You are there - דבר החתול ../images/Emo54.gif
ובכן, אני רק מזכירה, לפני שאני פוצחת בעוד אחת מההודעות האינסופיות שלי (ותודה לך, שרון...), שזו לא אמורה להיות ביקורת אובייקטיבית או מקיפה מצידי על הפרק - רק אזכור של רגעים שאהבתי יותר או פחות ומצאתי לנכון לחלוק, ולאו דווקא הקטעים ה-so called מרכזיים של הפרק, שמן הסתם ידוסקסו עד זרא גם ללא כל תרומה מצדי... אוקיי, מתחילים... 1. כן, גם את הפרק הזה אהבתי (ביקורת חיובית שלישית ברצף, אלעד) ולמען האמת אפילו התמוגגתי קשות... שוב דוגמא קלאסית לטירוף הנפלא כל כך של הסדרה, שוב פרק קאמפי להחריד, קומדיה תזזיתית שפועלת מהרגע הראשון ועד לסיום הכל כך... (טוב, חכו לסוף...) 2. גם הפעם, כמו בפרק הקודם, הפרק נשלט לחלוטין ע"י הופעה פיגוזית במיוחד של כוכב אורח, והפעם מייקל הרסט (איולאוס, charon, והפעם - נייג´ל). לשם שינוי לא בתפקיד הבמאי (משהו שהוא עושה לא מעט ובד"כ בצורה מופלאה - בעונה הזו בינתיים "who´s Gurkhan" ובעוד יומיים "to Hellicon and back") אלא הכוכב - ואיזה כוכב!!! אם יש מישהו שבשניה הראשונה קצת התבלבל ולא ממש קלט מה עושה עיתונאי בן ימינו אי שם בעת העתיקה, הרי שתוך שניות מספר כבר נסחף בהתלהבות הכללית - כאילו נייג´ל היה שם מאז ומעולם... עכשיו, כעיתונאי, הוא עשה עבודה מרשימה ביותר, אין ספק... האיש הצליח להשיג ריאיון עם מקור בלעדי המקורב למלך האלים הנורדי, טיפס עד לגן עדן וגם נחת נחיתה כואבת במקצת בשאול, והכל בשביל הסקופ... איזו מסירות! בינתיים הצליח לסדר לעצמו עוד מקור מסתורי, לאתר שניים מהאולימפיים בדימוס, לעצבן את זינה, לעצבן את הבת של זינה, לעצבן את ה(התואר כאן נתון לבחירת הקורא)של זינה, גבריאל, ולחטוף לא מעט מכות, והכל בשם הסיפור. יישר כוח! (ואין ספק שעם מסירות שכזו הוא באמת יזכה להגיע ללוצי שלנו, אבל ניחא...). מייקל הופיע כמעט בכל הסצינות והוירטואוזיות שלו בפינג פונג עם כל שאר הדמויות היתה מרשימה ונהדרת. הוא זוכה הפעם ב-
, וגם בתמונת היום... 
