אג'נדה 21 - ריכוז תושבים בערי ענק

והתעמולה - "ישובים עירוניים קטנים וחלשים" ועוד פנינים.

 

Harrington

Well-known member
מנהל
מסכים עם הכותב שיש צורך בתכנון טוב יותר. אבל זה לא אומר בהכרח אי-הקמת ישובים חדשים, גם אם אלה קטנים יותר ופחות חזקים מערי ה'מרכז'.
 
מסכים עם הכותב שיש צורך בתכנון טוב יותר. אבל זה לא אומר בהכרח אי-הקמת ישובים חדשים, גם אם אלה קטנים יותר ופחות חזקים מערי ה'מרכז'.
השלטון המרכזי רוצה לקבוע לערים מה לעשות - שיהיו הבובות שלו.

כרגע יש המון יישובים קטנים אז קשה לשלוט.

הרי אפשר להעביר חוקים שיכופפו את היישובים למרות השלטון המרכזי,אבל זה לא נותן

יותר שליטה לשלטון המרכזי כי צריך להידיין עם כל ראש רשות בנפרד(ז"א לשחד אותו בצורה חוקית.)

אז מה שעושים יוצרים אנדרלמוסיה. כבר עשורים שנותנים לרשויות להיות בגירעון למרות שהן לא יכולות להדפיס

כסף כמו השלטון אז בעצם אין להם ממש את הלוקסוס להיות במצב הזה באופן קבוע.

היו יכולים עם חוקים לסדר את הדברים האלה "כמו בובה"(יענו מצוין).

מהאנדרלמוסיה כופים את הפיתרון שתכננו מראש(לאחד רשויות.)

שים לב שבכלכליסט מבטלים מראש אפשרות להגיב לנושאים חשובים - כאלה עם אג'נדה ספציפית.

רק שמים את זה בתור "הפמפלט" - דבר השלטון - הוראה שבאה בצורת הסברים מפוקפקים.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
השלטון המרכזי רוצה לקבוע לערים מה לעשות - שיהיו הבובות שלו.
מבלי לפגוע, קצת קשה להתעמק בדבריך ומשם לנהל דיון ענייני ורציני, כאשר בכל משפט שני אתה מכניס את העקיצה הבלתי רלוונטית. זכותך כמובן. אני האחרון שיאמר לך כיצד לכתוב את דבריך. אבל עבורי בזמן הקריאה, זה באמת מקשה.

בכל מקרה אם ניכנס לדיון רציני וענייני, לדידי השאלה נבחנת מתוך ה'בעד-נגד' של ישובים קטנים (וכן, בדרך כלל חלשים יותר) ולא מתוך בחינת האינטרסים של הפוליטיקאים.
 
מבלי לפגוע, קצת קשה להתעמק בדבריך ומשם לנהל דיון ענייני ורציני, כאשר בכל משפט שני אתה מכניס את העקיצה הבלתי רלוונטית. זכותך כמובן. אני האחרון שיאמר לך כיצד לכתוב את דבריך. אבל עבורי בזמן הקריאה, זה באמת מקשה.

בכל מקרה אם ניכנס לדיון רציני וענייני, לדידי השאלה נבחנת מתוך ה'בעד-נגד' של ישובים קטנים (וכן, בדרך כלל חלשים יותר) ולא מתוך בחינת האינטרסים של הפוליטיקאים.
אוקי בוא נדבר רק עיניינית על זה.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
אוקי בוא נדבר רק עיניינית על זה.
אוקיי. חייב לציין שלא קראתי את הכתבה לעומק. רפרפתי בזריזות. אם יש משהו חשוב שלדעתך אני צריך להתייחס אליו, תגיד.

תכל'ס, ראשית יש בישראל והיא די ייחודית מבחינה זו, שיקולים רבים כאשר באים לקבוע מקום ישוב חדש. זה לא רק השיקול הכלכלי-חברתי, אלא לעתים גם שיקולים מדיניים ואחרים. כלומר המדינה לכתחילה מקימה לעתים מקומות ישוב בנקודות אסטרטגיות מבחינתה, גם אם היא יודעת מראש שמקומות אלו יהיו ככל הנראה מקומות מוחלשים יחסית שיצטרכו יותר סיוע וכו'.

שנית, נקודה די דומה אבל לא מבחינת בחירת מיקומי הישובים דווקא, לאור החברה ההטרוגנית בישראל והרצון לאפשר למגזרים וקבוצות לחיות דווקא עם מי שנוח לה ולאו דווקא לערבב בין כולם, מה שיכול ליצור חיכוכים מיותרים וכו', גם מבחינה זו יש לישראל אינטרס להקים נקודות ישוב על אף שידוע מראש שהן לא צפויות להתפתח לערים חזקות וכדו'. כאן אמנם המיקום פחות חשוב כאמור, אבל עצם ההקמה כן חשובה ומהווה אינטרס של המדינה וכלל החברה שחיה בה. כך, סתם לדוגמה, אם תסתכל על הבלגן המדווח בעיר ערד ועל המתיחות שם בין קבוצה דתית לתושבים ותיקים יותר (כנראה, אני לא בקי בפרטים), יתכן בהחלט שהקמת שכונה חדשה ייעודית לקבוצה הדתית, או ישוב חדש אבל סמוך כך שייהנו ממה שלעיר יש להציע, בהחלט נשמעת לי סבירה לחלוטין ותואמת את האינטרס של כלל תושבי האזור. זאת גם אם ברור מראש שאותה שכונה או אותו ישוב חדש לא עומד לצמוח ולהיות 'תל אביב החדשה'.

