אבא בן חמישים

[הגרי4]

אבא בן חמישים

בקרוב אבי יהיה בן חמישים יש רעיונות למתנות מקוריות? למסיבה קטנה ומדליקה?

 

[aviah]

מה האבא אוהב?

הוא אוהב מסיבות? הוא אוהב הפתעות? איזה מתנות הוא בדרך כלל אוהב?

 

[הגרי4]

זו תיהיה מסיבת הפתעה

את זה אנחנו כבר יודעים מה בדיוק לעשות אין לנו שמץ יש רעיונות מקוריים? הוא אוהב מוזיקה וכבר עשינו פעם מסיבה עם קריוקי אז הרעיון הזה ירד בנוגע למתנות זה צריך להיות משהו שישאר למזכרת חשבנו לעשות לו תמונות של כל הילדים על קנבס (מן קולאז' כזה)

 

[aviah]

זה באמת ללכת על בטוח

אנשים בגילאים האלה אוהבים דברים כאלה

 

[shno]

בהמשך לשאלות של aviah

מה התקציב? מה רמת ההשקעה שאת מוכנה להשקיע (במאמצים)? האם רמת השקעה מינימלית - כלומר לקנות מתנה מוכנה, או שיש לך רצון, כוח וזמן להשקיע ולעשות הפקה שלמה (מישהי עשתה לאמא שלה ליומולדת 50 מעין "חפש את המטמון" ברחבי הארץ שעבר בתחנות עיקריות בחיי האם).

 

[הגרי4]

וואו

האמת חפש את המטמון נשמע רעיון מעניין אם כי זכור לי שלסבתא שלי עשו משהו דומה הלכו לכל המקומות שהיא עברה בהם וצילמו אותם ודיברו עם אנשים מהעבר מבחינת השקעה וזמן אין שום בעיה גם לא תקציב כי כל האחים מתחלקים

 

[shno]

ורק על השאלה העיקרית לא ענית -

מה אבא שלך אוהב? מה התחביבים שלו? מה מעניין אותו? מה הוא עושה בחיים? יש לו חלומות שטרם הגשים? כי מכאן אפשר להתפרע - להגשים לו חלום (צניחה חופשית? שיעור טיסה פרטי? קורס צלילה?), לקנות לו משהו שקשור בעבודה שלו או בתחביבים שלו, ושמפאת ההוצאה הוא מנע מעצמו עד היום את הרכישה (הוא חובב סרטים? קנו לו איזו פלזמה ענקית עם מערכת קולנוע ביתי, או כורסאת טלויזיה מפנקת). או שבאמת לכו על "הפקה" כזו או אחרת (חפש את המטמון, "חיים שכאלה", מסיבה בסגנון ייחודי או בסגנון שהוא אוהב (שירה בציבור בגורן של איזה קיבוץ). אם אתם לא מוגבלים (או כמעט לא מוגבלים) בתקציב ובמשאבים - השמיים הם הגבול. תנו לדימיון להתפרע...

 

[הגרי4]

תודה על הכל

הכי אוהב לצחוק, לשיר, לנגן, לעשות שמח במקצועו הוא זמר וגם עו"ד עכשיו שאתה מעלה את הנושא אפשר לארגן לו איזו טיסה בשמי הארץ זה נשמע מעניין. ושירה בציבור נשמע אחלה רעיון. אז מכל מה שהציעו לי פה נראה לי שהרעיון הכללי הוא לעשות מסיבת הפתעה במסעדה קטנה, להתחיל עם מצגת וברכות ומשם לעבור לשירה בציבור כמתנה אנחנו כבר עובדים על הקנבס וטיסה בשמיי הארץ נשמע לי פצצה. ולסיום תודה

 

[aviah]

אם הילדים שלי ישלחו אותי לבתי ספר שלי

הם ינושלו מהירושה.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif למה? בי"ס היה חויה טראומטית?

 

[aviah]

להיפך

אני משתדל לא לזכור ממנו כלום.

 

[smailie]

אותי שלחו לחינוך מיוחד

והרסו לי את החיים. אני לא סולח להורים שלי עד היום וביום שלא אהיה תלוי בהם כלכלית יותר, אנתק איתם את הקשר לחלוטין.

 

[aviah]

למה אתה לא מנתק את התלות כבר היום?

 

[smailie]

כי זה לא כל - כך מעשי כרגע

נאבקתי כדי להשיג תעודת בגרות וללמוד בגיל מבוגר יחסית והם עזרו לי כלכלית במשך כל הזמן הזה. עזיבה מוחלטת תהיה צעד הדרגתי. יתכן שאני גם מהסס, בגלל שמהלַך כזה עלול להיות קיצוני. בכל מקרה, הקירבה אליהם לא מקלה עליי את החיים. אני מרגיש, שאנשים זרים, מחוץ למשפחתי, מצליחים לעודד אותי הרבה יותר (עד שבאים ההורים ומורידים לי את הביטחון העצמי בחזרה).

 

[aviah]

לדעתי

אתה משלם מחיר מאוד יקר. נסה לדמיין מה היה קורה לו היה לך הרבה פחות כסף, אבל הרבה יותר בטחון עצמי. (עד כאן קואצ'ינג לאדם שאני כלל לא מכיר.)

 

[smailie]

במקרה כזה, הייתי מגיע הרבה יותר רחוק

כי לא היו לי על הראש את ההורים, שדואגים כל הזמן להעביר לי את המסר, שאפילו בשביל שתהיה לי תעודת בגרות עושים לי טובה ובכלל הייתי צריך, מבחינתם, להיות באיזה מוסד שיקומי סגור.

 

[aviah]

enough said

 

[smailie]

The inglish my very bad

ומסיבה זו (תוצאה של שהות במסגרות שבהן לא למדו אנגלית) לא ירדתי לסוף דעתך.

 

[aviah]

התכוונתי

לומר, שאמרת בעצמך את המסקנה, בצורה מפורשת.

 

[smailie]

תודה! אני שמח שעדיין יש מי שמבין אותי!

מה שבטוח, אני את הבת שלי (ואת הילדים שיהיו בעז"ה בעתיד) לא אחנך ככה: מדריך (כמו במקרה שלי) או מורה שיסיק מסקנות שליליות לגביה וירשה לעצמו להדביק לה תיוג שלילי שיפגע בעתידה, ימצא את עצמו זרוק ברחובות, ללא שום אפשרות להתקבל לעבודה אחרת כלשהי, עוד לפני שהוא יתניע את האוטו בחנייה. ההורים שלי הקשיבו לשקרים המגמתיים של המערכת, הצדיקו מהלכים שרירותיים כלפיי ולא היו מספיק חזקים כדי להגן עליי ולאפשר לי להיות כמו כולם. הגישה הזאת נמשכה גם כשהייתי אחרי גיל 18 והם האמינו לאנשי המקצוע שטענו שלא אוציא תעודת בגרות לעולם. כן... פשוט ניסיתי לא לסטות מנושא הפורום ולומר איך, אחרי הכל, אני הייתי מתנהג עם הילדים שלי, לעומת השגיאות (החמורות והמקוממות) שעשו ההורים שלי איתי.