miss mcmillan
New member
Vee meets Morpheus../images/Emo58.gif
קודם כל, מי שלא ראה את הסרט, שיראה. אחר כך קודם כל- איך הגעתי לזה: כן, אני יודעת שזה לא חשוב, אני יודעת שאנחנו חבורת אנרכיסטים יד שניה ואוכלים ושותים כל יום לארוחת בוקר תרבות שוליים. אבל אני עדיין שואלת את עצמי איך זה שהמבקרים כל כך לא אהבו בארץ את 'ונדטה' (בייחוד שזה סרט שלא תוייג מראש כתרבות שוליים
מה שזה לא יהיה)? יכול להיות שיש לזה קשר עם זה שכל כך טרחו בקמפיין המקדים להדגיש "מהיוצרים של המאטריקס! כן! כן!" כאילו יש כאן איזשהו קשר, ואנשים ציפו לסרט אקשן, או לסרט עתידני, או לסרט דומה? זו השאלה שניקרה בי, השאלה המקורית. וחשבתי על זה עוד שניה, והסרטים גאדאמפאקינג דומים, גם אם לא בצורה שמבקר קולנוע מיינסטרימי נטול-מוחין יעלה עליה. הסיפורים של איווי ושל ניאו מקבילים מבחינת התפתחות, במידה רבה, וכן אלה של מורפיוס ושל וי. הראשונים הם צמד גיבורים, שלא יודעים שיש להם מטרה וייעוד של שחרור והענקת החופש לאחרים, ומגלים אותו. וי מציל את איווי בזמן מהמצביענים, מורפיוס את ניאו מהסוכנים. וכמובן, הדמיון המזדקר מכל (גיא
), הוא הכליאה המדומה שוי עורך לאיווי. קטע מדהים, מדהים- הוא יוצר לה מין מאטריקס קטן משל עצמה, ואחרי זה מראה לה איך לצאת בעזרתו - לא רק מאותו מאטריקס מדומה אלא להשתחרר גם בעולם האמיתי מהפחד שלה. אחרי זה היא הופכת לכל-יכולה, במובנים רבים בדומה לניאו שלמד לשלוט במאטריקס: היא כבר לא מפחדת, ומה שהיא חשבה לבלתי אפשרי (לצאת מהמחבוא, לחיות בחוץ) פתאום הופך פשוט וקל להפליא. הנקודה הסופית, אבל זה פחות מרשים כי זה מופיע בכל סיפור-ממוקד-גיבור ששווה משהו, היא כל הקטע של הchoice- איווי בחרה להשתחרר מהכלא, היא בחרה לחזור לוי, בחרה לפוצץ את הפרלמנט וכל זה. אי אפשר להתרחק גם מההשוואה בין עולם שבו סוכנים שנמצאים בכל מקום, יודעים הכל, לעולם שבו עיני הממשל משוטטות בכל מקוםץ אווו הכל חוזר אליי, כל כך נהניתי מהסרט
.
קודם כל, מי שלא ראה את הסרט, שיראה. אחר כך קודם כל- איך הגעתי לזה: כן, אני יודעת שזה לא חשוב, אני יודעת שאנחנו חבורת אנרכיסטים יד שניה ואוכלים ושותים כל יום לארוחת בוקר תרבות שוליים. אבל אני עדיין שואלת את עצמי איך זה שהמבקרים כל כך לא אהבו בארץ את 'ונדטה' (בייחוד שזה סרט שלא תוייג מראש כתרבות שוליים