WOW!!!

WOW!!!

רק עכשיו נתקלתי בפורום המדהים הזה. החיים הביאו אותי להרבה התמודדויות לא קלות. נאבקתי בקשיים רבים בחיים שלי, בחלקם בבית המשפט, בתביעת נזיקין קשה ומפרכת. לאחר סיום התביעה עורכי הדין שלי פתחו נגדי במספר הליכים קנטרניים שבפועל לא היה בהם צורך, ותוך כדי פתיחת ההליכים חשפו את כל סודותיי, והשתמשו בידע שרכשו ממני במהלך הייצוג נגדי. וזאת רק רשימה חלקית ביותר. וזאת לא רשימת ה'רחמים העצמיים'. נדמה שהתרבות שלנו מציעה לנו כלים דרכם נוכל לראות את ההתמודדויות שלנו, וכלים דרכם נוכל לפרש את מצבנו ולפתור אותו, אך לא בהכרח ולא תמיד הכלים הללו נכונים. כמתכנתת מחשבים לשעבר אני אוהבת לחשוב בצורה ריאלית ואנליטית, וגיליתי שצורת החשיבה שעובדת לגבי מחשבים ( מבוססת על לוגיקה ) ניתן ליישמה בחיים האמיתיים. ( ותכנות מחשבים אינו דבר טכני, זוהי צורת חשיבה מאד לוגית, מאד דינמיית ו'חיה' בניגוד לדימוי שמדביקים לה ) מכיוון שהפתרונות שהתרבות שלנו מציעה התגלו לעיתים כוזבים, החלתי למצוא אופנים משלי לפרש אירועים ולמצוא כלים לפתרונם. התרבות שלנו למשל מעודדת פסיכולוגיה וטוענת שאם לא תפתור כאבים מסוימים, הם ישלטו בך. יתכן שזה נכון, אך נכון באופן יחסי ומוגבל. באופן מסוים הפסיכולוגיה שטוענת ש'תתמודד עם העבר/כאבים שלך או שהם יגיעו בדלת האחורית' מנציחה במובן מסויים מצב של קורבניות ( אני יכולה לדבר רק על עצמי, שלמרות שלא התנסיתי עם פסיכולוגים, ניסיתי ליישם על עצמי את הגישה של 'חיבור לכאב' ). אני חושבת שחייבת להיות גישה אחרת, יותר אקטיבית.
 
ברוכה הבאה../images/Emo141.gif

מה שאת כותבת על הקורבניות של הפסיכולוגיה מאד מאד מעניין. אני חושבת שישנה כיום גישה חדשה שמתחילה לתפוס תאוצה, ושמה קצת בצד את פרויד ובטחונו בכך שהכל נעוץ בילדות שלנו, ואם לא ניגע בילדות - היא תחזור אלינו ב"הפוכה". עברתי טיפול במשך כשנתיים, והטיפול עסק בעיקר בהווה. דרך ההווה עלו דפוסי התנהגות, שהתחילו בעבר, זה נכון, אבל ההווה היה אישיו-התיקון. נוצר מצב באמת פחות קורבני, שגם גרם לי להתחיל להתמודד עם עצמי, בחורה בת 30 (אוטוטו) ולא הילדה של ההורים, או קורבן העבר. נוצר מצב שבו התחלתי להכיר את עצמי בזמן הווה ואת יכולתי לבחור. לבחור אחרת. להיות אקטיבית אולי, כמו שקראת לזה. על מה חשבת כשכתבת על גישה אחרת? מה הרגשת כשניסית ליישם את עצמך את גישת ה"חיבור לכאב" כמו שקראת לזה.
 
הי להבה

לגבי גישה אחרת. זה לא שבאתי עם משהו מוכן, או שהיה לי משהו כתוב בספר כמו שלאט לאט, בהליך של ניסוי וטעייה הבנתי שלהתבוסס בכאב.... חייב להיות פתרון טוב יותר מזה, והאכסיומה של הגישה הפסיכולוגית של 'להתמודד או או שזה יבוא בדלת האחורית' היא שגויה. חיבור לכאב, אני מתכוונת שעברתי הרבה דברים קשים בחיים והם מגיחים ומציפים. בנקודה כזאת השאלה היא אם לתת להם משקל? כי התשובה של הפסיכולוגיה היא בהחלט כן. ואולי זה לא בהכרח? או משקל קטן יותר. למשל, ( וזה ישים רק לעצמי ) כי אני חיה בעולם המערבי ומליוני אנשים היו מתפללים לאלוהים שיהיו להם חיים כמו שלי כי הם חיים בעוני מנוול וניצול בעולם השלישי. כלומר לקחת בפרופורציות. לראות את הצד המלא שכל הכוס. לגבי גישה אחרת. למשל הגישה הפסיכולוגית המסורתית טוענת שקודם עליך לפתור את אבן הריחיים של העבר שלך ורק משם אתה יכול להתקדם ולהגשים את עצמך. להגשמה עצמית כאשר הכאבים אינם פטורים הם מכנים "הדחקה". אני מצאתי שבהגשמה עצמית יש סיפוק שמקרין גם על העבר, הכאבים. הגשמה עצמית מעצימה אותך, ואז אפשר להסתכל על העבר ממקום של עוצמה, ועצם העוצמה נותנת כלים להתמודד איתו
 
