אהבה קצרה ואינסופית - מה עושים?

[איש33333]

אהבה קצרה ואינסופית - מה עושים?

שלום לכולם, מאוד הייתי רוצה את דעתכם ודעתכן על הסיפור ההזוי שלי.
אחרי כמה שנים בהן נמנעתי באופן מכוון מזוגיות כדי להתמקד בלימודים וגם לעשות טיול שאחריו תכננתי לתקוע יתד ו"להתחיל את החיים" פתאום היא הופיעה, כאילו בהזמנה, באופן הכי לא צפוי ומושלם שיכול להיות.
כמו התגשמות של חלום, כל מה שחיפשתי בבחורה היה שם. היינו ביחד פשוט כל יום כל היום והכל הרגיש מושלם וכשאחרי חודשיים היא העלתה נושאים של חתונה/ילדים לא ידעתי את נפשי מאושר, הייתי כ"כ סגור על זה שכבר הייתי מוכן ללכת לחפש טבעת...
ואז הגיע השד. פתאום הבנתי שאני מאוהב קשות ללא כל שליטה ברגשות שלי. היא לא עונה כבר שעתיים?? מה היא עושה?? לא התראינו כמה ימים?? מה קורה?? כבר לא ידעתי אם אני מחזר אחריה או רודף אחריה אבל לא ראיתי בעיניים מאהבה. כשהיא היתה יוצאת עם חברות במקום להיפגש איתי הייתי מטפס על הקירות עם הטלפון ביד. הבנו שמשהו פה לגמרי לא באיזון אבל כל ניסיון לסיים את הטירוף הזה נגמר בבכי שלה שהיה קורע גם אותי..למה לי אין חיים? אני רק רוצה אותה כל הזמן? כאילו היא ניסתה להכניס מידה של שפיות אבל זה היה כמו לנסות לכבות מדורה עם חבית של בנזין...מבלים ערב שלם ביחד והזיקוקים בשמים. כדי לסיים דייט של 4 שעות היינו צריכים עוד שעתיים! ואח"כ בבית...מעלים עשן מכל פינה אפשרית...מסיימים, אומרים לילה טוב, נפרדים בדלת בנשיקה, ועוד אחת, ועוד שתיים, ועוד מאה ובום חזרה למיטה...ממש כמו בסרטים. כשהיינו ביחד האושר לא ידע גבול וכשלא זה היה בלתי נסבל.
בסוף זה התפוצץ. הייתי גמור, מרוסק. מאמין שגם היא. לאט לאט אספתי את החלקים והמשכתי, או לפחות ניסיתי...אבל הנתק היה מוחלט ונראה שבאמת המשכנו הלאה. האומנם? פתאום הודעה - מתגעגעת. גם אני. מיד נפלנו זה לזרועות זו כאילו לא עברו כמה חודשים טובים! טוב מה עכשיו? החכמנו, הפקנו לקחים, בוא ניישם, נבנה את זה לאט וכמו שצריך הפעם. כלום. אותו טירוף. הפעם כבר זה לקח הרבה פחות זמן כדי להתעשת ולהבין שהקשר הזה משבש לשנינו את החיים ולאף אחד אין שליטה עליו. שוב זה נגמר בפיצוץ גדול. שוב המשכתי הלאה אבל המחשבות שהולכות ובאות לא נותנות מנוח. התמונות שדמיינו ביחד של המשפחה בסלון עם הילדים לא עוזבות. החיבור הרגשי בין שני אנשים כל כך דומים לא היה ניתן לעיכול. בחיים לא הרגשתי ככה והיו לי לא מעט חברות. מה, יכול להיות שיש דבר כזה יותר מדי אהבה? ששני אנשים כל כך מטורפים אחד על השני שהקשר כבר לא בריא?
ובהנחה שכן אז לא להתאהב ככה בבאה? כשאמצא מישהי ששוב תעשה לי את זה ככה להישאר אדיש וקר? אז מה הטעם בקשר שמלכתחילה עובד לפי הספר והכללים והתיכנות?

 

[מריוס זכריה]

לא קשור לשום ספר ושום כללים

הבעיה היא לא שהאהבה הזאת "חזקה מדי", אלא שיש אצלך חוסר איזון רגשי built in.

זה לא אומר שאתה חלילה לא בסדר או לא נורמלי. זה אומר שיש לך עניין רגשי לא מטופל שהחל הרבה קודם, קרוב לוודאי בילדות או בנערות.

