אבחון אספרגר בגילאים המבוגרים
בת 31, מגיל אפס המילה אספרגר נזרקה לאוויר בשל אובססיביות סביב נקיון, חוסר אינטראקציה עם בני גילי ולא עונה שקוראים לי
גילוי נאות תמיד שמעתי פשוט לא התחשק לי לענות כי הייתי עסוקה במשהו. תמיד היו תירוצים ההורים התגרשו, תאונת דרכים וכו בתיכון סבלתי מבריונות כי לא הצלחתי להבין מה הנורמה החברתית עד שלאט לאט הבנתי מה מצופה והתנהגתי כפי שצריך, בבית הרשתי לעצמי להיות אני וכל שינוי/ אי סדר/ מגע של משהו גרם לי להתפרצות עד כדי שבירת חפצים. בצבא היתה תקופת דכאון כתוצאה מבדידות והצלחתי לאט לאט לסגל לעצמי טקסים כדי להתמודד עם החרדות.. לכן אובחנתי עם OCD . עשיתי תואר ראשון ושני, הייתי פופולארית והתחתנתי אך אף פעם לא הצלחתי להשתלב והרגשתי עצב כי לא הצלחתי להבין בדיחות סיטואציות ותמיד נפגעתי וחשבתי שאנשים הם רעים.. בשנים האחרונות הOCD ממש תפס חלק ניכר עד שלא רציתי לצאת מהבית, זה קרה אחרי הלידה. ניגשתי לפסיכולוג ( אני אשת מקצוע בעצמי) והוא אבחן אספרגר שלמעשה מלווה בOCD. הדכאון כאמור בא מהתסכול שלא מצאתי את עצמי, פיטרו אותי ממקומות העבודה והרגשתי חריגה. אחותי הקטנה בת 23 הראתה התנהגות זהה לשלי ואף חמורה יותר, אם אני שטפתי ידיים 20 פעם ביום אז היא כפול, שלא נדבר על לבהות בתקרה ולספור פרחים על המנורה שמדברים איתי.. לצערי אחותי לא יצאה מהבית שלוש שנים עד כדי כך שהדכאון גרם לה לבלוע כדורים .. היא גם אובחנה לאחר המקרה עם אספרגר וOCD. נחשפתי בפניה שאני גם מהספקטרום ושתדע שזה אפשרי לנהל קריירה , משפחה ולהשתלב בחברה עם עבודה נכונה וזה בסדר להיות שונה ומיוחד. אני עובדת קהילה והמיזם האחרון שלי הוא יצירת קהילה תומכת להורים לילדים על הספקטרום אבל מודה שהגילוי על אחותי הכה בי , כי אני תמיד ידעתי שיש לי הפרעה נוירולוגית וגם אם זה לא אובחן עצם זה שידעתי זה הקל עליי והיא חיה חיים שלמים בבדידות ובבועה של עצמה וחשבה שהיא משוגעת בגלל הטקסים שהיא היתה עושה והחרדה החברתית שלה וזה שובר לי את הלב. כרגע היא מטופלת תרופתית להעלאת רמת הסרטונין כדי להוריד את רמת החרדה ובתכנון טיפול cbt שלי עזר המון. דבר נוסף זה שהמטפלול במעון עשו איתי שילה לגבי הבת שלי שמסתבר שהיא לטענתן לא יוצרת אינטראקציה חברתית עם ילדים בגילה ונוטה להתנקות.., מצד אחד אני בגישה של שונה מיוחד ומצד שני שמדובר בבת שלי קשה לי להכיל שאולי היא גם תחווה את מה שחוויתי ואני חווה.. אני מנסה להגיד לעצמי שאני בן אדם לכם מהנורמה , יפה, משכיל ועם אחלה קריירה אז מה כזה רע בזה שאני חושבת שונה.. ומצד שמי יכאב לי שהיא תרגיש בדידות חברתית. סתם רציתי לפרוק פה
