.You been shatter,shatter,shatter, shattered
הלוואי שהיה אפשר לכתוב את החיוך שלך, ואת הקול שלך ואת החיבוק שלך, ואז לעשות "שמור", כדי שאני אוכל לפתוח את זה מתי שאני רק ארצה, ולהיזכר, ולעשות גיבוי על דיסקט, כדי שזה לא יימחק לעולם. והלוואי שזה היה יכול להיות אמיתי שוב, ולא קפוא כמו בתמונות, ולא באיכות גרועה של סרט וידאו ביתי, אלה שיש לנו איפשהו בין כל הקלטות, אבל אני לעולם לא מסתכלת, כי אתה פשוט חי שם מדי. "תם השרב הגדול", כבר ראש השנה ואז שעון חורף ואז יום כיפור וסוכות---- ובאמצע גם גשם ראשון, וסתיו---- ואז גם אתה. כל שנה אני מתה קצת, וכל שנה זה אותו דבר, וכל שנה זה כ"כ שונה וכל שנה אני משתנה קצת וגדלה ומצמצמת פערים ממך ואתה נשאר אותו הדבר, ואז אני גדלה יותר ומתרחקת ממך ואתה נשאר אותו דבר, (וזה מה שהכי קשה אולי, לסכם עוד שנה, להבין שעברה עוד אחת בלעדיך ושזה לא נגמר פה ) And I feel it falling apart too..." Don't say that you Don't "....And if you could see me now והלוואי שהיית יכול לראות בעצמך, כי אני כבר לא יודעת איך להעביר למילים, ולפעמים אני חושבת שאני כבר לא באמת מרגישה, והמון זמן לא בכיתי וזה לא שאני לא רוצה, אני לא יכולה, לפעמים אני חושבת שאני גם מפחדת לדבר עליך כי זה יהיה לי קשה מדי ואני לא אוכל לעצור את הדמעות, אבל זה לא זה, גם אם אני אדבר עליך אני לא אבכה- זה פשוט שאני לא יודעת איך, אני יודעת לתאר בדיוק מה קרה ומתי ואיך, ואפילו לתאר אותך בכמה משפטים אם צריך למרות שזה תמיד יהיה בנאלי מדי, כי איך אפשר להכניס את כל מה שהיית בתוך כמה משפטים, אבל אני לא יכולה באמת לדבר עליך, כי אני לא יודעת איך כל זה גורם לי להרגיש לעזאזל עצב-כאב-געגועים-ריקנות-כעס-אהבה---זה הכל ביחד אולי, אבל אני לא יודעת, אחרי כל השנים האלה אני עדיין לא יודעת
הלוואי שהיה אפשר לכתוב את החיוך שלך, ואת הקול שלך ואת החיבוק שלך, ואז לעשות "שמור", כדי שאני אוכל לפתוח את זה מתי שאני רק ארצה, ולהיזכר, ולעשות גיבוי על דיסקט, כדי שזה לא יימחק לעולם. והלוואי שזה היה יכול להיות אמיתי שוב, ולא קפוא כמו בתמונות, ולא באיכות גרועה של סרט וידאו ביתי, אלה שיש לנו איפשהו בין כל הקלטות, אבל אני לעולם לא מסתכלת, כי אתה פשוט חי שם מדי. "תם השרב הגדול", כבר ראש השנה ואז שעון חורף ואז יום כיפור וסוכות---- ובאמצע גם גשם ראשון, וסתיו---- ואז גם אתה. כל שנה אני מתה קצת, וכל שנה זה אותו דבר, וכל שנה זה כ"כ שונה וכל שנה אני משתנה קצת וגדלה ומצמצמת פערים ממך ואתה נשאר אותו הדבר, ואז אני גדלה יותר ומתרחקת ממך ואתה נשאר אותו דבר, (וזה מה שהכי קשה אולי, לסכם עוד שנה, להבין שעברה עוד אחת בלעדיך ושזה לא נגמר פה ) And I feel it falling apart too..." Don't say that you Don't "....And if you could see me now והלוואי שהיית יכול לראות בעצמך, כי אני כבר לא יודעת איך להעביר למילים, ולפעמים אני חושבת שאני כבר לא באמת מרגישה, והמון זמן לא בכיתי וזה לא שאני לא רוצה, אני לא יכולה, לפעמים אני חושבת שאני גם מפחדת לדבר עליך כי זה יהיה לי קשה מדי ואני לא אוכל לעצור את הדמעות, אבל זה לא זה, גם אם אני אדבר עליך אני לא אבכה- זה פשוט שאני לא יודעת איך, אני יודעת לתאר בדיוק מה קרה ומתי ואיך, ואפילו לתאר אותך בכמה משפטים אם צריך למרות שזה תמיד יהיה בנאלי מדי, כי איך אפשר להכניס את כל מה שהיית בתוך כמה משפטים, אבל אני לא יכולה באמת לדבר עליך, כי אני לא יודעת איך כל זה גורם לי להרגיש לעזאזל עצב-כאב-געגועים-ריקנות-כעס-אהבה---זה הכל ביחד אולי, אבל אני לא יודעת, אחרי כל השנים האלה אני עדיין לא יודעת