העובדה שנמנעת מקשר כדי לאפשר לעצמך לימודים מרמזת שבעצם משהו בך תמיד ידע שאצלך אהבה תהיה מוחלטת ותפריע לדברים אחרים. כי תזכור שלרוב האנשים אין בעיה גם לאהוב וגם ללמוד וגם לעבוד וגם לטייל.

כלומר הבעייה איננה בקשר הזה אלא בך.

ומה שהיית אמור לעשות, ואתה עדיין אמור, הוא לא להיפרד ממנה אלא ללכת לטיפול פרטני כדי לנסות לאזן את עצמך רגשית, כך שתוכל להנות מהאהבה שלך וגם לחיות חיים נורמליים, הכל בו זמנית.

גם התקפי הקנאה או החרדה שלך הם חלק מחוסר האיזון, וראוי לעבוד עליהם.

ההצעה שלי היא שכן תחזרו יחד, ואתה תטפל בעצמך, ואם היא צריכה שתטפל בעצמה גם כן, ואולי אפילו טיפול זוגי, הכל משולב, ולא חשובים כרגע הפרטים.

ברור שפתרון חלופי (גרוע) הוא למצוא מישהי שלא מפעילה אצלך את ה"טירוף" כביכול - אבל אז תהיה אומלל ומתוסכל ותתגעגע להיא ותתאהב באחרת מהצד ותחיה חיים כפולים - וחוסר האיזון הרגשי לא ייעלם אלא רק יעמיק ויתקבע.

 

[איש33333]

אהבתי את הניתוח שלך לעניין ייתכן וזה המוקש...אבל יש עוד

ממה נוצר חוסר איזון רגשי? אולי זה יותר חוסר שליטה רגשית? אני יכול להיות עם 10 בנות זוג אחרות בתקופות קצרות ולא להיקשר ולפתח שום רגש באופן מכוון, ואז שמגיעה אחת שעושה לי את זה אני מרעיף עליה את כל מה ש"חסכתי" מהאחרות. אני חושב שזה מה שעשיתי איתה.
נברתי בעברי...כבר התאהבתי ככה פעם אחת לפני כעשר שנים בתקופת הצבא אבל היא אהבה אותי באותה מידה והיינו ביחד כל הזמן, ממש כל רגע פנוי, אז לא היה שם שום מקום לדבר שלילי. עוד משהו שאולי קשור? - בילדותי היה לי כלב שאהבתי אותו בצורה לא רגילה, הייתי ישן איתו מחובק במיטה כל הלילה ומטייל ומשחק איתו כל היום גם על חשבון חברים. כשכן הייתי הולך למפגשים חברתיים רק חיכיתי לחזור הביתה לייללות השמחה שלו ולאיך שהוא היה קופץ עליי כל פעם גם לאחר היעדרות קצרה ודוחף אותי לקיר (הוא היה כלב די חזק) זה אולי מוגזם אבל הוא היה חבר יותר טוב מכל החברים שהיו לי גם יחד. אני זוכר בקרים שהתקשיתי לצאת לבית הספר ולהיפרד ממנו והייתי שומע את הנביחות והעצב שלו עד עיקול הרחוב...כשהוא אבד/נגנב (מעולם לא גיליתי מה עלה בגורלו) הדחקתי את העניין ונמנעתי מלחשוב על זה כי ידעתי שלא אוכל להכיל את האובדן. פשוט נעלתי את כל השנים איתו עמוק בלב ולא נתתי לרגשות לצאת ולימים העניין נקבר שם ונשכח.

אבל מה היום כשאני כבר אדם בוגר? אני כאילו מתנהג מבחינה רגשית כנער בן 16, ככה אני חושב שאני מתאהב. לא הייתי רוצה בפתרון חלופי להיות עם מישהי שלא "מפעילה" אצלי את הטירוף רק כדי לחיות חיים מאוזנים ושלווים כי אז המחסור במה שכבר זכיתי להכיר יאכל אותי מבפנים.

 

[מריוס זכריה]

אני שמח שהבנת את כוונתי

כל מה שאתה כותב מלמד שאתה מאוד זקוק לאהבה, יודע לקבל ולתת אהבה, אבל קצת מתקשה להתנהל איתה כשהיא ישנה (ובאמת מבחינה זו אין הבדל בין אהבה לאישה, כלב, ילד או חבר קרוב).