3. אודין - לא יעזור, יש לי סימפטיה למלך האלים הנורדיים... הוא לא יצא טוב במיוחד מהפרק הזה (אף אחד לא יוצא טוב בעונה הזו אם הוא מתנגד לזינה בכל צורה שהיא... ) אבל עדיין... רק תסלחו לי, במחילה, למה הוא מדמם כשזינה נאבקת בו על התפוחים??? הוא הרי בן אלמוות, וזינה כבר לא יכולה להרוג או לפגוע באלים??? 4. גרנהילדה - תמיד הייתי אחד האנשים היחידים שאהב את הדמות שלה (אם כי לא בתור המפלצת העצית משהו), שתכל´ס היתה הדמות החיובית ביותר בטרילוגיה, בעלת לב שנמצא במקום הנכון ויכולת לחימה לא רעה בכלל - גם הפעם היתה בצד ה"נכון" וסיפקה כמה משפטי תבונה יפים ואמיתיים. אין ספק שהיא דמות "טובה" ואני מאוד מקווה שאודין יצליח להתאהב בה שוב, גם כי היא ראויה לזה וגם מפני שזה יחזיר לו את האישיות הבאמת יחודית שהיתה לו בעבר, לפני שהושחתה כליל ע"י זינה (ראה ערך - "the Rheingold"). 5. מייקל - מעולה, מעולה, מעולה. אכן Arch-angel - ציני, אגרסיבי ומפוכח לגבי מצב ורמת האנושות - הוא *כל-כך* צודק בדבריו. (וכבר אמרנו - ARCH-ANGEL!??) 6. לוציפר - רק למי שלא קלט מכתוביות הסיום, הפעם לא אלכס מנדוזה הזכור לטוב מ-"Heart of darkness", אלא ג´ואל טובק המוכר לנו יותר כסטרייף (או דודנו הכל כך דומה לו - דיימוס...) 7. דייטי - אין מה לעשות, נורא נדוש, נורא חוזר על עצמו, אבל התיאור "חמודה" פשוט תפור עליה... הציוצים האלה שלה, באוקטבות כאלה שאפילו מריה קארי מתקשה להגיע אליהן, לא יכולים להשאיר אף אחד אדיש אליה... והרשו לי בבקשה לנצל לרגע את המרווח הזה בשביל לומר - דייטי, אל חשש, את נראית נפלא. תמיד נראית נפלא, וגם הפעם. ואין לך קמטים!!! 8. איב - הפעם, לשם שינוי, א-לי-לה!!! כמה כיף לראות שליביה לא מתה, אלא סתם שקעה בתרדמת חורף (ארוכה מאוד למרבה הצער). כל מה שצריך לעשות זה קצת לעצבן אותה, להגיד כמה מילים על אמא, ורצוי גם על המאהב לשעבר ארס, וכל הזעם והעוצמה קופצים החוצה כאילו מעולם לא נכלאו בערימת סחבות ירוקות-כתומות ותיאוריות שהיו גורמות אפילו לאנשי קרישנה לפהק... מספר הביפים שאנשיו של נייג´ל נאלצו להכניס כדי לצנזר את כל ה-***f וה-***s היו אכן רבים מאוד... ואני אומרת - הבה נעצבן אותה! 9. גבריאל - אאוץ´... כל כך הרבה כוונות טובות היו לה, אבל ניסיון עם העיתונות אין לה... ונייג´ל אכן התעלל בה. מהרגע שבו הופיעה באולפן והוא לא נתן לה לפתוח את הפה, ועד לרגע בו הכריח אותה לשבת ולצפות במחרוזת נשיקות לוהטות בין זינה לארס שכמעט ושרפה את המסך... אגב, שמתם לב שהיו voice-overs ברורים של קולות "מצמוצים ועינוגים" של ארס-זינה בקטעים האלה? 10. זינה - היתה עצבנית ביותר במשך כל הפרק, לפחות עד לקטעי הסיום... ברור לגמרי, לאור הנסיבות, אבל מעלה את המחשבה שבאמת יהיה לה קשה ביותר להסתגל לתקופתנו, שם אין פרות (או נסיכות לוחמות) קדושות, והעיתונות אכן נטפלת גם למי שכוונתו טובה, רק שכאן *אסור* להשתמש בכוח כדי לסתום למישהו את הפה... 11. ארס - כרגיל, חיכיתי עד לסיום. זהו, ארס קיבל את