בת 31, מגיל אפס המילה אספרגר נזרקה לאוויר בשל אובססיביות סביב נקיון, חוסר אינטראקציה עם בני גילי ולא עונה שקוראים לי
גילוי נאות תמיד שמעתי פשוט לא התחשק לי לענות כי הייתי עסוקה במשהו. תמיד היו תירוצים ההורים התגרשו, תאונת דרכים וכו בתיכון סבלתי מבריונות כי לא הצלחתי להבין מה הנורמה החברתית עד שלאט לאט הבנתי מה מצופה והתנהגתי כפי שצריך, בבית הרשתי לעצמי להיות אני וכל שינוי/ אי סדר/ מגע של משהו גרם לי להתפרצות עד כדי שבירת חפצים. בצבא היתה תקופת דכאון כתוצאה מבדידות והצלחתי לאט לאט לסגל לעצמי טקסים כדי להתמודד עם החרדות.. לכן אובחנתי עם OCD . עשיתי תואר ראשון ושני, הייתי פופולארית והתחתנתי אך אף פעם לא הצלחתי להשתלב והרגשתי עצב כי לא הצלחתי להבין בדיחות סיטואציות ותמיד נפגעתי וחשבתי שאנשים הם רעים.. בשנים האחרונות הOCD ממש תפס חלק ניכר עד שלא רציתי לצאת מהבית, זה קרה אחרי הלידה. ניגשתי לפסיכולוג ( אני אשת מקצוע בעצמי) והוא אבחן אספרגר שלמעשה מלווה בOCD. הדכאון כאמור בא מהתסכול שלא מצאתי את עצמי, פיטרו אותי ממקומות העבודה והרגשתי חריגה. אחותי הקטנה בת 23 הראתה התנהגות זהה לשלי ואף חמורה יותר, אם אני שטפתי ידיים 20 פעם ביום אז היא כפול, שלא נדבר על לבהות בתקרה ולספור פרחים על המנורה שמדברים איתי.. לצערי אחותי לא יצאה מהבית שלוש שנים עד כדי כך שהדכאון גרם לה לבלוע כדורים .. היא גם אובחנה לאחר המקרה עם אספרגר וOCD. נחשפתי בפניה שאני גם מהספקטרום ושתדע שזה אפשרי לנהל קריירה , משפחה ולהשתלב בחברה עם עבודה נכונה וזה בסדר להיות שונה ומיוחד. אני עובדת קהילה והמיזם האחרון שלי הוא יצירת קהילה תומכת להורים לילדים על הספקטרום אבל מודה שהגילוי על אחותי הכה בי , כי אני תמיד ידעתי שיש לי הפרעה נוירולוגית וגם אם זה לא אובחן עצם זה שידעתי זה הקל עליי והיא חיה חיים שלמים בבדידות ובבועה של עצמה וחשבה שהיא משוגעת בגלל הטקסים שהיא היתה עושה והחרדה החברתית שלה וזה שובר לי את הלב. כרגע היא מטופלת תרופתית להעלאת רמת הסרטונין כדי להוריד את רמת החרדה ובתכנון טיפול cbt שלי עזר המון. דבר נוסף זה שהמטפלול במעון עשו איתי שילה לגבי הבת שלי שמסתבר שהיא לטענתן לא יוצרת אינטראקציה חברתית עם ילדים בגילה ונוטה להתנקות.., מצד אחד אני בגישה של שונה מיוחד ומצד שני שמדובר בבת שלי קשה לי להכיל שאולי היא גם תחווה את מה שחוויתי ואני חווה.. אני מנסה להגיד לעצמי שאני בן אדם לכם מהנורמה , יפה, משכיל ועם אחלה קריירה אז מה כזה רע בזה שאני חושבת שונה.. ומצד שמי יכאב לי שהיא תרגיש בדידות חברתית. סתם רציתי לפרוק פה