אבל לעצם העניין, אני ממש לא חושב שנכון יהיה לפתוח את זה פה, כי ברור לי שזה רק קצה החוט ואם מושכים בחוט, מגיעים עוד אחורה (אפילו עד הינקות ויש שיגידו גם קודם לכן), לתכנים מאוד אישיים, רגישים, אינטימיים, שהפורום לא יאה להם ולא יעיל להם.

אם התחברת לדבריי, לך לאיש/אשת(*) מקצוע ודברו לעומק.
(*) תחשוב מה יותר מתאים לך - מטפל גבר או אישה. עם מי תרגיש יותר פתוח ובטוח; זה לא קריטי אובייקטיבית ואוליזה בכלל לא משנה לך. בכל מקרה, לך עם האינטואטיציה)

בהצלחה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[איש33333]

הבאתי את הדברים העקרוניים ביותר מחיי. ולעניין הדאגה יש הסבר

האמת שהחוט הזה לא מגיע עוד הרבה אחורה, מעבר לכך כל השאר בחיי היה די רגיל. אולי אני מנסה ליצור זוגיות עפ"י הדרך היחידה שהכרתי והיא להיות המון ביחד מה שלא תמיד תואם את הדרך שבת הזוג מכירה.
אגב אני חושב שזה בדיוק מה שהפורום מאפשר, לפתוח את הלב בלי להזדהות בדיון פורה שאולי יועיל גם לקוראים נוספים..אני לא יודע אם זה ברמה של ללכת לקבל יעוץ שהרי אם היינו מצליחים להתגבר על זה הייתי עכשיו בדרך לחופה ולא כותב שורות אלו, אבל כנראה שציפיתי ממנה שתתנהג כמוני בקשר ולא כמוה.

אני חייב לציין את הבסיס (המוצדק לטענתי) להתקפי החרדה והקנאה שלי: במהלך השנים היו לי המון ידידות, באמת המון, וידידות טובות. גם כשהן היו בזוגיות היו מתחילים איתן ללא הרף והייתי עד לאינספור שיחות אפלטוניות לכאורה ורק עוד "ידיד" אבל מי שקולט בין השורות מבין שלא מפריע לו שיש לה חבר והוא רק מחכה להזדמנות...חלקן אף סיפרו לי על מפגשים עם "ידידים" אחרים אומנם בלי מגע פיזי אבל הוא מצחיק ומעניין לא פחות מהחבר אז מה שהוא לא יודע לא יכול להזיק לו...ברוב המקרים הבגידה לא איחרה לבוא. כך בתור צופה מהצד לעוד ועוד מקרים התגבשה אצלי ההבנה שהדרך היחידה להיות היום בזוגיות היא בשקיפות מלאה. לי אין מה להסתיר וגם לך אין. אם את לא מוכנה שאסתכל לך בטלפון משמע יש לך מה להסתיר. לאו דווקא קשר עם גבר אחר אולי סתם שיחה אישית עם חברה, אבל את עדיין מסתירה משהו. חשוב להדגיש - אני לא מדבר על לחטט בפרטים ובתוכן אלא רק על עצם קיומו של משהו שלא ידוע לי עליו. אני לא צריך לדעת על מה דיברת עם חברה במשך חמש שעות אלא רק על זה שהיית אצלה במשך חמש שעות. האין בני זוג יודעים היכן נמצא ומה עושה השני? אני לא מבקש לקרוא את ההתכתבויות בוואטסאפ ובפייסבוק אלא רק לראות עם מי את מדברת, שהרי אם את בקשר עם האקס או בשיחה אינטנסיבית עם ידיד שתמיד נמצאת בראש הרשימה יש פה משהו שתרצי להסתיר...יש שיגידו פרנואיד אבל הכל מבוסס על מקרים אמיתיים שהייתי עד להם פיזית במציאות במו עיניי ובכל מעגל חברים שבו הייתי. כמובן שבאופן שווה גם הטלפון שלי ספר פתוח לידייך בכל עת ואני לא מסתיר כלום מחיי האישיים. איך אפשר לאהוב בלי זה?