האלוהות שלו בחזרה, הוא כבר לא בן תמותה, ואני מבקשת מכולם לעצום עיניים לרגע ולהגג באבידה הזו - אין ספק שארס האל הוא אכן אלילי בטירוף, אבל ארס בן התמותה פגיע, רגיש, רומנטי (שאני אמשיך?) טוב, נראה לי שהבנתם את העיקרון... הקיצר, אם ארס, *אל המלחמה* הוא בן הזוג האולטימטיבי לתקופה היותר פרועה שלכן בחיים, ארס *אל מלחמה במיל´* הוא הפרטנר האידיאלי לשנים שאחרי... נכון, הוא לא כל כך אוהב לעבוד קשה, אבל PUHLEAAAAAAASE!!! הפגיעות שלו הופכת אותו למושלם שכזה... (ומי יודע, אולי יום אחד אני אפתח פתיל בנושא הזה...) בכל מקרה, כרגיל, הוא סיפק כמה מהרגעים היותר יפים של הפרק - מהפגישה הראשונה עם נייג´ל (אני רואה שהוא הספיק לחזור לחווה אחרי הסיפור ברומא), שם באבירות רבה הוא הצהיר - "Xena owes me NOTHING"!!! וניסה, ללא הצלחה מרובה, למנוע מהעיתונאי החטטן להכנס לבקתה ולתפוס שם את זינה "על חם" (ומה בדיוק היא עשתה שם???), דרך האינסידנט המביך משהו בבית ה-אה, בית ה"בנות"... (נו באמת... הוא צריך לשלם?) ועד לקטע הנגיסה בתפוח (שהיה מאוד "מעורר".... והיה דומה יותר ל.. .אה... נו... אהממ.. למשל מה שעבר על גבריאל כשארס נתן לה להרגיש לרגע מה זה להיות אל ב-"Seeds of faith"...). 12. ולגבי סצינת התפוחים - זינה אכן שוקלת לרגע קט ברצינות לקחת ביס מהתפוח - היא נראית שבויה לחלוטין בשינוי שהתחולל בארס לנגד עיניה שניות מספר קודם לכן, אבל כמו תמיד, היא מפחדת ללכת בדרך הזו רחוק מדי ומוותרת. ואז דייטי חוזרת לעצמה, זינה מספיקה לסרב שוב לארס, ורגע קטן ויפהפה אחרי שהשניים האלה הולכים לאולימפוס (ארס מאוכזב בעליל, שימו לב לפנים שלו, לעמידה שלו), {ותתעלמו בבקשה מאנשי ערוץ 10 שתקעו בדיוק שם פיידאאוט ופרסומות!!!!!!!
} אז מייד אחרי שהשניים האלה עושים את דרכם חזרה לאולימפוס, המצלמה מתעכבת רגע על פניה של זינה, ואכן עיניה מלאות דמעות. לוקח לה עוד רגע קט להתנער ולחזור לעצמה, ואז הסצינה ממשיכה. מכאן ועד לסיום, הכל כרגיל... נייג´ל רואה את האור (זינה נהדרת, זינה נפלאה) וה-dynamic duo נדרשות במפתיע לענות על שאלה פרובוקטיבית במיוחד... רק שבדיוק אז נגמרת הבטרייה במצלמה...
סיום מצויין לפרק מצויין... ומחר - Path of vengeance...
Niff Kevin Smith 1963-2002 - Gone but not forgotten
ובכן, אני רק מזכירה, לפני שאני פוצחת בעוד אחת מההודעות האינסופיות שלי (ותודה לך, שרון...), שזו לא אמורה להיות ביקורת אובייקטיבית או מקיפה מצידי על הפרק - רק אזכור של רגעים שאהבתי יותר או פחות ומצאתי לנכון לחלוק, ולאו דווקא הקטעים ה-so called מרכזיים של הפרק, שמן הסתם ידוסקסו עד זרא גם ללא כל תרומה מצדי... אוקיי, מתחילים... 