אפונת הגינה
New member
אני אהיה הראשונה - ארוך...
אני אהיה הראשונה - ארוך...
התלבטות שלא שמעתי עליה מאחרים אבל אצלי היא מקננת. אולי בגלל שאני אמא לתאומים ועוד בן ובת (התאומים). אף אחד בעצם לא מצפה ממני לחזור לטיפולים. בעצם מה שמפחיד אותי זה שאף אחד לא יבין למה אני צריכה עוד ילדים כל כך עד שאני מוכנה לעבור עוד פעם זריקות הורמונים שאף אחד לא יודע איך הם ישפיעו הלאה, חדירה לאינטימיות שלי (שזה דא הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו. כל כך התרגלתי לשבת עם רגליים שלובות...). ולכן גם התמיכה שאקבל תהיה מועטה. ואני לא מדברת על התמיכה הטכנית של לשמור על הילדים בזמן טיפולים אלא תמיכה מורלית. אז כשזה בער בעצמותי ועוד לא היו לי ילדים אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לוותר על זה. ולא היה לי אכפת מה אנשים חשבו (או לא) אבל עכשיו? בעלי בתקופת הטיפולים אמר שמספיק לו ילד אחד. עכשיו הוא חושב שמספיק לו. לא שהוא יתנגד אם זה יגיע טבעי אבל לא נראה לו להכנס שוב לתקופה הזו. אמא שלי (שתמכה בי המון ובלעדיה לא הייתי מצליחה לעבור את הטיפולים וההריון) שהייתי מרגישה שכל זריקה אני מזריקה גם לה, גם היא לא תתמוך הפעם. האם אני לבד? האם עוד מישהי מרגישה כך?
אני אהיה הראשונה - ארוך...
התלבטות שלא שמעתי עליה מאחרים אבל אצלי היא מקננת. אולי בגלל שאני אמא לתאומים ועוד בן ובת (התאומים). אף אחד בעצם לא מצפה ממני לחזור לטיפולים. בעצם מה שמפחיד אותי זה שאף אחד לא יבין למה אני צריכה עוד ילדים כל כך עד שאני מוכנה לעבור עוד פעם זריקות הורמונים שאף אחד לא יודע איך הם ישפיעו הלאה, חדירה לאינטימיות שלי (שזה דא הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו. כל כך התרגלתי לשבת עם רגליים שלובות...). ולכן גם התמיכה שאקבל תהיה מועטה. ואני לא מדברת על התמיכה הטכנית של לשמור על הילדים בזמן טיפולים אלא תמיכה מורלית. אז כשזה בער בעצמותי ועוד לא היו לי ילדים אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לוותר על זה. ולא היה לי אכפת מה אנשים חשבו (או לא) אבל עכשיו? בעלי בתקופת הטיפולים אמר שמספיק לו ילד אחד. עכשיו הוא חושב שמספיק לו. לא שהוא יתנגד אם זה יגיע טבעי אבל לא נראה לו להכנס שוב לתקופה הזו. אמא שלי (שתמכה בי המון ובלעדיה לא הייתי מצליחה לעבור את הטיפולים וההריון) שהייתי מרגישה שכל זריקה אני מזריקה גם לה, גם היא לא תתמוך הפעם. האם אני לבד? האם עוד מישהי מרגישה כך?