אהבתי🧡🐈

יעלקר

Well-known member
מנהל
איחרתם להחזיר ספר לספרייה? בספרייה הציבורית בוורצ'סטר מסצ׳וסטס תוכלו להמיר את הקנס בתמונה של חתול.
הספרייה הכריזה על מבצע החזרת ספרים March Meowness
המוני ספרים הוחזרו, והספרניות מעולם לא נראו מאושרות יותר.
והם אפילו עשו תערוכה של תמונות החתולים.
באדיבות ספריית בית אריאלה

1711797060973.png

יש אריה הספרייה-מישל קנודסן/הוצאת כנרת זמורה ביתן/2008

ויש גם חתול ספרייה. עוד בנושא:

חתול ספרייה הוא חתול מבוית החי בספרייה ציבורית. ניתן למצוא חתולי ספריות בספריות שונות ברחבי העולם. הקשר של חתולים עם ספריות נמשך מימי הביניים ועד ימינו.
חתולי ספרייה עכשוויים הוצגו גם בקולנוע ובספרות.
הקשר בין חתולים לספריות הוא בן מאות שנים. רישומים נזיריים מימי הביניים מצביעים על כך שחתולים הוחזקו במנזרים עוד מימי הביניים על מנת לשלוט באוכלוסיית חולדות שעלולות לאכול כתבי יד יקרי ערך.
בשנת 1745 פרסמה יליזבטה, קיסרית רוסיה צו להעביר חתולים לחצרה. צאצאיהם של חתולים אלה חיים כיום במוזיאון הארמיטאז' הממלכתי.
חתולי ספרייה הופיעו כדמויות בספרים ובסרטים, מונצחים באבן מול מוסדותיהם, וחלקם מקבלים תפקידים בדירקטוריון המוסד. חתולים רבים נהנים מתפקידים מקצועיים בעלי פרופיל גבוה של שיווק ויחסי ציבור.
מערכת היחסים בין ספריות לחתולים היא לעיתים שנויה במחלוקת. באחד המקרים, היו ניסיונות להוציא חתול מספרייה, בהתבסס על חששות של לקוחות עם אלרגיות בטענה להפרות של חוק האמריקנים עם מוגבלויות. סיבה נוספת להוצאתן של חתולים הייתה בגלל תגובתו של חתול הספרייה לחיות שירות. כאשר חתול ספרייה הוצא ממוסדו בעמק פוטנם, ניו יורק, המוסד סבל כלכלית. שניים מחברי הקהילה היו כל כך מוטרדים מההוצאה שהם מחקו עזבונות לספרייה מצוואותיהם, מה שגרם להפסד של 80,000 דולר בהכנסות פוטנציאליות.
אגודת חתולי הספרייה הוא ארגון שהוקם בשנת 1987 כדי לעודד הפצה, כבוד והכרה של חתולי ספרייה. האגודה כללה עשרות ספריות חברות שהחליפו מידע על החתולים שלהן, ופרסמו עלון אודותיהם.
האנתולוגיה "חתולים, ספרנים וספריות: מסות עבור ועל אודות אגודת חתולי הספרייה" חקרה את הקשר הזה. חייהם של חתולי הספרייה נחקרו גם כן על ידי גארי רומא, דוקומנטרי שהפיק סרט בשם "Puss in Books: Adventures of the Library Cat". לפי האתר של רומא, ישנם יותר מ-800 חתולי ספרייה המקוטלגים ברחבי העולם.

בנוסף, חתולים נמצאים לעיתים קרובות בחנויות ספרים עצמאיות ברחבי ארצות הברית.
חתולי ספרייה שימשו כפטרונים, להגביר את המורל של הספרנים ולהעניק השראה לתוכניות קריאה ואוריינות. חתולים יכולים להיות שימושיים גם לקמפיינים שיווקיים, והם משמשים לעיתים קרובות כדי ליצור פרסום לספריות שלהם, במיוחד במדיה החברתית. נוכחותו של חתול יכולה ליצור סביבה רגועה ולהקל על הלחץ היומיומי עבור קוראים וספרנים כאחד. טבעם העצמאי בדרך כלל של חתולים עשוי להתאים גם לסביבה האינטלקטואלית של ספרייה, שכן הם דלי תחזוקה ועשויים להתאים ביתר קלות לאישים אינטלקטואלים עסוקים הפוקדים ספריות.
דיואי קורא הספרים הוא ככל הנראה חתול הספרייה המפורסם ביותר. דיואי התגורר בספרייה הציבורית של ספנסר באיווה במשך 19 שנים. לאחר מותו יצא ספר אודותיו ובהמשך מספר ספרי המשך.

