Clockwork Peach
New member
Ya-Pan- ביסטרו יפני חביב. לא יותר.
בעקבות הביקורת המשתפכת של שגיא כהן ב"הארץ" היום:
http://www.haaretz.co.il/food/restaurants-reviews/.premium-1.4080020
(מניחה שלמנויים בלבד, מחר ודאי תתפרסם במוסף המודפס)
אנחנו נקלענו למקום יום לאחר סיום ההרצה, קצת לאחר הפתיחה ורגע לפני שהמקום התמלא לגמרי. הזמנו מס' לא גדול של מנות, שונות מאלו שהזמין כהן, ואולי בגלל זה השורה התחתונה שונה מאוד- האוכל היה נחמד, לא יותר, והשירות לא משהו בכלל (אם כי בימיה הראשונים של מסעדה זה מובן לחלוטין).
שמות, הרכבי המנות והמחירים לקוחים מהביקורת וממס' כתבות יח"צ שמצאתי:
ראשונות
-טרטר דג ים בתוך קונכייה פריכה מקמח סמולינה, עם ביצת שליו נאה (18 ₪ ליחידה) - לא בטוחה לגבי סוג הדג, שהיה טוב, אך שילובו עם פירורי הברס (כך זיהיתי, לפחות) בתחתית הקונכייה הפריכה (מנה לא מאוד נוחה לאכילה, אגב, ששיערנו שיש לאכול בידיים אף שלא הוסבר לנו דבר) היה משונה ולא נעים, ומשהו במנה לא התחבר לטעמנו. בעיקר התעוררו געגועים לבוטנים בטרטר-עטוף-אבוקדו של "שילה".
-סושי טמארי - כדורי אורז עטופים בדג-נא (48 ₪) - 4 כדורים עטופים דגים שונים, עם ווסאבי (שבשלב זה הזכיר לי מיד את הווסאבי בקרפצ'יו הטונה עם סורבה הקמפרי של "שילה". בחיי שאין לי אחוזים במקום, לדאבוני, אך מרגע שנטעם "מדלן"-הטרטר כבר אין דרך חזרה מההשוואה) מצופה בתוספות שונות. מנה אסתטית מאוד, ומוצלחת.
-שיפוד קלמרי (כ-24 ₪) - הקלמרי היה מזוגג ברוטב אסיאתי תוצרת בית, ובעל טעמי צלייה טובים. שיפוד טעים, אך מאוד סטנדרטי.
עיקריות
-סלמון צלוי עם יוגורט, דבש וחמאה חומה (72 שקל) – מנת סלמון נחמדה, סטנדרטית, ומאוד-מאוד שומנית. זיגוג ה"יוגורט, דבש וחמאה" לא הורגש באופן מיוחד.
-המבורגר-יאקי בלחמנייה רכה עם קימצ'י מלפפונים ורוטב ברביקיו תוצרת המקום (56 שקל) – תערובת הבשר הייתה טעימה מאוד, והמנה הוכרזה כמוצלחת והמספקת בארוחה (ועדיין לא ממש התעלתה לגבהים).
-תוספת של גראטן תפוחי אדמה עם אצות (לא זכור לי המחיר) – שוב מנה שמנונית מאוד, ולא טעימה במיוחד. רצועות תפוחי האדמה המגוררות הזכירו בעיקר תערובת לא אפויה של לביבה.
על קינוח במקום כבר החלטנו לוותר, אף שלפי כתבות היח"צ אני רואה שמדובר בחטיבה מושקעת של התפריט. השף עצמו היה במקום, כמובן, אך משך מרבית שהותנו התראיין ל"גיא פינס" (יום ראשון לאחר הרצה- לגיטימי בהחלט). השירות, כאמור, היה רחוק שנות אור מזה ה"מהוקצע, בקי ויעיל", שלא לומר- סינרגי, שמתאר כהן. המלצרים הלא-רבים הסתובבו בזוגות והקדישו זמן רב לכל שולחן, תשומת לב חיובית ביסודה שגרמה לשאר השולחנות לחכות זמן רב לפני שזכו להתייחסות. המלצרים שלנו, לפחות, לא היו קשובים במיוחד, מה שגרם למס' טעויות קטנות במעמד ההזמנה, וכן התעקשו לשאול לפחות 3 פעמים אם המים בהם אנו מעוניינות הם מינרליים, אף שבכל פעם ענינו שלא; צלחות ההגשה של המנות הראשונות כמעט פונו עוד בזמן שלעסנו וליקטנו את סופן, וצלחות המנות העיקריות חיכו מולנו ריקות זמן רב לאחר סיום הארוחה. לא קטסטרופה, וגם לגמרי מובן בימים הראשונים (לא מיהרנו, כך שגם האיטיות התקבלה בהבנה), אבל גם אין ממה להתרשם יותר מדי.
יחד עם שתי כוסות יין הבית הפשוט והחביב, יצאנו עם חשבון של כ-330 ₪ לשלוש, לפני טיפ. בהחלט לא יקר, אף שהמנות עצמן היו קטנות למדי. בסה"כ, סיכמנו שהמקום נחמד, אך שלא נחזור.