 

[אורלנדה]

תרומתי הצנועה כמי שקוראת כאן לא מעט:

שווה ללכת לייעוץ. לי אתה נקרא טעון ויש צורך, בעיני, לשבת בשקט, להיכנס לתהליך, להקשיב, להפנים, ולהתחיל לעשות עבודה. זה לוקח זמן אבל מנסיון, זה שווה כל שקל ודקה.
זה תהליך. לא קצר, חשובה גם הכימיה עם המטפל.ת. יש צורך בהרבה סבלנות, להקשיב גם לדברים לא נעימים לנו, להתחיל לפתוח דברים מהבסיס. אבל בסוף, אם זה עובד, אין לתאר איזה שיפור זה עושה בחיים. כך היה אצלי. ממש נעמדתי על רגליי, צברתי ביטחון, כח, ואני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא הייתי נכנסת לטיפול רציני. בוודאי במקום הרבה הרבה פחות טוב ושלם עם עצמו.

 

[איש33333]

תודה. אני אשקול זאת. הייתי רוצה את דעתך האישית

מה את חושבת על כל מה שאני מספר? מצב נורמלי? איבדנו שליטה? אני כרגע סוג של מחפש איך לעכל את המקרה הספציפי הזה, נקודתית. יכול להיות שלאחר מזה יהיה נכון לפנות לייעוץ. מהי זוגיות כזו לפי השקפתך? מוגזמת/ילדותית/לא נכונה/נדונה לכישלון? למה תמיד נוטים לשייך את זה לאהבות נעורים, עובדה שאין גיל לדברים האלה ובכל עשור בחיינו אנשים יכולים להתאהב באמת ובתמים, ובטירוף.

 

[אורלנדה]

אני לא רואה עצמי מומחית לזוגיות

מפני שאני חיה לבד שנים רבות. ולי עצמי היו בעיות ויש עדיין מחשבות בנושא.
אני בזהירות אומרת, שאני חושבת שייעוץ טוב יוביל אותך בכיוון של מציאת המרכז שלך, שתוכל לנטוע עצמך באדמה, ושקודם כל תהיה אתה לעצמך נקרא לזה, "בן הזוג". וככל שהמרכז יהיה איתן יותר, כך הקשרים יהיו בריאים יותר ויציבים. אפשר
לאהוב ועדיין לא לאבד את עצמך, את המרכז שלך, את היציבות.

אני מזהה כאן דברים שאני הייתי מרגישה בקשרים, אובדן העצמי, פחד גדול, כל הזמן חשש שאני לא מספיק טובה, ראויה (לדעתי לכן הקנאה, החשד). לכן לדעתי העבודה צריכה להתחיל קודם כל בהתחברות לעצמך. זה מה שאני הייתי חייבת לעבור כדי להגיע למצב איתן ויציב, שבו קשר רצוי, נהדר, אבל לא חובה ולא מסיט אותי מאיזה מרכז יציב, בסיסי, שהוא אני.

 

[איש33333]

לפעמים דעה קטנה היא קרן אור ראשונית באפלה. יש אמת בדברייך

ואכן היתה לי איזושהי תלות בה. כולם מסביבי כבר משפחות שלמות ואני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 50 מחפש להקים משפחה בכל מחיר. אני רוצה לעשות את זה היום והיא היתה הפרטנר המושלם מעבר לכל המעלות האחרות. כאילו ראיתי בה את המרכז היציב הזה שלא מצאתי בעצמי, השלמת הפאזל שלי. לצערי השקעתי כל כך הרבה שנים ואנרגיות לבנות את העתיד התעסוקתי שלי, לו רק הייתי משקיע רבע מהמשאבים האלה בטיפוח היתדות שלי הכל היה מתגלגל אחרת איתה. אני רואה את זה על המון אנשים היום שמשקיעים את כל כולם בלימודי תואר ומתעוררים אחרי 5 או 7 שנים כשהכל מאחוריהם, "מסודרים" בלשון העם, אבל נמצאים לבד ולא קרובים אפילו לבניית חייהם האישיים. עכשיו אני נזכר לחפש את עצמי? מעין משבר אמצע החיים שהכל בסדר ואין למה לדאוג יותר ואז אוקיי מה עושים עכשיו? זה הכל?
מאיפה מתחיל אדם לחפש את המרכז והיציבות שלו? מיקום גיאוגרפי בו רוצה לגור? תעסוקה? תחביבים ותחומי עניין? בילויים ושעות הפנאי? ואם הכל פתוח ורק צריך לבחור - אז מי אני? עכשיו אני גם קולט שניסיתי להסתיר ממנה הרבה דברים עליי שלא היו חשובים לי ואוכל לוותר עליהם למענה עוד לפני שתדע אותם. לדוגמא אם אני נוהג לצפות בכדורסל אבל לא מתעניין בזה באופן מיוחד והייתי מעדיף לטייל איתה בחיק הטבע נניח, אז למה לטרוח לציין את זה מלכתחילה ואז כביכול לשנות את ההרגלים שלי בשבילה? בואי פשוט ישר נצא לטיול הזה ולא, אין לי שום דבר אחר לעשות. אני חייב לציין שאני מתפכח תוך כדי הכתיבה והנבירה בנבכי נפשי. מעריך כל תגובה ומילה בעניין

