לא דחוי, אלא רק "משרת בקודש"
בלא מעט דתות (בוודאי במזרח הקדום בעת העתיקה, אבל גם בימינו, בדתות פאגאניות שונות, כמדומני) הכהן אינו רק אדם שמתווך בין העם לאל, אלא הוא מעין התגלמות של האל בעצמו. יש לו כוחות מופלאים, הקשר שלו עם האל הוא הכי ישיר שיש, ורצונותיו והחלטותיו הם-הם רצון האל. כך למשל בדתות פאגאניות קדומות כללו פולחנים שונים קיום יחסי מין בין הכוהן לכוהנת על מנת להביא פריון - הפריון של הכהנים, כהתגלמות האל, הביא בפועל לפריון של האדמה, כיוון שלהם עצמם היה כוח להביא פריון. אני חושבת שמשהו בסגנון הזה היה בבקכנליות לדיוניסיוס היווני. נדמה לי שדבר דומה התרחש גם בסיפור בעל פעור שבתורה, הפולחנים היו אורגיאסטים מתוך תפיסה שהמגע עם הכהנים/הכהנות הוא מגע עם האלוהי שיכול להשפיע על המציאות. מכיוון אחר לגמרי - ומודרני יותר, הספרים של קרלוס קסטנדה על השמאנים בדרום אמריקה בפירוש מראים כיצד השאמאן - הכהן נתפס כמי שיכול בעצמו לשנות צורה (להפוך לבעלי חיים שונים), לדעת את הבלתי ידוע ולכונן מציאות בעצמו, משל היה אל. לאור כל זאת, התורה מבקשת להראות דמות אחרת, דמות של כהן שהוא לגמרי אדם, עם תכונות של אדם, עם ילדים של אדם, עם חטאים של אדם, ועם מוות של אדם. הוא אמנם הכהן הגדול, הוא אמנם המתווך הישיר בין העם לאל באמצעות עבודת הקודש, אבל הוא רק כלי שרת, הוא רק עושה את העבודה שהאל ציווה אותו, לו עצמו אין כוחות אלוהיים. לכן הוא באמת לא ראוי לתשומת לב עליונה - זה לא מי שהוא, אלא הדרך בה הוא מקיים את צו האל. *) חריגה מסוימת מהדמות הזו קיימת אמנם בסיפור אודות הפסקת המגפה על ידי הקטרת קטורת, ממה שאני זוכרת, העם חטא - ומשה לא מתפלל לאל אלא שולח את אהרון עם קטורת חיטוי שמכפרת על חטאי העם. זה מענין במיוחד כיוון שהמעשה על מרכיביו השונים לא נעשה לפי צו האל, וגם אין שם תהליך מלא של כפרה (אין תפילה, אין חזהר בתשובה של העם) ובכל זאת - המגפה נפסקת, אהרון עוצר במלאך המשחית. נ.ב אף מחקר רציני לא טוען שעורך התורה היה "טיפש", בחינה מדוקדקת של קאנונים דתיים ותרבותיים שונים מורה שקהילות שונות מאד מחשיבות את השימור, גם כאשר מדובר בחומרים בעייתיים, או כאלה שסותרים זה את זה. השארתם של מקורות שאינם עולים בקנה אחד לא התקיימה כיוון שהעורך היה טיפש מכדי לשים לב לסתירה אלא כיוון ששניהם היו מקודשים בעיניו ולכן שניהם ראויים להשמר. מלבד זאת אין ספק שמדובר בעורך מעולה, בשורה התחתונה התפרים קשים לגילוי, עובדה שעבור מיליוני אנשים מדובר בטקסט הרמוני לחלוטין, בסופו של דבר.
בלא מעט דתות (בוודאי במזרח הקדום בעת העתיקה, אבל גם בימינו, בדתות פאגאניות שונות, כמדומני) הכהן אינו רק אדם שמתווך בין העם לאל, אלא הוא מעין התגלמות של האל בעצמו. יש לו כוחות מופלאים, הקשר שלו עם האל הוא הכי ישיר שיש, ורצונותיו והחלטותיו הם-הם רצון האל. כך למשל בדתות פאגאניות קדומות כללו פולחנים שונים קיום יחסי מין בין הכוהן לכוהנת על מנת להביא פריון - הפריון של הכהנים, כהתגלמות האל, הביא בפועל לפריון של האדמה, כיוון שלהם עצמם היה כוח להביא פריון. אני חושבת שמשהו בסגנון הזה היה בבקכנליות לדיוניסיוס היווני. נדמה לי שדבר דומה התרחש גם בסיפור בעל פעור שבתורה, הפולחנים היו אורגיאסטים מתוך תפיסה שהמגע עם הכהנים/הכהנות הוא מגע עם האלוהי שיכול להשפיע על המציאות. מכיוון אחר לגמרי - ומודרני יותר, הספרים של קרלוס קסטנדה על השמאנים בדרום אמריקה בפירוש מראים כיצד השאמאן - הכהן נתפס כמי שיכול בעצמו לשנות צורה (להפוך לבעלי חיים שונים), לדעת את הבלתי ידוע ולכונן מציאות בעצמו, משל היה אל. לאור כל זאת, התורה מבקשת להראות דמות אחרת, דמות של כהן שהוא לגמרי אדם, עם תכונות של אדם, עם ילדים של אדם, עם חטאים של אדם, ועם מוות של אדם. הוא אמנם הכהן הגדול, הוא אמנם המתווך הישיר בין העם לאל באמצעות עבודת הקודש, אבל הוא רק כלי שרת, הוא רק עושה את העבודה שהאל ציווה אותו, לו עצמו אין כוחות אלוהיים. לכן הוא באמת לא ראוי לתשומת לב עליונה - זה לא מי שהוא, אלא הדרך בה הוא מקיים את צו האל. *) חריגה מסוימת מהדמות הזו קיימת אמנם בסיפור אודות הפסקת המגפה על ידי הקטרת קטורת, ממה שאני זוכרת, העם חטא - ומשה לא מתפלל לאל אלא שולח את אהרון עם קטורת חיטוי שמכפרת על חטאי העם. זה מענין במיוחד כיוון שהמעשה על מרכיביו השונים לא נעשה לפי צו האל, וגם אין שם תהליך מלא של כפרה (אין תפילה, אין חזהר בתשובה של העם) ובכל זאת - המגפה נפסקת, אהרון עוצר במלאך המשחית. נ.ב אף מחקר רציני לא טוען שעורך התורה היה "טיפש", בחינה מדוקדקת של קאנונים דתיים ותרבותיים שונים מורה שקהילות שונות מאד מחשיבות את השימור, גם כאשר מדובר בחומרים בעייתיים, או כאלה שסותרים זה את זה. השארתם של מקורות שאינם עולים בקנה אחד לא התקיימה כיוון שהעורך היה טיפש מכדי לשים לב לסתירה אלא כיוון ששניהם היו מקודשים בעיניו ולכן שניהם ראויים להשמר. מלבד זאת אין ספק שמדובר בעורך מעולה, בשורה התחתונה התפרים קשים לגילוי, עובדה שעבור מיליוני אנשים מדובר בטקסט הרמוני לחלוטין, בסופו של דבר.