אני מאמינה שאפשר לפתח רגש
מסויים כלפי אדם שמכירים על הנט, אני לא מאמינה שאפשר "להתאהב", אבל מצד שני- כל אחד מגדיר אהבה אחרת, אז אין לי מושג. את האקס שלי (שנתיים וחצי) הכרתי על הנט, [אנחנו הולכים להישמע טמבלים בטירוף...]: היינו שני ילדים נורא (נורא!!!) ביישנים, הוא למד בכיתה של חבר טוב שלי, גר במרחק הליכה, אבל את השיחות הראשונות שלנו ניהלנו כאן.. אותו חבר משותף הקים פורום שבו כתבו כל החברים שלו, אז כתבנו בו שנינו- הוא נורא הרשים אותי ושלחתי לו הודעה דרך האתר, לא חשבתי על שום כיוון רומנטי- הייתי ילדה ועוד אחת תפוסה, פשוט רציתי לדבר איתו. לא ידעתי מי הוא בהתחלה, מפה לשם התחלנו להתקשקש באייסיקיו, מהרגע הראשון שברנו שיאים, מדברים שעות על שעות על שעות... וככה... שנה שלמה. בגלל שהוא גר קרוב לפעמים הייתי רואה אותו בסופרמרקט, וישר נבהלת ורצה להסתתר אחרי איזשהו מדף... אחרי שנה מסיבה כלשהי לא היתה לי גישה לאינטרנט תקופה מסויימת, עברנו לשיחות SMS מהבוקר עד הערב, עדין לא העזנו לדבר... לפעמים היינו עוברים אחד על יד הבית של השני, ואחרי כמה שעות מעדכנים בSMS "עברתי על יד הבית שלך, איזו צמרמורת היתה לי!" הזכרתי כבר שהיינו ילדים, נכון?
בשלב מסויים זה התחיל להיות אפילו יותר מוזר, הייתי כותבת לו מכתבים ושמה לו אותם בתיבה בשעות הזויות כמו 4 לפנות בוקר, מסתתרת בבניין ממול ומסמסת לו שיש לו מכתב בתיבה.. הוא היה יורד לקחת, לפעמים יושב על הספסל וקורא, ואני הייתי משקיפה... רואה איזה חיוך מתפשט לו על הפרצוף וחוזרת הביתה מרוצה, הוא היה מסמס לי "אני מתקשר, תקשיבי, אל תפחדי לענות את לא צריכה לדבר" וכשהייתי עונה, הוא היה מנגן לי משהו על הגיטרה ואז מנתק... אחרי שנה וחצי החלטנו שהגיע הזמן להיפגש, קבענו בתחנת אוטובוס על יד הבית שלי, הייתי היסטרית... כשהגעתי לשם הוא כבר היה שם, ישבנו, דיברנו... 5 שעות.. התחבקנו.. והוא הלך.. יומיים אח"כ נפגשנו שוב. ואז שוב. הפכנו לחברים הכי טובים. וזה התגלגל וההתגלגל. התאהבנו, כשהוא התגייס נכנסנו ל"ביחד", אחרי שנתיים וחצי נפרדנו, ואני מאוהבת עד מעל לראש בבחור אחר, אבל אנחנו עדיין מיודדים, לא כמו פעם מן הסתם.
