אגו ( אגואיזים )

sparkls

New member
אהוד, הכל בתודעה!

כל מה שקיים, מתהווה, עשוי להתהוות על דרך הטבע, הכל נמצא בסופו של דבר, בתוך התודעה שלנו. עפ"י הרמב"ם - שכלנו נחלק ל"שכל עיוני" ו"שכל מעשי" באופן טבעי משתמשים בני אדם בשכל המעשי (מקצוע, תכנון וכדו'). השכל העיוני נועד להכרת ה"אמת" = "הנמצאות שאינן משתנות" = "אלוהים" . (זהו החלק השכלי המסוגל להבחין ש-4=2+2 או שלא יתכנו 4 צלעות למשולש). "עבודת ה'" היא בעצם הדרך שאנו עושים לגילוי ה"אמת", כך שקודם עלינו להסיר את שעבודנו לכל החולף, השקרי והחקירה ושכלול השימוש בשכל גורר "מראות אלוהים", הבנת מהות הכל. המדע (בתוך כלל ההתרחשויות המובילות את האדם ל"הסתכלות אמפירית" ו"חשיבה") שייך לשכל ה"מעשי", באמצעותו נעשית חלוקת המציאות לקטגוריות. אך עצם החקירה המדעית-פיתוח יכולת הסתכלות מבחוץ על המציאות, היא כלי בסיסי בגישה אל השכל ה"עיוני", בדומה לתהליך פיענוח טקסט, שלא היה מתאפשר לולא הכרנו את הא"ב תחילה. ולעניין ה"מוארים"; ההגדרה המילונית של אינסטינקט היא "דחף טבעי, יצר מולד", ה"מואר" לא נולד "מואר" אלא חל שינוי ב"תודעתו" ברגע מסוים, [לא במקרה המואר הוא אדם המוכר כ"חכם" בסביבתו].
 

sparkls

New member
אביר, האושר הוא תוצאה של תחושת חופש

מוחלט. אנחנו צריכים להתאמץ ולמצוא מה אנחנו באמת רוצים (לא מה אנחנו "כבולים" לרצות. אין גדלות נפש באלטרואיזם לעצמו, אם זה נעשה מתוך היענות לציפיות החברה ולא נבע מרצון האדם באופן חופשי, להיפך, אז מתקיימת ההחמצה במלוא המובן. אולם, כשאדם לומד את אישיותו ובהדרגה מברר לעצמו מי הוא ולמה הוא (!) מיעד את עצמו, הוא בעצם מתחבר/חוזר למקור שלו והגשמת היעוד שלו (שלא צריך להיות דווקא משהו הירואי) גורמת לו תחושת אושר אמיתית... שזה בעצם מה שכולנו באמת רוצים, בסוף כל הדרכים.
 

sparkls

New member
אביר, ניקח לדוגמא את גוף האדם כשלם

בריאות הגוף כולו תלויה ב"אושרם" של כל איבריו וכשאיבר אחד חולה, כל הגוף בבעיה. אם פרט בתוך המכלול השלם לא מאושר, משהו נפסד מהמערכת כולה. כולנו חלק מה"אחד" הכולל ובנפשנו מצוי "מצפן האושר" שמבקש שנמשיך בכיוון הנכון לנו, כל אחד על פי דרכו, לא נוכל להסביר בהגיון למה אתה מתחבר דווקא לכחול בעוד שה"אחר" חושב שכחול זה נורא ו"ירוק" זו הדרך. (לא תמיד הישג האושר בא בקלות, אנשים בוחרים גם במטרות הדורשות מאמץ והקרבה על מנת להיות מאושרים). ככל שנשלים את התפתחותינו הרוחנית, נמצא שאנחנו מאושרים יותר.
 

sparkls

New member
אביר, כל אחד מאיתנו אחראי על ה"חלק

אלוה ממעל שבנפשו", כלומר, באורח חיינו אנחנו קובעים את גבולות התפתחותנו הנפשית. מטרת האדם, עפ"י הרמב"ם היא, לדעת את האלוהים. איך עושים זאת? מפתחים את השכל. לומדים להכיר לעומק את הסביבה בתוכה אנו פועלים; גוף האדם (רפואה), אסטרונומיה וכו' ככל שנדע יותר על המרכיבים של השלם, נוכל לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר, עד שבמצב האידיאלי של הגשמתנו כבני אדם נוכל להבין מה החלק שלנו (כל אחד לעצמו באופן אישי) בעולם ואין שני בני אדם עם מטרה זהה. יש כאן מצב "נעשה ונשמע", קודם אנחנו עושים את כל הדרך מתוך אמונה שבסופה יתברר לנו לשם מה הלכנו בה ודווקא בה. ואז אנחנו גם מבינים מה משמעות ה"עצמנו" כשהוא מובלע בתוך ה"שלם". בדרך יש לנו רמזים מה נכון לנו לעשות ומה לא (וגם בזה בני אדם שונים זה מזה) האושר הוא מדד, אם משהו עושה אותך מאושר זה לא מקרי, (הכוונה לאושר שלא תלוי בדבר חיצוני אלא כזה שהופך להישג. אולי נסכם את זה כך: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי?"
 