חצי הכוס המלאה

זו באמת הדרך שאני מאמינה בה. אין כמו לבחור להביט בחצי הכוס המלאה. אתמול קראתי משהו נחמד - השוואה בין סבל לבין גז. כמו הגז, גם הסבל מתפשט בכל החלל, בלי קשר להיות הבעיה קטנה או גדולה. לכן עניין היחסיות שבסבל האישי מול סבל של מישהו אחר, פחות תופס. כלומר, אם אני דואגת מבחינה שאני צריכה ללמוד לקראתה, אני מודאגת לא פחות מאדם שצריך לעבור ניתוח. כל אחד והפוקוס שלו. בכל מקרה, אם נחזור אל הכוס החצי מלאה, אז להתעלם מהחצי הריק - יהיה הדחקה בעיני, וכן - אני חושבת שבאיזהשהוא מקום, אם לא נותנים תשומת לב לבעיות, לא יוצאים אל ההווה פטורים מכל רע. אין ספק שהווה יכול לתקן ולפצות על העבר, אבל לא על כולו, ולא בטוחה שעל בעיות רציניות. אני לא חושבת שאפשר להתנתק מן העבר, כך, בלי התמודדות איתו. ההתנהגות שלנו מושתתת על הרגלים ועל דפוסי התנהגות החוזרים על עצמם - ואלה בד"כ נבנו בעבר. אם מצליחים לשנות אורח חיים, הרגל, דפוס התנהגות - אז ההווה הוא דף חדש. אבל כדי לשנות דפוס התנהגות, יש להכיר בקודמו. לאו דוקא לחפור עד סין כדי למצוא את השורשים שלו, אבל להכיר ולהבין. מקווה שאני ברורה, יצא לי מעין תמהיל של כמה נושאים.
 
כן מאד ברורה

אין ספק שלהתמודדות עם העבר יש מקום אבל לדעתי הפסיכולוגים הופכים אותה למרכיב היחידי בעוגה. ישנו עוד מרכיב חשוב שזה קונסטרוקציה של העתיד שלנו. זאת ועוד, לדעתי ככל שנבנה לנו חיים יותר בטוחים כך בתוך הבטחון הזה תהיה לנו סביבה לחפור בכאבים. תהליך של טיפול פסיכולוגי הוא נחוץ מחד אבל מאידך הוא מפורר את החיים. הוא גורם לימים של 'דאון' שבהם קשה לתפקד למשל. אני חושבת שככל שלמשל יותר בטוחים כלכלית כך אפשר לספוג את ימי ה'דאון' בתוך השגרה הכללית. למשל אדם שהוא עצמאי או עובד במקצוע חופשי אינו כבול למשטר עבודה של שעות אלא חשוב מה הוא עושה מבחינת היכולת השכלית שלו. אדם כזה יכול להרשות לעצמו לשקוע בעבר במסגרת טיפול פסיכולוגי יותר מאשר אדם שכבול למשמעת עבודה מחמירה כי הוא עובד נמוך דרג ומפקחים עליו ומאיימים עליו בפיטורין. אני חושבת שאני שמה דגש יותר היום בחיים שלי על הקונסטרוקציה הבנייה של החוזק שלי. אני מחזקת את עצמי. אני יכולה לתת דוגמא: עורכי דיני לשעבר הציפו אותי בתביעות וחשפו סודות שלי והפרו את האמון שלי בצורה מבישה. אני בספק אם היו מעוללים לי זאת לו היה לי מעמד שדרכו הם היו מבינים שיבולע להם אם יפרו את האמון שלי. אני סטודנטית למשפטים כרגע ולמי שקורא את הבלוג שלי- עם הפנים לדוקטורט
 
