פרק גדול!
כמובן שמי שמעריץ גדול של ה-glory days של האוס, עונות 1-3 שבהן הכל היה קשור לתעלומה הרפואית יקטר על כל פרק מעונה 4 והילך, ובמיוחד על עונה 7, אבל אתם יודעים מה? זה היה פרק גדול! אני אוהבת את הפרקים שנותנים לנו הצצה עמוקה יותר להאוס, שבע שנים אנחנו עוקבים אחריו יורד מהפסים... ואני חושבת שמה שהכי מושך בסדרה, חוץ מהקטעים הרפואיים, זו העובדה שהאוס הוא הגזמה של החיים, כמעט כמו דמות טראגית בספר. הפרק הזה היה כזה, טראגי, סיפור של בנאדם שמחפש את עצמו, וזו אחת הסיבות שהתאהבתי בסדרה הזו...הפרק הזה הביא מה שהיה קצת חסר בעונה הזו...הכאב, החוסר ידיעה, הבילבול התמידי שיש בכל הדמויות הפגומות בסיפור הזה. אהבתי את הרעיון גם, after hours, להראות מה עושות הדמויות אחרי העבודה, מבנה הפרק היה גאוני, מעניין, ולא היה רגע אחד שהשתעממתי. מבחינתי, הפרק הטוב ביותר של העונה, יחד עם out of the chute המבריק שהצליח לשעשע ולהעציב אותי באותו זמן.