 

[אורלנדה]

מבחינתי, קודם כל להתשחרר מ-"כולם סביבי"

זה הפוך מלמצוא מרכז. גם "כולם סביבי" הקימו משפחות ולשמחתי, כשהייתי בגילך וכחלק מתהליכים שעברתי ואני עוברת, הבנתי שהציווי הזה של הקמת משפחה כלל אינו קשור לרצונותיי האותנטיים ומשפחה אף פעם לא היתה שאיפה שלי או משהו שאני חושבת עליו בתשוקה. מאוד כדאי להשתיק את קולות "כולם".

מבחינתי מציאת המרכז היתה דרך החזרה לילדות, הבנה מה קרה שם, מוכנות לומר שהוריי לא היו בסדר - גם הם עם התיק שלהם - אבל שהם לא התכוונו לרע ושאפשר, לאחר ההכרה הזאת לסלוח להם, לקבל אותם כפי שהם ובעיקר, לקבל את עצמי כפי שאני. על הטוב ועל הרע. וזה מה שעוזר לי לקבל גם את הזולת. ולהפריד ביני ובין הזולת. שוב, אלה תהליכים ארוכים, כואבים מאוד בחלקם, ולמעשה בעיני לא נגמרים אף פעם. אבל כן אפשר להגיע למנוחה ולנחלה יחסיות. לפענח את סיפור חיינו ולהמשיך הלאה, לא מתוך שכחה אלא מתוך קבלה של העבר והשלמה איתו.

וזה, שוב, תהליך ארוך שצריכה להיות לו מוכנות. לפתוח הכל אל מול מטפל.ת, בהדרגה, ועם העבודה המשותפת לראות לאט-לאט את השינוי. דרושים זמן וסבלנות. זה הרבה לפני סגנון חיים, מגורים, תחביבים וזוגיות. זה קודם כל לבנות זוגיות עם עצמנו.

 

[איש33333]

מזדהה

גם אצלי מצאתי חסכים בילדות ובנערות בתא המשפחתי שבאים לידי ביטוי היום וכנראה מפריעים לי להיות בזוגיות, בנוסף על כל הזמן בו נמנעתי מכך במכוון, וכבר הבנתי בפיצוץ הראשון שאני צריך להשלים את עצמי ועברי כדי שהאחר גם יוכל. פשוט כשמתאהבים הכל מתבלגן.
האמת היא שבסך הכל אני במקום לא רע בכלל, השכלה ומקצוע מצוינים עם הכנסה יציבה כבר שנים, עצמאות מוחלטת (רכב חדש, דיור לבד וטיולים בארץ ובחו"ל) ועוד פנאי לתחביבים שלא מצאתי. כל כך השקעתי בעצמי כל השנים ולא מתלונן היום על הפירות אבל זו בדיוק התופעה שממנה חששתי, אנשים ש"מסודרים" כעצמם אבל רחוקים שנות אור מקשרים זוגיים ומשפחה שלהבדיל ממך אני כן שואף ורואה בכך מימוש (כשהילדים של החברים מטפסים עליי זה הכי מורגש), ורוצה אישה קבועה בבית לחיות איתה ולתת ולקבל כל מה שצריך למרות שאני שולט מצוין במכונת הכביסה החדשה שלי...
יפה אמרת - לבנות זוגיות עם עצמנו. לקחתי הרבה מדברייך ואכן קולות "כולם" לא מועילים בעליל. ככל שאהיה יותר אני ויהיה לי יותר עצמי כך יהיה יותר לתת לבת זוג ולזוגיות מלאה. אולי להתאהב כמו ילד כבר לא מתאים היום, גם בגלל שצריך כבר להיות יציב וגם בגלל התקופה הטכנולוגית בה אנחנו חיים שלא ממש מאפשרת התאהבות תמימה

 

[shirael]

הופה, תיזהר שם.

