אלינו´ש יקירתי...
קודם כל המכתב שלך נגע לליבי , משתי סיבות: האחת היא אופן הכתיבה המהמם שלך והבגרות שבך. הסיבה השנייה היא ההזדהות העמוקה שחשתי שקראתי את המכתב ואף יותר את השורה " אני מרגישה כאילו אני מכורה אליו". תראי , אני יכול להיות בדיוק כמו כל אחד אחר שענה לך ואמר לך שתרדי ממני ושיהיו לך עוד הרבה אהבות גדולות בחיים , אך לא אעשה זאת , כי כרגע הבעיה היא אותו בחור ולא אותם אהבות שיהיו לך בעתיד. אני בעצמי חייתי שנה שלמה ב"התמכרות" למישהי , ולא סתם מישהי - הידידה הכי טובה שלי , כמובן שהיא ידעה על זה אבל לא היינו ביחד למרות זאת כי היא לא נמשכת אליי ואין בה תשוקה כלפיי , וכידוע - זהו הבסיס לרוב הקשרים במיוחד בגיל שלך. וכל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי יבוא יום והיא כן תרצה , ונתתי לה את כל החיים שלי , את הנשמה ואת הלב. ורק אחרי שנה בערך הבנתי שאני רק מכניס את עצמי עוד ועוד למקום שאין ממנו מוצא. ככל שיותר התקרבנו כך כאב לי יותר , כי היינו בסך הכל הידידים הכי טובים והיינו מעבירים שעות יחדיו ובכל פעם שהרגשתי שאני במרחק נגיעה מלהפוך את הידידות לקשר , לא רק שהיא לא משכה את היד שלי לקשר , היא דחפה אותי אחורה. ואכן תקופה ארוכה חייתי בבדידות הכל כך כואבת הזאת , ועד שלא התרחקנו ונהיינו לידידים פחות קרובים , זה לא עבר לי. ואין מה לעשות , איבדתי אותה כידידה קרובה , אבל לפחות עכשיו יותר קל לי. ובסך הכל אני מאמין שהוא לא רוצה אותך כי לדעתו אין ביניכם משיכה ותשוקה , אל תחשבי שיום אחד כן תהיה לו משיכה כלפייך , כי מבט ראשוני מספיק כדי לדעת אם את רוצה מישהו או לא רוצה אותו. ועצה שלי - תתרחקי כל עוד את יכולה , כי את תיפלי לאהבה הזאת יותר ויותר ותגיעי למצב שלא תוכלי לצאת ממנה. בהצלחה ! והמון המון
... פלופ