אין כסף אין דאגות ../images/Emo13.gif

אומרים שכשיש דאגה להביא לחם הביתה, אין בעיות פסיכולוגיות.... מצד שני, כשאין מעמד, כמו שתיארת - אז נוח לדפוק אותך. פנים רבות לכל תופעה, ואין אמירה גורפת לאף צד. עניין אותי הביטוי שהשתמשת בו: "תהליך של טיפול פסיכולוגי הוא נחוץ מחד אבל מאידך הוא מפורר את החיים". כך הרגשתי בזמן הטיפול הראשון שבו הייתי, שהיה טיפול מהסוג הקלאסי. באתי - דיברתי על ההורים והילדות - הפסיכולוגית ישבה ועשתה "כן" עם הראש- והלכתי הביתה. מה יצא מזה? לא הרבה. בינתיים פוררתי את העבר לפירורים פירורים, וההווה התפורר מעצמו, כי לא היה שום דבק שיחזיק אותו. בטיפול האחרון שלי שנמשך כשנתיים (עד שהסתיים בשיבה טובה
), קיבלתי כלים לבניית ההווה והתחזוקה שלו, ותוך כדי כך היו נגיעות בעבר, אבל לא חפירות ארכיאולוגיות שתפסו את כל תשומת הלב. בכל פעם שנגענו בעבר, הייתה הקפדה לשאול איך אני מרגישה עם זה, ומה מרגישה כרגע. הרגע. ההווה היה הכי חשוב.
 
בקשר לאמירה הראשונה

תסמכי עלי שזאת קלישאה גדולה. היו לי תקופות בחיים של פת לחם ושל עוני נוראי. וזה לא חיסל את הסבל שהיה שם. וכמובן הייתי נתונה לפגיעות ולניצול מתחתית המעמד הזה. הרומנטיזציה של העוני, זה רק פיברוק של עשירים שלא רוצים לדעת מה זה להיות עני ( אפילו בצורה זמנית ) כי הם רוצים להכחיש שיש עוני במדינה ובכדי להקל על המצפון ולמרק אותו הם קוראים איזה ספר על קוז'ט מעלובי החיים ואומרים כמה כיף להיות עני (-: בקשר לעניין השני, אני לא מומחית בטכניקות פסיכולוגיות אבל זה נשמע טוב. כמו שאת מתארת את זה זה נשמע טוב לחלוטין לא לשקוע 'לגמרי' שם. זה נשמע כמו עסק כואב מאד רק להתעסק בעבר. ונראה שהיה לך טוב יותר לחזור להווה ולא לתת לטיפול לדחוף אותך למטה, אה?
 
הי, דרך העבר

את מבינה את עצמך ואת תבניות ההתנהגות שלך בהווה, ואם איננו נוגעים בעבר ההנצחה היא כש"הענינים" נותרים לא פתורים ומשליכים (אפילו באופן לא מודע) על תחומים שונים בחיינו היום. אז מאד רצוי לגעת בעבר כדי להבין ואז לדעת מה ולטפל. לפעמים ישנו מצב של תקיעות (נראה כמצב לא אקטיבי) בשלב הטיפול כשמתחברים לכאב ולקשיים, אבל זה טבעי. אני זוכרת מעצמי שכשהתחלתי בתכלס בשטח, כשיכולתי רגשית יותר, להוסיף פעולות חיוביות בחיי (לימודים, ספורט ..), זה חיזק והלך בד בבד עם ההתגבשות שקרתה לי בטיפול. אז מעשים מגבים ותמיד תורמים - יוצרים ומשלימים את הענין. יש טיפולים שהם מבסיסם אקטיביים דרך אגב, כמו דמיון מודרך ועוד - אבל הם שיטות אחרות. (לא יכולה לחוות דעה האם הם מטפלים כמו בפסיכולוגיה הקלאסית במקומות העמוקים (חשוב) ומשםם עושים את המהפך). ספרי יותר על הדרכים שאת מחפשת/חושבת, מענין..
 
הי דליה

אני מניחה שהחזרה לעבר חשובה כדי לפתור כאבים. אבל יש מעבר לזה. ישנם המון פורומים ברשת שמתעסקים בפגיעות מן העבר, ולמרות שאני יכולה להתחבר לאחד מהם אני לא מתחברת אליהם, כי חסר לי ה'מה עושים לגבי זה בהווה'. אני חושבת שבמידה מסוימת השלו אותנו שההתמודדות היא רק דיבור על זה, אני חושבת שיש משהו מעבר לזה, כמו 'לעשות משהו בקשר לזה'. אבל כל אחד ומה שהחיים העבירו אותו. סבל הוא יסוד מאד דומיננטי בחיים שלי, ויחד עם זאת לא מצאתי את עצמי מתחברת לאחד מפורומיי התמיכה למיניהם. ייתכן שאני מחפשת משהו יותר אקטיבי, כמו 'לעשות משהו עם זה', כי 'לעשות משהו עם זה' זה סוג של ריפוי..... אני לומדת משפטים, כי אני רוצה למנוע מאחרים סבל כמו שאני עברתי ואני יודעת שכעורכת דין אוכל. זה העניין, של פתרון ב'לעשות משהו' מעבר ל'לדבר על זה' יותר מתחבר אלי...
 
