נמאסת.
פשוט נמאסת. כתבתי לפני כמה ימים סוג של מכתב שלא היה אמור להשלח בכלל, אבל עלית על העצבים, ואני שמה אותו פה כי אני יודעת שלא תקרא אותו בשום מקום אחר. היי אמיר, אני יודעת שבטח תתעצבן מזה, אבל אם לא אכפת לך, אני לא מתכוונת להעביר לך עוד דברים אז תקרא בבקשה עד הסוף. זוכר אותי? לינטו? לינטומבללייקה? מאיה? לא אכפת לי אם אתה זוכר או לא. אתה יודע, אתה בנאדם מתוסבך ברמות. יש לך בעיה שלא קשורה אליי או לאף אחד מהמשפחה, ואתה בכל זאת מאשים אותנו בה. אמרת שהקשרים שלך איתנו היו מזויפים, ש"סלובי" לא קיים, ושאתה רוצה שנשכח אותך, כי אתה תשכח אותנו. אז הנה, לא שכחתי. אני זוכרת עוד את הלילות המצחיקים והמלאים ב"מישהו רוקד לי על הגרייב", את המנהג שהכנסת בעיקר לי ולטל לערבב עברית ואנגלית, ואת השיחה המוזרה בטלפון אז כשהיית בת"א עם עלע וליהי. חוץ מהדברים האלה, אני גם זוכרת דברים רעים. את הנטישות שלך, את ה"לא הייתי מוסיף אותך בכלל", את ההודעות המגעילות שכתבת, לא רק לי, בקומונה. לא הספקתי לקרוא אותן כי עלע כבר מחקה אותן, אבל היא הראתה לי מה כתבת לי. אני חייבת להגיד לך, כבר לא נפגעתי. לא נפגעתי, כי אותך הוצאתי לצד השני של החומה כבר מזמן, ויותר חשוב- הוצאתי אותך מהחיים שלי. אתה לא כלום בשבילי. אולי בנאדם מתוסבך עם המון בעיות שקשורות לעצמך בלבד. אתה זה שבוחר מה לעשות בחיים שלך, לא אני ולא אף אחד מהמשפחה, ואתה היחיד בעולם הזה ש-בחר- להיות איתנו בקשר, או שאני טועה? אי פעם הרגשת שהקשר שלך איתנו כפוי? אתה יודע, כתבת אז בבלוג של זוער שאין סלובי, ושזה היה אמור להיות ברור שזה מפריע לך שקוראים לך ככה ולא בשם שלך, אבל לא אמרת לנו אף פעם, "תשמעו, השם שלי זה אמיר ואני רוצה שתקראו לי ככה". עלע אמרה שכשהיא קראה לך אמיר התעצבנת, והיא שאלה למה. אחרי מה שכתבת אצל זוער, אני לא יכולה להגיד שאני בטוחה למה, אבל אני כן יכולה לחשוב שזה בגלל שלכאורה מי שאנחנו הכרנו לא היה אמיר, לא רצית שנקרא לו ככה. יודע מה, זה לא ממש משנה עכשיו, אני לא הולכת לכתוב לך על עלע. אתה מאשים אותנו בבעיות ובשקרים של עצמך, ואם יש משהו שאתה צריך להבין זה שהבעיה איתך ולא איתנו. אנחנו היינו קורבנות[כן, כן, קורבנות!] של הבעיה הזאת שלך. והבעיה שלך אמיתית, והיא לא קשורה אלינו. אם אתה לא מסוגל ליצור קשרים במציאות ולכן אתה בא לאינטרנט כדי למצוא לך חברים, יש לך שתי אפשרויות: 1) לקחת את הקשרים האלו ברצינות וכחברים לכל דבר, או 2) להתייחס לקשרים האלה כאל מקום מפלט זמני, שתתנתק ממנו בשניה שכבר לא תוכל להיות בו יותר. בחרת בשניה, וזאת כבר בעיה שלך, ובחרת להאשים אותנו בבחירה הכנראה שגויה הזאת. זאת בעיה אמיתית שלך שאתה לא מצליח להתנתק מהאינטרנט, ואתה ממשיך להתנתק ולחזור ולהתנתק ולחזור. כתבת לטל במסרים שהוא היחיד שאתה מתגעגע אליו מכל המכשפות ההן. אנחנו מכשפות? -אנחנו- מכשפות? איך הגעת למסקנה הזאת? אנחנו לא המכשפות פה. אנחנו ממש לא הצד הרע בסיפור הזה, וגם אתה יודע את זה. אתה דרמה-קווין, הוצאת אותנו בתור אנשים רעים שחיבלו לך בחיי היום יום. זה לא נכון, ואתה יודע גם את זה, ובחרת להמשיך בשקר של עצמך. Without the mask where will you hide? Can't find yourself. LOST IN YOUR LIE. קח את זה איך שתרצה. השקר שלך לעצמך הפך לשקר אלינו, ואנחנו נפלנו בפח של זה, מי חשב בכלל שזה לא אמיתי? אם זה באמת לא היה אמיתי, בחרת אנשים תמימים שידעת שיאמינו לך, והפכת אותם לחברים הווירטואליים והזמניים שלך. מעשה ילדותי ושפל, אבל לא אכפת לי. כבר לא אכפת לי ממך, לא אכפת לי אם תמשיך למצוא לך אנשים שיסכימו להיות חברים שלך רק כדי לגלות אחר כך שאתה לא באמת חבר שלהם, לא אכפת לי אם תשתנה, לא אכפת לי מכלום. אני רק יודעת שאיתך אני לא רוצה לדבר יותר. [הו כן, כמה דבילי מצדי, נכון? כמה מפגרת יצאתי עכשיו.]