צר לי, אך התאוריה הזו אינה נכונה
הסיפור הופיע לראשונה בעיתון סטודנטים במדינת איווה, בארה"ב, בשנת 69, ולאחר שהועתק לעיתוני-סטודנטים נוספים, הגיע לתקשורת. שדרן בדטרויט סיפר את הסיפור בתכניתו - הוא התלוצץ אבל המאזינים לקחו אותו ברצינות. משם זה הגיע לעיתונות האמריקאית המיינסטרימית. במהלך 1969-1970 הסיפור הופיע בהרבה עיתונים בעולם - לא כדיווח חדשותי, אלא כ"קוריוז". הביטלס היו משועשעים מכך בתחילה, אבל אחר כך, כשראו שהסיפור תופש תאוצה וקונה מאמינים, הם די התעצבנו. כנראה שהסיפור תפש תאוצה בין היתר על רקע הקרע בקרב חברי הביטלס עצמם, שהיו עסוקים באותה תקופה בסכסוכים פנימיים, ובעצם בהתליך הגירושין ביניהם. גימיק שיווקי היה הדבר האחרון שהם חשבו עליו, באותה תקופה. הם גם לא נזקקו לזה - הם היו הלהקה הכי ידועה בעולם, וכל מוצר שלהם היה נמכר ממילא יותר מאשר מוצרים של כל להקה אחרת. התקליטים שלהם נמכרו, אגב, משום שהמוסיקה היתה נפלאה, ולא משום סיבה אחרת. ואם כבר גימיקים: למה להמציא גימיק כזה, לפיו אחד מחברי הלהקה מת?? האם זה לא היה מביא לשברון לב של אוהדים רבים? ויתרה מזאת, אם הם החליפו את פול בכפיל, מדוע לתת רמזים לכך? האם לא רצו להסתיר זאת, מלכתחילה? פשוט לא הגיוני. אני ממש לא רוצה להכנס לכל אחד מה"הוכחות" למותו של פול, אך מכיוון שהבאת, אענה עליהן: א. בשיר Strawberry Fields Forever ג'ון אומר Cranberry Sauce (הטייפ נוגן במהירות איטית מהרגיל), ולא I buried paul. ב. אם מנגנים את השיר Revolution 9 אחורה ניתן לשמוע כל מילה בשפה האנגלית (או אף בשפה העברית, אם תרצה), ולא רק paul is dead. ובכלל, למה לנגן תקליטים אחורה? זה דבילי. כנ"ל העטיפה של האלבום אבי רואד - אפשר לפרש את זה בכל דרך שתרצה. זו בסה"כ העמדה לצורך צילום. לפעמים מקטרת היא רק מקטרת, אתה יודע. ולבסוף: עצתי לכם - האזינו לשירים הנהדרים של הביטלס, והודו על כך שהלהקה הזו היתה קיימת - על כל חבריה - ושאנו והדורות שאחרינו יזכו לשמוע את שיריה. כל השאר זה שטויות.