1. כן, גם את הפרק הזה אהבתי (ביקורת חיובית שלישית ברצף, אלעד) ולמען האמת אפילו התמוגגתי קשות... שוב דוגמא קלאסית לטירוף הנפלא כל כך של הסדרה, שוב פרק קאמפי להחריד, קומדיה תזזיתית שפועלת מהרגע הראשון ועד לסיום הכל כך... (טוב, חכו לסוף...) 2. גם הפעם, כמו בפרק הקודם, הפרק נשלט לחלוטין ע"י הופעה פיגוזית במיוחד של כוכב אורח, והפעם מייקל הרסט (איולאוס, charon, והפעם - נייג´ל). לשם שינוי לא בתפקיד הבמאי (משהו שהוא עושה לא מעט ובד"כ בצורה מופלאה - בעונה הזו בינתיים "who´s Gurkhan" ובעוד יומיים "to Hellicon and back") אלא הכוכב - ואיזה כוכב!!! אם יש מישהו שבשניה הראשונה קצת התבלבל ולא ממש קלט מה עושה עיתונאי בן ימינו אי שם בעת העתיקה, הרי שתוך שניות מספר כבר נסחף בהתלהבות הכללית - כאילו נייג´ל היה שם מאז ומעולם... עכשיו, כעיתונאי, הוא עשה עבודה מרשימה ביותר, אין ספק... האיש הצליח להשיג ריאיון עם מקור בלעדי המקורב למלך האלים הנורדי, טיפס עד לגן עדן וגם נחת נחיתה כואבת במקצת בשאול, והכל בשביל הסקופ... איזו מסירות! בינתיים הצליח לסדר לעצמו עוד מקור מסתורי, לאתר שניים מהאולימפיים בדימוס, לעצבן את זינה, לעצבן את הבת של זינה, לעצבן את ה(התואר כאן נתון לבחירת הקורא)של זינה, גבריאל, ולחטוף לא מעט מכות, והכל בשם הסיפור. יישר כוח! (ואין ספק שעם מסירות שכזו הוא באמת יזכה להגיע ללוצי שלנו, אבל ניחא...). מייקל הופיע כמעט בכל הסצינות והוירטואוזיות שלו בפינג פונג עם כל שאר הדמויות היתה מרשימה ונהדרת. הוא זוכה הפעם ב-
3. אודין - לא יעזור, יש לי סימפטיה למלך האלים הנורדיים... הוא לא יצא טוב במיוחד מהפרק הזה (אף אחד לא יוצא טוב בעונה הזו אם הוא מתנגד לזינה בכל צורה שהיא... ) אבל עדיין... רק תסלחו לי, במחילה, למה הוא מדמם כשזינה נאבקת בו על התפוחים??? הוא הרי בן אלמוות, וזינה כבר לא יכולה להרוג או לפגוע באלים??? 4. גרנהילדה - תמיד הייתי אחד האנשים היחידים שאהב את הדמות שלה (אם כי לא בתור המפלצת העצית משהו), שתכל´ס היתה הדמות החיובית ביותר בטרילוגיה, בעלת לב שנמצא במקום הנכון ויכולת לחימה לא רעה בכלל - גם הפעם היתה בצד ה"נכון" וסיפקה כמה משפטי תבונה יפים ואמיתיים. אין ספק שהיא דמות "טובה" ואני מאוד מקווה שאודין יצליח להתאהב בה שוב, גם כי היא ראויה לזה וגם מפני שזה יחזיר לו את האישיות הבאמת יחודית שהיתה לו בעבר, לפני שהושחתה כליל ע"י זינה (ראה ערך - "the Rheingold"). 5. מייקל - מעולה, מעולה, מעולה. אכן Arch-angel - ציני, אגרסיבי ומפוכח לגבי מצב ורמת האנושות - הוא *כל-כך* צודק בדבריו. (וכבר אמרנו - ARCH-ANGEL!??) 6. לוציפר - רק למי שלא קלט מכתוביות הסיום, הפעם לא אלכס מנדוזה הזכור לטוב מ-"Heart of darkness", אלא ג´ואל טובק המוכר לנו יותר כסטרייף (או דודנו הכל כך דומה לו - דיימוס...) 7. דייטי - אין מה לעשות, נורא נדוש, נורא חוזר על עצמו, אבל התיאור "חמודה" פשוט תפור עליה... הציוצים האלה שלה, באוקטבות כאלה שאפילו מריה קארי מתקשה להגיע אליהן, לא יכולים להשאיר אף אחד אדיש אליה... והרשו לי בבקשה לנצל לרגע את המרווח הזה בשביל לומר - דייטי, אל חשש, את נראית נפלא. תמיד נראית נפלא, וגם הפעם. ואין לך קמטים!!! 