מסכימה

אבל, ואני אפילו אוסיף, שלדעתי הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לפעול על פי הרצון שלך, ועל פי מה שטוב לך. אדם שעושה את מה שבאמת עושה לו טוב, לא במובן של סיפוק יצרים ואי דחיית סיפוקים, אלה במובן רחב ומורכב יותר, יביא אושר גם לסובבים אותו. אדם שמקריב את רצונו לאחרים לרוב לא יביא להם הרבה תועלת. אנחנו יצורים אגואיסטים, אנחנו חושבים על טובנו האישי באופן אינסטנקטיבי עוד לפני שהמחשבה מביאה לעצמה מילים, אני חושבת שצריך לקבל את התכונה הזו ולהבין אותה, האושר שלי לא חשוב פחות מאושרם של הסובבים אותי, ומכיוון שרק האדם עצמו יכול להביא אושר לחייו, אני אפעל בשביל האושר שלי, ובכך אכניס אושר לחיי אלה שסובבים אותי.
 

sparkls

New member
אלה, הגשמתנו המלאה מתקיימת כשאנחנו

מחוברים לחלוטין עם מעשינו (מה שנקרא פה ולב שווים). טכניקות רבות המבקשות לשמר את נאמנותו המוחלטת של הפרט לקבוצתו צובעות עצמן באיצטלא של "מוסריות", "צדק" וכדו'. התבוננות בחיי האנשים החכמים או הזקנים שצברו נסיון חיים, מלמדת שה"אחר" רלוונטי רק כשהוא חלק ממטרותיך. המושג "עבודה זרה" מתייחס לשעבוד כוחות הנפש שלך למשהו/מישהו חיצוני ומבטל בפניו את האלוהים שבנפשך.
 
מסכימה שוב

מסכימה, כשדיברתי על המטרות שלנו, דיברתי על המטרות האמתיתות שלנו, אלה שאנחנו רואים כאשר אנחנו מחוברים לעצמנו ולעולם. מסכימה עם כל מילה שלך.
 
בשל אהבתי

לסכיזופרניה. מחלה מגניבה ביותר. כמובן שיש הרבה סבל ולא הייתי מתחלפת עם אף אחד שחולה בה. אבל מכל מחלות הנפש ששמעתי וקראתי עליהם, זסאת אחת המחלות היותר מגניבות. יצירת עולם שלם משל עצמך מבלי מעצורים, יש בזה משהו שמזכיר את הילדות לא?
 

sparkls

New member
כשאתה כבר לא ילד ועדיין נזקק ליצירת

עולם אחר במקום להתמודד ולהסיר את המעצורים במציאות, זה להיות כבול מאוד. את אלה מושלמת תהיי שלומיאלה עזבי אותך מסכיזואלה.
 
אני כבר

לא זקוקה לעולם אחר, יש לי כל מה שאני יכולה לרצות בעולם הזה, וגיליתי שהוא הרבה יותר קסום ממה שיכולתי לדמיין. אבל סכיזופרניה מזכירה לי הרבה דברים מהחיים שלי, הרבה עולמות שהמצאתי כדי לברוח, והרבה דברים שברחתי מהם. טוב לי עם הניק הזה, הוא מצחיק אותי ומזכיר לי גם את הילדה שבי וגם את הצינית שבי. ושלומיאלה לא נשמע כל כך טוב. :)
 

sparkls

New member
סכיזואלה זה באמת מצחיק. אם זה מזכיר

לך דברים טובים זה בסדר. עכשיו את מבינה את המציאות יותר ממי שלא התנסה ב"בריחה". אהבתי את הביטוי "עוד לפני שהמחשבה מביאה לעצמה מילים" שכתבת ב-5.3.05
 

aviah

New member
תיאור של אלטרואיזם טהור

והמחיר הנורא שלו, אפשר למצוא ב"כמעיין המתגבר" של אין ראנד.
 
שיא אלטרואזם

משה שאומר " אם אין מחני נא מסיפרך אשר כתבת . משה מוכן להתאיין באופן מוחלט ( זה לדעתי הפרוש של ה . . . ) כדי שה` לא יהרוס את עם ישראל - וגם זה לדעתי לא אלטרואזם טהור- זה היה רצונו האישי שמתחיל מימנו_לא ממש אגו אבל עדין . . .
 

מ ע ר ב

New member
תשמע למה הכל סיפוק

יעני אנשים דוחפים את הסיפוק לכל חור , אני אומר יש רגש חובה . השאלה אם הכל מסביב לאגו מעניינת לכשעצמה אבל מה הטעם בה , מה הכל זה שחור ולבן.יש אדם עוזר לזקנה לחצות הכביש לסיפוק עצמו ואני שואל איזה סיפוק יוצא לו. שלא נדע.וואלה כשהיה קטן עשו לו באצבע נו נונו והדרת פני זקן,עכשיו רואה זקנה נתקף חרדה. יענו בגלל הפחד מהעונש . אבל ראיתי אנשים עוזרים בגלל רגש חובה , חובה פשוט חובה , לא סיפוק ולא נעליים, חובה מוסרית בלי שום אינטרס .עבודת השם גדול עלי וואלה גדול , מה זה לעבוד את השם ע
 
למעלה