אני שמחה מאוד לקרוא את ההתכתבות שלך פה עם אורלנדה. נראה שיש לך מוכנות להסתכל על עצמך ולשאול שאלות, וזו נקודת זינוק טובה לתהליך אמיתי של גילוי וגדילה. אבל בין השורות מסתתרת הנחה שגויה שלך, כאילו אהבה יציבה ושקטה שתביא לבניית משפחה לא יכולה להיות התאהבות אמיתית, סוערת, תמימה ושלמה. זאת הנחה מסוכנת, שעלולה לגרום לך לבחור את בת הזוג מתוך הראש, מתוך "מה אני צריך כדי שיהיה לי א' ב' וג'", ולא מתוך הלב. זה מתכון בטוח לגירושים כואבים תוך לא המון שנים, אחרי שתקים איתה משפחה ותראה שזה לא פתר כלום ואתה פשוט קמל בפנים, או לנישואים מתים עם בגידות מהצד, שיתנו לך את כל הרומנים הסוערים, הקנאה, הדרמה והאובססיה שאתה מכור אליהם, ומי יודע איזה חורבן ימיטו על העולם הפנימי והמשפחתי שלך. אז שם תיזהר, כי ההנחה שלך שגויה. אני אומרת לך באופן חד משמעי, שלגמרי אפשרי לאהוב בצורה שלמה, שקטה, עמוקה ומספקת, להרגיש שאתה בבית, שאתה עם זו שנועדת לה, ולאהוב את כולה בצורה תמימה, טהורה, מלאת תשוקה, חברות, צחוק - כל הדברים ששווה לחיות בשבילם. אז לא להתבלבל כאן ולא להתפשר.

עכשיו תשאל בטח, נו, אם לא לבחור מהראש וכן לבחור מהלב - אני כבר יודע לאן זה מביא אותי, זה מביא לכאוס ולדרמה ולאיבוד עצמי. אז מה אני אמור לעשות??

אז כאן נכנס כל מה שאורלנדה מדברת איתך עליו: לבנות קודם כל זוגיות עם עצמך. הלב שלך מבולבל מכל המסרים הסותרים שהוא קיבל במשך החיים, מחוויות שצברת בינקות, בבית, בקשרים הראשונים עם נשים. אם תעשה סדר ותעבוד קשה על להבין למה הוא התבלבל וללמד אותו לעבוד בצורה אחרת, הוא יתחיל להימשך לנשים אחרות. הוא יתנהל בקשר בצורה אחרת, שלא מוכתבת על ידי העבר אלא על ידי מה שקורה כאן ועכשיו. אתה תגלה שהאובססיה והאיבוד העצמי יעלמו מעצמם - כי את העבודה אתה תעשה מול עצמך קודם כל, ומאוחר יותר מול הנשים שתהיה איתן בקשר. אם תתמיד, אם לא תוותר, תגיע למקום שיאפשר לך אהבה מהסוג שתיארתי למעלה, אבל קיצורי דרך אין.

שתדע שאני מאוד מזדהה איתך ברמה האישית - לי היו המון קשרים עקומים שבהם הייתי מאבדת את עצמי לגמרי וחרדה מכל פיפס של הבחור התורן, שמבשר על זה שעוד רגע תגיע הסטירה (והיא תמיד הגיעה), אז בחרתי פשוט להימנע מראש מכל סיכוי לאהבה, ובחרתי בכוונה כאלה שהיו חביבים, אבל אין סיכוי שאתאהב בהם. ללכת בלי ולהרגיש עם. אחרי יותר מדי שנים כאלה עצרתי הכל וניגשתי לטיפול. החלטתי שאני עושה הכל, מנסה כל דבר שמדבר אלי, שמרגיש לי שיעזור לי לחיות טוב יותר עם עצמי, קודם כל עם עצמי, ואחר כך להכין אותי למצוא בן זוג. התנזרתי מכל מגע עם גברים במשך שנה וחצי, כשבחודשים האחרונים זה כבר לא כל כך היה מבחירה אלא כי פשוט פחדתי שעם הבחור הראשון אני מיד אשכח כל מה שעבדתי עליו כל כל קשה. אבל זה לא קרה, כי אני כבר הייתי אחרת לגמרי. ואז ביליתי שלוש שנים באמת בחיפוש של בן זוג, אבל ממקום שלם ושקט, וכשהוא הגיע הוא היה כל מה שרציתי. אגב, בגלל שגם הוא חזק בעבודה העצמית שלו, הקשר שלנו מתאפיין בהמון שקיפות, כנות, פתיחות ואמון, שהם בדיוק הדברים שאתה שם עליהם דגש בשרשור הזה, אז גם פה אתה יכול להיות רגוע שיש תקווה.

