What Tuti doesn´t know

~Lia~

New member
What Tuti doesn´t know

A week ago I lost my husband Shai in the WTC. The pain is petrifying and until now I cannot believe that I will never see him again I just sitting here waiting for him to walk through the door and come and hug me... but it will never happen again But this is not what I want to write about (although this is all I can think about). Tuti from this forum sent me few messages. She wrote about losing a brother 6 months ago. I am still not sure this is the same person but I feel so strong that it is that I am going to write about it anyway. Tuti, I am sorry if I made a mistake and the person I am talking about was not your brother six months ago, on MArch 10 2001, we got an e-mail that said that Moshe B.D. died. We were shocked. Shai and me served with Moshe in the army. We always remembered that tall, great, funny guy. Moshe was an amazing person. He was always so nice. We even shared his happiest moment by attending to his wedding few years ago I remember sitting with another friend from the army (Shai Kedem) few months ago and talking about Moshe. We couldn´t believe that a great person like this can be taken from us so early in life without warning. It was so sad We didn´t see Moshe since we left Israel 5 years ago but we heard that he had a little child. Expecting our first child, we felt really related and felt sorry for Moshe that would not be able to see his child grow and for the child that lost such an amazing father Almost exactly 6 months later, and I am facing the same situation. Life is so unpredictable Tuti, it seems like denstiny merge our roads in life. I share your pain Liat
 

אורי_ח

New member
ליאת יקרה

הרשי לי את המעט שביכולתי לעשות ולומר לך ברגע זה: כל כך צר לי על אובדנך הנורא והמזעזע. קבלי את ניחומי הכנים. אורי
 

yellowt

New member
ליאת יקרה...אני קוראת ובוכה......

נכנסתי עכשיו לפורום שלי(כך אני מרגישה לגביו...)אחרי שאני מבלה ביומיים האחרונים בעיקר בפורום של שי ובישראלים בחול ובכל קטעי העיתונות שנוגעים אליכם...ואני רואה את מה שכתבת בפורום...הצטמררתי כולי והתחלתי לבכות ..פשוט רעדתי כמו עלה...אמנם כבר יודעת אני שאת משה הכרת וגם שלחתי לך מכתב הערב שוב..ורציתי לבוא לחברים שלי פה ולספר להם כמה העולם קטן...ןאז אני רואה את ההודעה שלך עם שמי מתנוסס בה...פשוט שוק... אז עכשיו אני אספר לכולם כאן שישבתי אתמול בארוחת החג ה"עצובה" שלנו בלי משה...וסיפרתי לכולם להורי ולגיסתי ומשפחתה על הסיפור של ליאת ושי לוינהר וסיפרתי שכתבתי לה מכתב כי מאד נגע לי כל הסיפור ושכתבתי לה שאבדתי אח לפני חצי שנה....אז ליאת גיסתי אשתו של משה מספרת לי ששי וליאת הכירו את משה ממש טוב והיו יחד בצבא ושגם היא ליאת עשתה עם שי את הקורס בממר"ם...אני אישית הצטמררתי ובלילה ישבתי במחשב וכתבתי לליאת מכתב...זה כבר היה אחרי שהיא כתבה כאן את כל זה...והנה עכשיו אני נכנסת לכאן וקוראת את ההודעה המדהימה שכתבה ליאת על אחי משה וזה מחמם לי את הלב רק מעציב אותי שדרכנו מצטלבות בארוע טרגי שכזה.... ליאת יקרה-מי יתן ויהיו לך כל הכוחות שרק אפשר לבקש מלמעלה... אני רוצה לחשוב ששם לוקחים רק את המלאכים הכי מדהימים כמו שהיו בחייהם שי ומשה שלנו, ואני יודעת שהם שם שומרים עלינו ורוצים לראות אותנו ממשיכות בחיים ומרימות את הראש כי זה מה שהם היו רוצים בשבילנו... לפחות הם שם ביחד שני חברים שעברו יחדיו הרבה ואני מקווה בשבילם שטוב להם שם ...באמת רוצה לחשוב כך.... שולחת לך חיבוק ענק תכתבי לי שלך תותי
 
ליאת ותותי יקרות. הצטלבות כואבת

כל כך של שכול נוראי. שני חברים, שתי משפחות ואובדן ענק. לכל אחת מכן בנפרד, ולשתיכן ביחד, שולחת חיבוק ענק. והלוואי והיו לי מילים שמצליחות להגיד את התחושה.
 