בעקבות הביקורת המשתפכת של שגיא כהן ב"הארץ" היום:
http://www.haaretz.co.il/food/restaurants-reviews/.premium-1.4080020
(מניחה שלמנויים בלבד, מחר ודאי תתפרסם במוסף המודפס)
אנחנו נקלענו למקום יום לאחר סיום ההרצה, קצת לאחר הפתיחה ורגע לפני שהמקום התמלא לגמרי. הזמנו מס' לא גדול של מנות, שונות מאלו שהזמין כהן, ואולי בגלל זה השורה התחתונה שונה מאוד- האוכל היה נחמד, לא יותר, והשירות לא משהו בכלל (אם כי בימיה הראשונים של מסעדה זה מובן לחלוטין).
שמות, הרכבי המנות והמחירים לקוחים מהביקורת וממס' כתבות יח"צ שמצאתי:
ראשונות
-טרטר דג ים בתוך קונכייה פריכה מקמח סמולינה, עם ביצת שליו נאה (18 ₪ ליחידה) - לא בטוחה לגבי סוג הדג, שהיה טוב, אך שילובו עם פירורי הברס (כך זיהיתי, לפחות) בתחתית הקונכייה הפריכה (מנה לא מאוד נוחה לאכילה, אגב, ששיערנו שיש לאכול בידיים אף שלא הוסבר לנו דבר) היה משונה ולא נעים, ומשהו במנה לא התחבר לטעמנו. בעיקר התעוררו געגועים לבוטנים בטרטר-עטוף-אבוקדו של "שילה".
-סושי טמארי - כדורי אורז עטופים בדג-נא (48 ₪) - 4 כדורים עטופים דגים שונים, עם ווסאבי (שבשלב זה הזכיר לי מיד את הווסאבי בקרפצ'יו הטונה עם סורבה הקמפרי של "שילה". בחיי שאין לי אחוזים במקום, לדאבוני, אך מרגע שנטעם "מדלן"-הטרטר כבר אין דרך חזרה מההשוואה) מצופה בתוספות שונות. מנה אסתטית מאוד, ומוצלחת.
-שיפוד קלמרי (כ-24 ₪) - הקלמרי היה מזוגג ברוטב אסיאתי תוצרת בית, ובעל טעמי צלייה טובים. שיפוד טעים, אך מאוד סטנדרטי.
עיקריות
-סלמון צלוי עם יוגורט, דבש וחמאה חומה (72 שקל) – מנת סלמון נחמדה, סטנדרטית, ומאוד-מאוד שומנית. זיגוג ה"יוגורט, דבש וחמאה" לא הורגש באופן מיוחד.
-המבורגר-יאקי בלחמנייה רכה עם קימצ'י מלפפונים ורוטב ברביקיו תוצרת המקום (56 שקל) – תערובת הבשר הייתה טעימה מאוד, והמנה הוכרזה כמוצלחת והמספקת בארוחה (ועדיין לא ממש התעלתה לגבהים).
-תוספת של גראטן תפוחי אדמה עם אצות (לא זכור לי המחיר) – שוב מנה שמנונית מאוד, ולא טעימה במיוחד. רצועות תפוחי האדמה המגוררות הזכירו בעיקר תערובת לא אפויה של לביבה.
על קינוח במקום כבר החלטנו לוותר, אף שלפי כתבות היח"צ אני רואה שמדובר בחטיבה מושקעת של התפריט. השף עצמו היה במקום, כמובן, אך משך מרבית שהותנו התראיין ל"גיא פינס" (יום ראשון לאחר הרצה- לגיטימי בהחלט). השירות, כאמור, היה רחוק שנות אור מזה ה"מהוקצע, בקי ויעיל", שלא לומר- סינרגי, שמתאר כהן. המלצרים הלא-רבים הסתובבו בזוגות והקדישו זמן רב לכל שולחן, תשומת לב חיובית ביסודה שגרמה לשאר השולחנות לחכות זמן רב לפני שזכו להתייחסות. המלצרים שלנו, לפחות, לא היו קשובים במיוחד, מה שגרם למס' טעויות קטנות במעמד ההזמנה, וכן התעקשו לשאול לפחות 3 פעמים אם המים בהם אנו מעוניינות הם מינרליים, אף שבכל פעם ענינו שלא; צלחות ההגשה של המנות הראשונות כמעט פונו עוד בזמן שלעסנו וליקטנו את סופן, וצלחות המנות העיקריות חיכו מולנו ריקות זמן רב לאחר סיום הארוחה. לא קטסטרופה, וגם לגמרי מובן בימים הראשונים (לא מיהרנו, כך שגם האיטיות התקבלה בהבנה), אבל גם אין ממה להתרשם יותר מדי.
יחד עם שתי כוסות יין הבית הפשוט והחביב, יצאנו עם חשבון של כ-330 ₪ לשלוש, לפני טיפ. בהחלט לא יקר, אף שהמנות עצמן היו קטנות למדי. בסה"כ, סיכמנו שהמקום נחמד, אך שלא נחזור.