זהו. לך לטיפול טוב, למד את הלב שלך אהבה עצמית אמיתית, והשאר יבוא כבר לבד.

 

[איש333333]

כל מה שאת כותבת טוב ויפה, אבל אי אפשר למחוק משהו שראית ושמעת

אני לא כזה מכור לדרמות ורומנים, פשוט הייתי מוקף בזה לא מעט במהלך השנים וזה עשה את שלו. אולי יש לי בעיה לבטוח בנשים עם הרבה ידידים אבל זה בצדק. אין דבר כזה באמת ידיד. כתבתי למטה רק כמה דוגמאות למקרים שכבר מזמן הפסקתי לספור. כל עוד אין אהבה אז לא אכפת וכשהאהבה בגבולות הטעם הטוב אז יהיה אפשר לסבול עליות ומורדות. כשאוהבים בצורה קיצונית אז כל משבר או בגידה יהפכו למלחמת עולם שהיא תביא חורבן והרס על הכל כולל הילדים שיהיו. למען שלום כולם - לא עדיף באמת לבחור מהראש? הרבה אומרים שאחרי שמתחתנים זה פחות האהבה ויותר ההרגל. אז אם ממילא זה ככה בשביל מה בכלל להסתבך עם זה מלכתחילה. לאהוב בטעם זה גם טוב וגם בריא. בלי להשתגע.

 

[סנדי83]

טיפול זוגי

יש לך המלצה על מטפל/ת זוגי באזור ירושלים או מבשרת ציון? ואם לא, טיפים לגבי איך למצוא את הפסיכולוג/ית המתאים?

 

[חייבתלהגיב]

אתה סובל מקינאה פתולוגית,

שנראית לך ״הגיונית ומבוססת״ - ולזה כדאי לך לקבל טיפול. אתה לא אוהב יתר על המידה או בצורה חריגה - ממה שאתה מתאר הבעייה היא לא שאתה רוצה להיות איתה כל רגע, אלא שאתה רוצה לדעת מה היא עושה בכל רגע. וזו פשוט קינאה, וקינאה ברמה בעייתית. הראייה שלך של העולם לא נכונה, כנראה בגלל מדגם מוטה או כי אתה רואה מה שאתה רוצה לראות - לא כולם בוגדים וזה שלרגע לא תדע מה היא עושה לא אומר שהיא תבגוד. אתה צריך טיפול שיעזור לך להבין שבת זוג היא אדם נפרד וחופשי לחיות את חייו בלי פיקוח מתמיד מצדך.

 

[איש33333]

כתבת מאוד קרוב ונכון למציאות, אבל הנה לך מה שקרה בפועל:

