חח אז בואי קראי סיפור קצר..
שבועיים לפני שהתחלתי תיכון עברתי בדיוק לפ"ת מגני תקווה. פשוט השארתי שם את כל החיים שבניתי-את כל החברים,הזכרונות וכל זה ממש מטר מפ"ת. בנוסף למכה הזאת באה לי מכה לא פחות גדולה-מן הלם תרבות כזה..גם מקום שונה,אנשים שונים לגמרי ובית ספר חדש. באתי לתלם שלא הכרתי רבע בנאדם..ופתאום אני רואה סוג אנשים הפוכים לגמרי ממה שהתרגלתי בגני תקווה..ואני לא מדבר על ערסים..פשוט אנשים שונים. לא יכלתי פשוט לדבר עם אף אחד שם,סגרתי את עצמי לגמרי כי שנאתי הכל פה-את האנשים,הבית ספר,המקום....פשוט הכל. עם הזמן למדתי לקבל את המקום לאט לאט,את הבית ספר ואפילו את האנשים. שבין כל הערסים,שהמוסיקה שהם שומעים לא מעניינת אותי כי זה לא תמיד משקף את האופי, אפשר למצוא אי שם גם אתהאנשים הנחמדים ואלו שאת כן יכולה להתחבר איתם..גם אם הטעם המוזיקלי שלכם לא כ"כ תואם. ברור לי שאלו
ממש לא חברים לחיים אבל הם כן אנשים כדי לחלוק איתם הכל בזמן בית ספר. את החברים האמיתיים שלי אני שומר לסופי שבוע ואחרי בית ספר. התרגלתי לזה ואפילו טוב לי
. מקווה שגם לך יהיה ככה כי זה לא כזה נורא..פשוט צריך להתרגל לרעיון. בואי למסנג'ר
[email protected]