ליאת יקרה

מאוד מרגש לקרוא את מה שכתבת כאן ובפורום של שי. אני קולטת דרך המלים אשה צעירה מלאת עוצמה ורגישות פשוט נכנסת לי ישר לתוך הלב. ולא מצליחה עדיין למצוא את המלים. רוצה רק לחבק אותך בחיבוק גדול ולבקש שתבואי להיות איתנו בכל פעם שכבד. כי יש פה אוזניים שרואות ומבינות בדיוק. ויש פה נשמות שאולי פצועות ומצולקות אבל משמה יודעות לתמוך ולהיות לך גב וכתף ועוד משפחה שתזכי מעכשיו רק לטוב
 
מה תגיד לתינוקת שהיתה אצלך בבית?

יום או יומיים אחרי המכה, כשדיברו כאן בארץ על הישראלי הראשון, או השני שהוזכרו בשמותיהם המפורשים, וכשהתינוקת הכנראה-יתומה הופיעה על המסך בטלוויזיה, כל-כך קרוב כאן בבית, יותר מפעם אחת, כשהיא בידי אמא שלה, מותר היה רק לקנא באותה תינוקת שהגורל הועיד לה מספיק זמן כדי לעכל את הקטסטרופה, כדי לגדול אל המציאות הזו לאט-לאט, ולא לעבור את ההלם המשתק הנורא כמו שעברה האמא שנראתה שקטה במיוחד, המומה, אומנם נרעשת, אך עדיין אינה קולטת, ורק מקווה ומקווה ומקווה כפי שהיא מקווה עד לרגע זה. וטיבעי, שמכל האסון הגדול, קולטת התודעה הישראלית - מכל התמונות הקשות - דווקא את האסון הפרטי שלה, של האנשים מכאן, שמכאן יצאו, ולכאן אמורים היו לחזור. שכולי-ארצך לעולם יהיו קודמים, והתמונה הזו של האמא והתינוקת בידיה, תישאר חרוטה לא פחות מתמונת הפנטגון הנופל. זה לא שם נפוץ, לוינהר, ודי במהירות אפשר היה לאתר את כתובת המשפחה. מי היה מאמין שאפשר יהיה לצרף את סרט האימה הזה שראינו, לפרק ההמשך של סרט מוכר אחר, הנושא את שמה של אותה כתובת. אין מילים לנחם, זולת אולי שגם זה סוג של יתרון, מי יודע, אולי זה טוב שההודעה הרישמית עדיין מתמהמהת, ובכך מאפשרת למי שנותר, עוד דקות וימים של חסד לעכל את המציאות, לפעמים החיים הם אשלייה, לפעמים האשלייה נותנת כוח לחיים. התנחמי במה שאומרים לך כאן, גם למילים יש כוח, עובדה שאפילו אימייל הוא זיכרון לכל דבר. והיי חזקה, כי יש לך את הכוח. ראיתי. עזרא
 

noor נור

New member
ליאת היקרה,

כל כך נורא... עקבתי אחרי הודעותייך בפורום השני...ולא יכולתי להשמיע קול... לא יכולה גם להגיד לך "ברוכה הבאה בצל קורתנו"- רק יכולה להוסיף לדברי האחרים, שאם בכל זאת....המקום פה- הוא מקום פתוח, מקבל, נותן, אוהב, מחבק, כל מה שצריך- כמעט. היי חזקה!!!
 
../images/Emo41.gif ליאת ../images/Emo41.gif

איתך, ועם בתך הקטנה, בכאבך הנורא עם אובדנו של הבעל- האבא. מקוה מאד שתמצאי פה מקום לפרוק את כאבך בשעות קשות יותר וקשות פחות. שולחת לך חיבוק הלן...אמא של אמיר
 

tear

New member
ליאת יקרה ../images/Emo7.gif

כל כך עצוב שהמילים לא יכולות לתאר... שולחת לך ולילדתך הקטנה
 

רחלי27

New member
ליאת.. ../images/Emo24.gif

ליאת היקרה. באמת לא הבנתי כלום ממה שכתבת. אבל מספיקות לי התגובות. כואב לך, כואב לנו כולנו! רק שתדעי שיש כאן אנשים טובים, אוזניים ומקלדות... רק טוב לך ולביתך..וחיבוק עז.
 

איילת*

New member
ליאת

מעריצה אותך על כוחות הנפש העצומים, שניכרים מתוך כל הדברים שכתבת, כאן ובפורום הכל כך מיוחד שהקמת. הלוואי והכוחות האלה ילוו תמיד אותך ואת בתך הקטנה. איתך בכאבך.
 
למעלה