1711797665706.png
חתול הספרייה "ישראל" בספריית גולבנקיאן שברובע הארמני בירושלים

1711799985306.png 1711800040812.png 1711800282779.png

על סיפורו של דיואי המפורסם בתגובה הבאה
 

יעלקר

Well-known member
מנהל

גור חתולים רזה, קפוא ורועד מקור התגלה בתיבה להחזרת ספרים של ספרייה ציבורית באיווה, ביום הכי קר בשנה. הוא היה בן שמונה שבועות, אך לא נראה בן יותר משמונה ימים. הוא היה כל-כך רזה, שוויקי מיירון, הספרנית שגילתה אותו, ראתה כל צלע מצלעותיו.

החתלתול הקטן היה כה חלש עד שבקושי הצליח להרים את ראשו, ורעד ללא שליטה.

למרות שהתרומם בקושי, הצליח החתלתול לקרטע על רגליו שהיו מלאות בכוויות קור כדי לברך את ויקי ואת חברות הצוות האחרות של הספרייה בברכה של תודה ושלום, וכך שבה את ליבן.

לבקשתה של ויקי, שהצילה את הגור הקטן מגורל ודאי של מוות בקור, הסכימו בספרייה לגדל את החתלתול המתוק בתוך הספרייה. הם קראו לו דיואי, על שם מלוויל דיואי, אחד הספרנים המפורסמים ביותר בעולם וממציא שיטת המיון שנקראה גם היא על שמו. מעין בדיחה פנימית של ספרנים.

במשך תשע-עשרה השנים הבאות הוסיף דיואי להקסים את באי הספרייה הציבורית בספנסר, איווה, והפך לסמל של העיירה הקטנה.

מיירון, אם חד הורית שעברה מני תלאות בחייה, ועל רבות מהן התגברה בעזרת החום והאהבה של דיואי, אף כתבה ספר על דיואי ועלילותיו, שתורגם לשפות רבות והפך אותו לחתול מפורסם. בטור מיוחד הסבירה למה כתבה את הספר:

"מדוע נכתב דיואי? כי נתבקשתי לכתוב את סיפורו. לא על ידי אדם אחד, אלא על ידי מאות, במשך שנים. תושבי העיירה, מבקרים, סוכני ספרים, כותבים מקצועיים (הם רצו לעזור), אנשים שרק קראו עליו במגזינים או ראו אותו בסרט תיעודי. היה משהו קסום בחתול הכתום החביב הזה ובספריית העיירה הקטנה שבה הוא גר.

אז, אחרי שנים שבהן אמרתי לא, סוף סוף אמרתי כן. דיואי מת לאחרונה, וחלק ממני בוודאי ידע שכתיבת ספר תשאיר אותו בחיי. כל דבר בספרייה הזכיר לי אותו: מכונת הצילום שעליה התחמם, דלפק הקבלה שבו נהג לרבוץ, עגלת הספרים עליה נהג לנסוע.

אז בעזרת כותב מקצועי, התחלתי להעלות על הנייר את כל הזיכרונות מדיואי: איך דיואי השתתף בכל "שעת סיפור", ניהל כל פגישה, ובאופן כללי הפך ספרייה קרה למקום חמים, מזמין וידידותי. הוא היה החבר הכי טוב שלי; הוא תמיד היה שם בשבילי. תמיד. אני מקווה שכיבדתי את חייו בהעברת חלק מהקסם שלו.

אני מקווה שתפסתי גם משהו אחר: את קסמן של ספריות ציבוריות. ספריות אינן מחסנים לספרים; הם מקום מפגש לבני אדם. ספרייה טובה היא לא מוסד, היא בית. יש בה מקומות ישיבה נוחים, שולחנות עבודה, מחשבים, אנשים ידידותיים וכן, לפעמים אפילו חתול. ספריות הן סוכנויות גדולות לקידום שיוויון הזדמנויות: הן מספקות מידע תעסוקתי, מידע פיננסי, טכנולוגיה, בידור וכל ספר שתרצו. בחינם. אני שונאת כשאנשים מהלכים על קצות האצבעות בספרייה. "זה לא בית קברות," אני רוצה לצעוק. "זה מקום חי. אז תחיו קצת!".

את דיואי אפשר למצוא גם בתרגום לעברית, בספריות הציבוריות הקרובות למקום מגוריכם/ן. ["דיואי", מאת ויקי מיירון, הוצאת מטר, מאנגלית: אליענה אלמוג]
באדיבות הספרייה הלאומית


1711800535951.png 1711800744428.png 1711800818121.png 1711800961342.png
 
למעלה