אוקי בוא נדבר רק עיניינית על זה.
אוקיי. חייב לציין שלא קראתי את הכתבה לעומק. רפרפתי בזריזות. אם יש משהו חשוב שלדעתך אני צריך להתייחס אליו, תגיד.
תכל'ס, ראשית יש בישראל והיא די ייחודית מבחינה זו, שיקולים רבים כאשר באים לקבוע מקום ישוב חדש. זה לא רק השיקול הכלכלי-חברתי, אלא לעתים גם שיקולים מדיניים ואחרים. כלומר המדינה לכתחילה מקימה לעתים מקומות ישוב בנקודות אסטרטגיות מבחינתה, גם אם היא יודעת מראש שמקומות אלו יהיו ככל הנראה מקומות מוחלשים יחסית שיצטרכו יותר סיוע וכו'.
שנית, נקודה די דומה אבל לא מבחינת בחירת מיקומי הישובים דווקא, לאור החברה ההטרוגנית בישראל והרצון לאפשר למגזרים וקבוצות לחיות דווקא עם מי שנוח לה ולאו דווקא לערבב בין כולם, מה שיכול ליצור חיכוכים מיותרים וכו', גם מבחינה זו יש לישראל אינטרס להקים נקודות ישוב על אף שידוע מראש שהן לא צפויות להתפתח לערים חזקות וכדו'. כאן אמנם המיקום פחות חשוב כאמור, אבל עצם ההקמה כן חשובה ומהווה אינטרס של המדינה וכלל החברה שחיה בה. כך, סתם לדוגמה, אם תסתכל על הבלגן המדווח בעיר ערד ועל המתיחות שם בין קבוצה דתית לתושבים ותיקים יותר (כנראה, אני לא בקי בפרטים), יתכן בהחלט שהקמת שכונה חדשה ייעודית לקבוצה הדתית, או ישוב חדש אבל סמוך כך שייהנו ממה שלעיר יש להציע, בהחלט נשמעת לי סבירה לחלוטין ותואמת את האינטרס של כלל תושבי האזור. זאת גם אם ברור מראש שאותה שכונה או אותו ישוב חדש לא עומד לצמוח ולהיות 'תל אביב החדשה'.
מבחינת השלטון הלאומי אל מול השלטון המקומי, אני נוטה להסכים איתך. אולי לא בכל נקודה, אבל באופן כללי. ברור שלשלטון המקומי יש הרבה מאוד יתרונות בניהול העיר/ישוב, על פני השלטון הלאומי.
עם זאת, שוב בהיותנו מדינה מיוחדת שאינה דומה לכל המדינות, גם כאן יש עניינים שלגביהם אני לגמרי מעדיף שינוהלו על-ידי השלטון הלאומי דווקא. סתם לדוגמה, סוגיית התחבורה הציבורית בשבת היא סוגיה לאומית. לא סוגיה פרטית של עיר כזאת או אחרת. כך גם סוגיית החמץ בפומבי בפסח למשל, או ענייני עבודה בשבת.
אז לגבי שתי הנקודות הראשונות תוכל כמובן לומר, שדווקא היא הנותנת. העברת הסוגיה להחלטת ראשי הערים/ישובים תאפשר מתן מענה לסוגיות אלו בהתאם לתמהיל התושבים באותה עיר. אם למשל מדובר בעיר שרובה חילונים, תוכל לומר שראש העיר צריך (לכשזה יהיה בסמכותו) לאפשר תח"צ בשבת, גם אם ברמה הלאומית הדבר נאסר.
אלא שכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם נניח לצורך הדיון שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב אלא גם הגנה על המיעוט, הרי שמעבר לשיטה המוצעת תאיין לחלוטין את ההיבט הזה של הדמוקרטיה. ראש העיר הרי יטען שזה רצון רוב הציבור (מה שאגב כלל לא בטוח והרי ידוע שיש גם חילונים רבים שמתנגדים לתח"צ בשבת לדוגמה, אבל זה דיון אחר) והמיעוט יוכל לקפוץ לו. בשום שלב המיעוט הזה לא יגיע לכדי רוב במועצת העיר שיוכל לקדם גם את האינטרסים שלו. לעומת זאת במבנה השלטון הארצי זה כן יכול לקרות (סתם דרך אגב נזכיר שהחוקים האלה הועברו על-ידי רוב חילוני, אבל גם זה לא הדיון עכשיו
).
אלו סתם כמה נקודות שחשבתי לעצמי בעניין.