8. איב - הפעם, לשם שינוי, א-לי-לה!!! כמה כיף לראות שליביה לא מתה, אלא סתם שקעה בתרדמת חורף (ארוכה מאוד למרבה הצער). כל מה שצריך לעשות זה קצת לעצבן אותה, להגיד כמה מילים על אמא, ורצוי גם על המאהב לשעבר ארס, וכל הזעם והעוצמה קופצים החוצה כאילו מעולם לא נכלאו בערימת סחבות ירוקות-כתומות ותיאוריות שהיו גורמות אפילו לאנשי קרישנה לפהק... מספר הביפים שאנשיו של נייג´ל נאלצו להכניס כדי לצנזר את כל ה-***f וה-***s היו אכן רבים מאוד... ואני אומרת - הבה נעצבן אותה! 9. גבריאל - אאוץ´... כל כך הרבה כוונות טובות היו לה, אבל ניסיון עם העיתונות אין לה... ונייג´ל אכן התעלל בה. מהרגע שבו הופיעה באולפן והוא לא נתן לה לפתוח את הפה, ועד לרגע בו הכריח אותה לשבת ולצפות במחרוזת נשיקות לוהטות בין זינה לארס שכמעט ושרפה את המסך... אגב, שמתם לב שהיו voice-overs ברורים של קולות "מצמוצים ועינוגים" של ארס-זינה בקטעים האלה? 10. זינה - היתה עצבנית ביותר במשך כל הפרק, לפחות עד לקטעי הסיום... ברור לגמרי, לאור הנסיבות, אבל מעלה את המחשבה שבאמת יהיה לה קשה ביותר להסתגל לתקופתנו, שם אין פרות (או נסיכות לוחמות) קדושות, והעיתונות אכן נטפלת גם למי שכוונתו טובה, רק שכאן *אסור* להשתמש בכוח כדי לסתום למישהו את הפה... 11. ארס - כרגיל, חיכיתי עד לסיום. זהו, ארס קיבל את האלוהות שלו בחזרה, הוא כבר לא בן תמותה, ואני מבקשת מכולם לעצום עיניים לרגע ולהגג באבידה הזו - אין ספק שארס האל הוא אכן אלילי בטירוף, אבל ארס בן התמותה פגיע, רגיש, רומנטי (שאני אמשיך?) טוב, נראה לי שהבנתם את העיקרון... הקיצר, אם ארס, *אל המלחמה* הוא בן הזוג האולטימטיבי לתקופה היותר פרועה שלכן בחיים, ארס *אל מלחמה במיל´* הוא הפרטנר האידיאלי לשנים שאחרי... נכון, הוא לא כל כך אוהב לעבוד קשה, אבל PUHLEAAAAAAASE!!! הפגיעות שלו הופכת אותו למושלם שכזה... (ומי יודע, אולי יום אחד אני אפתח פתיל בנושא הזה...) בכל מקרה, כרגיל, הוא סיפק כמה מהרגעים היותר יפים של הפרק - מהפגישה הראשונה עם נייג´ל (אני רואה שהוא הספיק לחזור לחווה אחרי הסיפור ברומא), שם באבירות רבה הוא הצהיר - "Xena owes me NOTHING"!!! וניסה, ללא הצלחה מרובה, למנוע מהעיתונאי החטטן להכנס לבקתה ולתפוס שם את זינה "על חם" (ומה בדיוק היא עשתה שם???), דרך האינסידנט המביך משהו בבית ה-אה, בית ה"בנות"... (נו באמת... הוא צריך לשלם?) ועד לקטע הנגיסה בתפוח (שהיה מאוד "מעורר".... והיה דומה יותר ל.. .אה... נו... אהממ.. למשל מה שעבר על גבריאל כשארס נתן לה להרגיש לרגע מה זה להיות אל ב-"Seeds of faith"...). 12. ולגבי סצינת התפוחים - זינה אכן שוקלת לרגע קט ברצינות לקחת ביס מהתפוח - היא נראית שבויה לחלוטין בשינוי שהתחולל בארס לנגד עיניה שניות מספר קודם לכן, אבל כמו תמיד, היא מפחדת ללכת בדרך הזו רחוק מדי ומוותרת. ואז דייטי חוזרת לעצמה, זינה מספיקה לסרב שוב לארס, ורגע קטן ויפהפה אחרי שהשניים האלה הולכים לאולימפוס (ארס מאוכזב בעליל, שימו לב לפנים שלו, לעמידה שלו), {ותתעלמו בבקשה מאנשי ערוץ 10 שתקעו בדיוק שם פיידאאוט ופרסומות!!!!!!!
ומחר - Path of vengeance...
