הנגן הוא רק חוליה אחת ופחות משמעותית
שלום
בהינתן שנחלק את עוגת האיכות לפרוסות, אזי מחצית מהעוגה נמצאת בהקלטה:
הקלטה: כל מה שמחבר בין תהליך ההקלטה באולפן, אופן המיקום של המיקרופונים, ציוד ההקלטה, האקוסטיקה של האולפן, תהליך העריכה והכנת ה-MASTER.
החצי השני נמצא ב-
Play Back: הרמקול, האקוסטיקה של החדר, מיקום הרמקול, רמת הרעש בחדר, ציוד ההגברה, הנגן, החיווט.
השליטה שלך בחלק ה-1 נמצא אך ורק בברירת ההקלטות היותר איכותיות.
השליטה שלך בחלק ה-2 נמצא בבית בו אתה גר, איזה מהחדרים הוקצו לנושא,
כמה השקעת בציוד, וכמה טוב מיקמת וכיוונת אותו.
עיקר ההקלטות שאנו מדברים עליהם, כמו Mobile Fidelity וגם למיטב זכרוני ה-xrcd, הם שיפור המדיה מהקלטות אנלוגיות של יצירות מובחרות (נגיד פינק פלויד,
הצד האפל של הירח) שההקלטה המקורית שממנה נעשה התקליט ואח"כ ה-CD,
באיכות בינונית. תוכל למצוא שם רשימה ארוכה כמו 2 דיסקים של ניל דיאמונד,
לילות משי לבן של המודי בלוז ועוד.
נסה למשל יצירה שנקראת Sugar Midnight בהקלטה של TBM )Three Blind Mice). יש גם דיסק זהב שנקרא The Best of TBM. יש את היצירה גם ב-SACD. רמת הפרטים שם מדהימה.
יש בכלל שורת דיסקים אודיופילים, שבד"כ נמצאת בחנויות ובתערוכות, שהם היחוס של השילוש הקדוש. חלקם פשוט נולדו להיות כאילו, למרות שלא הודפסו ע"י אחת החברות שברשימה! כמו Chuck Manguie - Feels so good.
קשה להתיחס לאיכות אבסולוטית למותג. לכל מותג יש הקלטות יותר טובות ופחות טובות. זה גם עניין של טעם. לא רק בהקלטה אלה בסוג המוזיקה.
אומרים שאודיופילים שומעים מפחות מ-10 דיסקים קטע אחד או 2 בכ"א, וזהו.
בעבר (תחילת המילניום) ערכתי סמינרים, והיה לי רעיון ללקט בדיסק את הקטעים הללו, שהושמעו בסמינר הקודם! כך שבסמינר מס. 2 יצא דיסק הסמינר מס. 1
הדיסקים נמכרו אז במחיר עלות ההפקה (צריבה והכנת העטיפה).
סה"כ יש 5 דיסקים מ-6 סמינרים. שנים אחרי, הפקתי בקנדה את דיסק הסינר השישי, אותו יש רק לקומץ קטן של אנשים