התמודדות אקטיבית

אני מאד מאד מזדהה איתך. לשבת ולבכות ולקטר - זה אמנם חלק מהחיים, אבל ההתמודדות עם קושי כוללת בתוכה גם פן אקטיבי מאד והוא זה שמביא לשינוי. אני חושבת שהעשייה, כל עשייה, היא חלק מהפיתרון. ברגע שאני מתחילה לעשות משהו, ולא יושבת בחיבוק ידיים סביב הבעיה שלי, אני יוצאת מתוך תחושת חוסר האונים אל תחושה של חוזק נפשי וההערכה העצמית עולה. גם אם אלו פעולות קטנות - גיליתי שיש להן אפקט דומינו חזק.
 
אני חושבת שיש

אי הבנה שלי אותך או ההיפך
אבל נחמד יהיה לדבר על זה. אמרתי שדרך העבר אנחנו נפתחים לראות את המוקדים שמאפילים על ההווה מה שעוזר לנו היום - לפתור אותם. אני אישית עברתי טיפול פסיכולוגי אז יכולה מנסיון לומר לך שרק דרכו הצלחתי. לא בטוחה שלבד אפשר להפתח אל הכאב ברמה העמוקה. מדוע? מפני שיש (לדעתי. אינני לחלוטין מומחית. מדגישה.) מנגנון טבעי שעוצר בעדנו לקלף את השכבות פנימה כשאנו ערים ומודעים שאין מי שבאותם רגעים ילך איתנו, ילווה וינחה אותנו (כ"כככ חשוב) ויודעת? טוב אני חושבת שהמנגנון הזה קיים. אבל עם זאת, עם הידיעה על כיצד רגשות מתעוררים ובעזרת הגיון, חושבת שאפשר לנסות להבין מה קורה איתנו מבחינה רגשית במצבים מסוימים, מדוע מרגישים X והדפוס הזה שוב ושוב חוזר על עצמו (אם תרצי אפשר לדבר על דוגמאות ..) אז יש לדעתי, את הדרך לחפש את האמת עם איש המקצוע. ויש מה שלבד אפשר לנסות לבחון, את היחסים החברתיים שלנו ולצפות פנימה ולהבין איך אנחנו חושבים/מרגישים (מה שדורש המוןן אומץ ויושר פנימי) (באיזה שם אפשר לקרוא לך?)
 

Neora Barak

New member
היי בנות, עברתי כאן, ופיאיאיאיתום..

שמעתי את השיחה שלכן, אפשר שניה לשבת? להצטרף ??... כולכן למעשה צודקות, יש שיעדיפו להתמודד עם עברן, כדי לצבור תובנות לעתיד, יש שלא יביטו לאחור וימשיכו קדימה, ויש שהמצב כל כך מיאש אותן, שנשארות חדלות אונים תקועות באמצע, טקסטואלית יקרה, כתבת על התמודדויות עם משברים, ועל רצונך לצאת מהם, ואני רוצה לספר לך, שיש דרך, שכלל לא מחייבת דישדוש בעבר, בדרך הזו, את מרכזת את כל האנרגיות שלך קדימה- לא אחורה, לדרך הזו קוראים coaching' זה אינו טיפול פסיכולוגי, זו דרך שתגלה לך דברים על עצמך, ותעזור לך להגשים את מטרותיך, כתבת שאת אדם רציונאלי וריאלי, זה טוב, זה אפילו נפלא לך, כיוון שמתוך אותה רציונאליות תוכלי להיות אובייקטיבית לגבי עצמך, ולהביא למיצוי מיטבי את המשאבים והיכולות שלך כדי להוציא את עצמך ממצבים קיימים כמו גדולה, למנוע משברים עתידיים, ולהגשים לעצמך תמהיל יעדים שאת !!! תקבעי לך. משבר- הוא הזדמנות לצמיחה, משבר לא חייב להיות, אבל ברגע שהוא קיים, יש לך יכולת לזהות את מרכיביו- להתמודד איתם, ולצאת מהם לעתיד טוב יותר, שבי רגע וחישבי בינך לבינך, מה באמת היית רוצה לעשות, מה היית רוצה שיהיה היעד הכי קרוב שלך, - והכי רחוק, ועד כמה היית מוכנה לשנות את אורך חייך לשם כך - אם בכלל,
 
ברוכה הבאה נאורה


משבר הוא הזדמנות לצמיחה - מאד מאד אוהבת את המשפט הזה ואת ההשקפה הזו.
 

Neora Barak

New member
או זהו..שכבר הצטרפתי לי בכייף ..|4U

.. ככה נדחפתי לי .. בלי לשאול.. שאשים מים לקפה?? מוכנה להעביר לכן את העצבוביות בסטייל..
והעוגה תייכף יוצאת מהתנור !!
 
למעלה