל של חמלה, פיוס ואהבה במסורת היהודית. סמיכותו לתשעה באב,
יום האבל הגדול הקשור בשנאת חינם וחורבן בית המקדש, הופכת אותו לבעל
משמעות חזקה אף יותר. המסורת מספרת על ליל ירח מלא בו היו יוצאות בנות ישראל במחולות בכרמים, לילה בו נרקמו אהבות חדשות ונוצרו זוגות חדשים בישראל.
ליל ירח מלא בלב הקיץ, עם אווירה רומנטית באוויר - זו הזדמנות נהדרת לקחת את מי שאנחנו אוהבים לערב רומנטי בחוץ, לטייל ברגל, לשבת במקום עם אוירה מתאימה, נרות, מוסיקה, לשתות כוס יין, ארוחה טעימה, וכמובן שוקולד טוב - לשנה שכולה אהבה ורומנטיקה.
_______________________________________________________
הסיבות לחג לפי המקורות ודברי חז"ל
חמישה עשר באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים
מתשרי ,שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית. ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל.
חז"ל מנו שש סיבות לחג בתאריך זה, אך רק לשתיים מהן יש רקע רומנטי:
1 . דור המדבר - מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה
באב - לאחר ששבו המרגלים ממשימתם לתור את הארץ, ובפיהם דיווח מסמר
שיער על ענקי קומה וערים בצורות, התמרדו כל אנשי העם וביקשו לשוב מצרימה. כעונש נגזר עליהם למות במדבר. בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב, ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שקיבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו, ועל כן הם
המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן, מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך.
משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא. הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה
חזר "הדיבור" אל משה, וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.
2. הדור שנכנס לארץ - התרת נישואים בין השבטים - דיני הירושות קבעו כי רק בנים
יכולים לרשת את אבותיהם - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה
בעניין בנות צלפחד, שלא היה להן אחים, קבע האלוקים כי גם בנות יוכלו לרשת
את חלק האב בנחלה בארץ המובטחת. אלא שכאן התעוררה בעיה: אם הבנות
יינשאו לגברים משבט אחר, הנחלה תעבור בסופו של דבר לשבט הבעל (כאשר
האישה תמות). כדי למנוע את המצב בו נחלה עוברת משבט לשבט, קבע האלוקים
כי על הבנות היורשות להינשא לבני שבטו בלבד. לאחר שבני-ישראל כבשו את
הארץ וחילקו אותה לשבטים, עם התבססות בני ישראל בארץ, ניטשטשו הגבולות
בין השבטים ונתבטל איסור זה. ומרגע זה ואילך כל בת יכלה להינשא לכל גבר
שתחפוץ. לפיכך קבעו יום זה כיום שמחה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור
היא, שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם
בשביל מישהו אחר) וכי תוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.
3. דור השופטים - הותרו נישואים עם בני בנימין - במעשה "פילגש בגבעה" נהגו בני
שבט בנימין באכזריות והתעללו באישה שנקלעה לעירם ללינת ליל, כנקמה. שבטי
ישראל הכריזו עליהם מלחמה וגם נשבעו שלא יתנו מבנותיהם לשבט בנימין. הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים ואמרו: בחור שא עיניך מה אתה בוחר לך אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. "שקר החן והבל ביופי אישה יראת הו היא תתהלל". לאחר המלחמה הבינו היהודים כי עומד להיכחד שבט מישראל, ולפיכך התירו את האיסור. הדבר אירע ביום ט"ו באב.
4. בימי בית המקדש - את "קורבן העצים" היו מביאות משפחות שנדבו עצים להסקת
המזבח לקורבנות. חמישה עשר באב היה היום האחרון בו כרתו עצים למערכה,
מכיוון שביום זה השמש פסקה מלזרוח במלוא עוזה, באופן שכבר היתה ניכרת
לחות בעצים, שגרמה לחשש שיהיו בהם תולעים אשר יפסלו אותם למזבח. יום זה
צויין כיום שמחה על כך שזכו לקיים את המצווה, והוא נקרא "יום שבירת המגל" על
שם שלא נעשה עוד שימוש בקרדומים לכריתת עצים.