מבחינת השלטון הלאומי אל מול השלטון המקומי, אני נוטה להסכים איתך. אולי לא בכל נקודה, אבל באופן כללי. ברור שלשלטון המקומי יש הרבה מאוד יתרונות בניהול העיר/ישוב, על פני השלטון הלאומי.
עם זאת, שוב בהיותנו מדינה מיוחדת שאינה דומה לכל המדינות, גם כאן יש עניינים שלגביהם אני לגמרי מעדיף שינוהלו על-ידי השלטון הלאומי דווקא. סתם לדוגמה, סוגיית התחבורה הציבורית בשבת היא סוגיה לאומית. לא סוגיה פרטית של עיר כזאת או אחרת. כך גם סוגיית החמץ בפומבי בפסח למשל, או ענייני עבודה בשבת.
אז לגבי שתי הנקודות הראשונות תוכל כמובן לומר, שדווקא היא הנותנת. העברת הסוגיה להחלטת ראשי הערים/ישובים תאפשר מתן מענה לסוגיות אלו בהתאם לתמהיל התושבים באותה עיר. אם למשל מדובר בעיר שרובה חילונים, תוכל לומר שראש העיר צריך (לכשזה יהיה בסמכותו) לאפשר תח"צ בשבת, גם אם ברמה הלאומית הדבר נאסר.
אלא שכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם נניח לצורך הדיון שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב אלא גם הגנה על המיעוט, הרי שמעבר לשיטה המוצעת תאיין לחלוטין את ההיבט הזה של הדמוקרטיה. ראש העיר הרי יטען שזה רצון רוב הציבור (מה שאגב כלל לא בטוח והרי ידוע שיש גם חילונים רבים שמתנגדים לתח"צ בשבת לדוגמה, אבל זה דיון אחר) והמיעוט יוכל לקפוץ לו. בשום שלב המיעוט הזה לא יגיע לכדי רוב במועצת העיר שיוכל לקדם גם את האינטרסים שלו. לעומת זאת במבנה השלטון הארצי זה כן יכול לקרות (סתם דרך אגב נזכיר שהחוקים האלה הועברו על-ידי רוב חילוני, אבל גם זה לא הדיון עכשיו :)).

אלו סתם כמה נקודות שחשבתי לעצמי בעניין.
 
לגבי השיקול המדיני - לשים דגל - תופס נראה לי היום רק ביהודה ושומרון אין ויכוח ממשי עם הערבים על יתר השטחים.

אולי למעט דברים של הצבא כמו נקודות תצפית,שטחי אימונים,שטחים ריקים לתפוס כוחות בשעת מלחמה וכיוצא בה.

לגבי ההטרוגני - מסכים - נקודה בשביל יישובים קטנים.

נקודה נוספת - יצירת ייחוד למקום בניגוד ל"כולם בעיסה אחת" כמו ת"א.

"ערים חזקות" - כמו שרמזתי זה מינוח מטעה,ברגע שמחייבים לאיזון תקציבי יהיו ערים עם איזון תקציבי וערים עם עודף תקציבי,

לא יותר נתמכים וחלשים ובעייתים.

כמובן שאז יתכן שתתגלה מדינת הרווחה במערומיה: למשל נגיד שחייבים לתת הנחה בארנונה לפי חוק מדינה לקבוצות מסוימות.

וקבוצות כאלה מהוות אחוזים גדולים מידי מיישוב מסוים - לממשלה לא תהיה ברירה אלה לשנות את חוק ההנחה או לא לתת להם לגור שם.

כנ"ל עם שכר גבוה מידי לבעלי התפקידים בעיר שאולי גם הוא קבוע בחוק.

לגבי הדברים הדתיים שהזכרת אני מסכים שהשלטון המרכזי צריך להחליט ולא כל אחד עושה דין לעצמו.

כמובן שההחלטה צריכה להיות הפרדת הדת מהמדינה וכל החלטה אחרת היא שגויה.

לסיכום אני בטוח שניתן ליצור שיתוף פעולה בנושאים שחשובים לשלטון המרכזי כמו איפה עוברת הרכבת וכיוצא בזה

אם לא בטוב אז ע"י העברת חוקים ולא צריך לשם כך לאחד רשויות.
 
למעלה