קחי סיטואציה:
חברה טובה שלך מתוודה בפנייך שהיא היתה רוצה את הידיד הטוב שלה מזה כמה שנים, אך מה הוא בזוגיות. לא נורא, אמשיך להיות ידידה שלו עד ש"בעזרת השם" הם ייפרדו או אפילו רק יריבו ואני אהיה שם בשבילו.
לאחר חודש עמיתך לעבודה עימו את ביחסי עבודה קרובים מגלה לך שהוא רצה אותך לפני שהתחתן והיה שמח לנסות אם אישתו לא היתה בתמונה (כמה חבל...)
לאחר חודש נוסף חברה משותפת מספרת ש"סוף סוף" היא הצליחה ליצור קרבה ואינטימיות עם הידיד הזה שרק הציע נישואין לחברתו ומראה התכתבויות שלא היו מביישות זוגיות מלאה ועשירה.
במהלך כל הזמן הזה ידיד ותיק שלך מתוודה על רומן עם אישה נשואה שהוא נסחף אליו בלי כוונה ופונה לעצתך איך לסיימו.
הכל מקרים אמיתיים מהחיים, מוחשיים, על בשרי, לא סיפורים. עכשיו תכפילי את זה ב3 בערך (יש עוד המון אבל קיצרתי, נראה לי שהמסר הועבר) ורק תהפכי את המינים כדי להיכנס לנעליי.
ומה תרגישי כשחבר שלך שאת אוהבת אותו מאוד אומר לך שהוא יוצא לשבת עם ידידה באיזה מקום, רק שניהם, ולא עונה לטלפון כמה שעות? את תהיי חייבת לתהות על טיב הקשר ביניהם ולמה בכלל זו בעיה שאת רוצה לראות את ההתכתבויות שלו איתה?
אני לא אומר שאם 10 ידידויות התגלו כלא אפלטוניות אז בהכרח גם ה11 תהיה כזו, אבל הקנאה שלי מוצדקת יקירתי. מסכים שבת זוג היא אדם נפרד וחופשי ללא פיקוח, אבל כשם שלי אין בעיה שתסתכלי לי בטלפון גם לך לא צריכה להיות בעיה וכשאוהבים באמת זה סיבה למסיבה. מה דעתך?

 

[חייבתלהגיב]

דעתי היא שאתה זקוק לטיפול

גם כדי להשתחרר מהרושם השגוי שקיבלת על העולם, וגם כדי להבין שאף אחת, בין אם היא בוגדת בפוטנציה ובין אם לא, לא תסכים לחיות כמו שאתה רוצה שהיא תחייה, תחת שליטתך ופיקוחך, ולכן כך או כך תצטרך להיגמל מההתנהגות הזאת.

 

[sweetdreams]

דעתי היא שאדם כמוך, מה יש לו לחפש בזוגיות?

אתה לא נהנה ממנה, אתה סובל. כי אתה מאוד קיצוני, וכי לא משנה כמה תנסה, אדם נורמלי ושפוי בדעתו לא יסכים למידת חשיפה וטירוף כמו שאתה מתאר, אלא אם הוא מטורף כמוך, ואולי אף יותר, ואז תרגיש איך זה להיות מהצד השני של האובססיה הזאת.
יתר על כן, אין לך יכולת שליטה כזו באדם אחר כמו שהיית רוצה. בזוגיות אתה קושר את חייך בחייו של אדם אחר, ובמידה ניכרת אתה נותן בו את אמונך, בין אם באופן פתוח וכנה, ובין אם בחשש. פשוט כי אין לך כל דרך אחרת, פרט ללהיות צמוד אליו 24-7, לדעת מה הוא עושה בכל רגע ורגע.
בשלב מסויים תצטרך להתמודד עם החשש, ולשאול את עצמך אם אתה סומך עליה או לא.
ואם אתה עד כדי כך לא מסוגל לזה, זוגיות תסב לך צער. לא רק עם הגברת הזו, אלא גם עם כל אחת אחרת, שקצת אכפת לך ממנה.

 

[איש33333]

תודה, מעריך את דעותיכן גם אם הן זונות משלי. אבל שקיפות היא

הכרחית לקשר לטענתי. כל הדוגמאות האלו מסביבי לא היו קורות לעולם אם היתה שם שקיפות. אם את מסתירה התכתבות/מפגש עם ידיד שלך או לא רק, כל דבר שאת שומרת הרחק מעיני בן זוגך כנראה שיש לכך סיבה. אמרתי שהסיבה לא חייבת להיות בוגדנית, יכול להיות סתם נושאים אישיים שאת רוצה לשמור לעצמך וזה בסדר גמור, אני לא בא לחטט לאף אחת בנשמה. מספיק שאמרת לי שהיית אצל הדודה כל היום - אין צורך במה עשיתן ומה דיברתן אם את לא רוצה לשתף. זה מידע כללי שלא גובל באובססיה וטירוף. האמת שלא היה מפריע לי בת זוג שרוצה תמיד לדעת איפה אני נמצא ומה אני עושה, מה אכפת לי לומר? ושתסתכל לי בטלפון כאוות נפשה, מה יש לי להסתיר? אם כבר הייתי רק מוחמא מה"אובססיה" שלה אליי

 

[חייבתלהגיב]

גם אם הן מ-ה?