5. בימי הושע בן אלה - ביטול הפרדיסאות (שומרי הגבול) - לאחר שירבעם בן נבט
מרד ברחבעם בנו של שלמה והקים את "מלכות ישראל" שכללה עשרה שבטים, על
מנת למנוע את התערערות שלטונו, הוא הציב מחסומים בדרכים המובילות
לירושלים ולא הרשה ליהודים לעלות לרגל. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את
האיסור בט"ו באב והדרכים לירושלים היו פתוחות בפני מי שחפץ בכך.
6. בימי בר כוכבא - קבורת הרוגי ביתר - בימים שלאחר חורבן בית-המקדש הוביל
גיבור בשם בר כוכבא מרד נגד הרומאים ששלטו בארץ. המרד נכשל והעיר ביתר
נפלה בידי הרומאים שהרגו בה גברים, נשים וטף ללא הבחנה. מתי ביתר לא
הובאו לקבורה במשך זמן רב בשל גזורת הרומאים ,וכשהובאו לקבורה היה זה יום
שמחה. לזכר שמחה זו תוקנה ברכת "הטוב והמטיב "בברכת המזון.
אם נחפש את המכנה המשותף לכל האירועים הנזכרים לעיל, נוכל להבחין בקלות שמדובר במחילה, התחברות וחיזוק קשרים, כאשר הקב"ה מאיר פנים לעמו לאחר שנים של מוות בעקבות חטא המרגלים, וברחמיו מביא לקבורה מכובדת של הרוגי ביתר. עם ישראל מתאמץ לחזק את הקשר בינו לבין בוראו במסירות נפש לקיום עבודת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי הדרכים מסולקים ממשמרתם, כדי לאפשר לבני מלכות ישראל לעלות למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא זה בזה וקשרי חיתון רבים נוצרים באותו יום.
ט"ו באב ליהודים
משחרב בית המקדש ובטלה השמחה החלו ב"מקצת יום טוב" – מעין חג מינורי. לא אומרים בו 'תחנון' וזוגות הנישאים בו, אינם צמים (כנהוג בדרך כלל).
ט"ו באב מסמל גם את ראשיתה של תקופת חשבון הנפש והחזרה בתשובה לקראת הימים הנוראים. בעבר היו כאלה שנהגו לשלוח כרטיסי ברכה ולברך זה את זה ב"כתיבה וחתימה טובה", כבר מט"ו באב - כפי שאנחנו נוהגים היום במשך חודש אלול.
גימטרייה נחמדה מגלה שכתיבה וחתימה טובה שווה ל-928, כמו גם חמשה עשר באב.
מיום זה ואילך הימים מתקצרים הלילות מתארכים.
יום זה מבטא את העליה שאחר הירידה ואת הגאולה שצומחת מתוך החורבן שבתשעה באב.
ט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי). השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד, מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ו- תשעה באב, ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות הנחגג בימינו גם בנטיעת אילנות.
ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה וכל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה.
בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל.
יום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט .
החג בימינו ואהבה ביהדות בזמן הגלות, בשל האבל, הצרות והריחוק מההוויה של עם החי בארצו, נזנח ונשכח מעמדו של החג. ציונו היחיד היה באי אמירת תחנון בתפילה כשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה.
בישראל של ימינו, לאחר כינון המדינה, חודש מעמדו של החג, ונחגג באופנים שונים לפי סוג הציבור, בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ואלנטיין (Valentine's Day). אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול. בשנים האחרונות יש לחג זה עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.
על אהבת האדם עמדו ודיברו תנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא "כלל גדול בתורה" (ר' עקיבא) או "כל התורה כולה על רגל אחת" (הלל הזקן). כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, (כלל זה נסמך על האמונה היהודית שהתפתחה במשך הדורות לתורות בתורת הקבלה והחסידות, לפיה "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (בחסידות), ו- "אלוהים אוהב את מי שאוהב אותו" (בזוהר), ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו. ומכאן נאמר:"אהוב את עצמך על מנת שאחרים יאהבו אותך".
שלוש מצוות הקשורות לאהבה ביהדות הן:
1. אהבת הרע - "ואהבת לרעך כמוך"
2. אהבת הגר - "ואהבת לו (לגר) כמוך"
3. אהבת ה' - "ואהבת את הו אלוהיך, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל
מאודך".
אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית בתפילין ונקראת כמה פעמים, גם ביום בקריאת שמע.
האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרע, ומתוארת בשיר השירים :
ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָ