קראתי רק חלק מהתגובות, לא היה לי כח לקרוא הכל..
ת'אמת..
נשמע שאתה פשוט חי חיים נורמליים להחריד..והחוסר הזה בקצת אדג'יות משגע אותך.
נראה לי שפשוט צריך להבין שכשיש ילדים,במיוחד קטנים, הכל משתנה והופך להיות יותר נקרא לזה עייף.. רגיל.. שגרתי... נורמלי-משעמם.
יכולה לומר לך על עצמי, שלפני ההורות בעלי ואני כל הזמן היינו יוצאים , נוסעים, טסים, לא היה לנו רגע דל..
אבל כשהילדה נכנסה למשוואה דברים השתנו, נחתו, התמתנו..
כל דבר מצריך תכנון והערכות, הספונטניות נאבדה, אי אפשר יותר להזמין כרטיסים בלהט הרגע ותוך 12 שעות להיות ביבשת אחרת.. כל פעם שרוצים לצאת לשעתיים צריך להערך מראש עם בייביסיטר, אי אפשר עוד להשתכר ולהשתחרר בלי לדפוק חשבון כי תמיד בראש אתה חושב שבכל רגע נתון יכול לקרות משהו עם אחד הילדים שיצריך ממך להיות מאופס..
לצאת לנפוש לילה או שניים לבד מצריך מבצע שלם ועירוב מספר גורמים אחראיים..
אפילו הסקס נהיה מתוזמן , כי אי אפשר לעשות את זה מתי שמתחשק ואיפה שרוצים , אלא צריך לחכות שהילדים ילכו לישון..
אני אפילו שמה לב על הלבוש שלי, לפני ההורות הייתי הכי מתוקתקת בעולם, אבל עכשיו כבר שכחתי איך נראים עקבים וחצאיות קצרות, כי אין מה לעשות, אי אפשר לרדוף אחרי ילדה עם מיני ועקבים..
אז אני מוצאת את עצמי בלוק של בת 15 עם שורטס , נייקי ושיער אסוף(כי הילדה מושכת לי בשיער..) רק חסר לי ילקוט..
ואני רואה את החברות שלי סביבי, כולנו באותה סירה...
אתה חייב להבין, שלהיות אישה עובדת, ולחזור בסוף היום לעבודה השניה שהיא הטיפול בשני ילדים קטנים פלוס לדאוג לבית ולצרכיו זה קשה מאוד מאוד.. ואז גם אתה עומד עם הדרישות והרצונות שלך (לא שהם לא מוצדקים) אבל פשוט לא נשאר להם מקום כח או זמן..
ולא מפתיע אותי שבסוף היום אין לה כח לאטרקציות, שכל מה שהיא רוצה זה רק כמה רגעים של חסד שקט אחרי כל הרעש.
רק שקט.. להוריד הילוך.. לשקוע מול תוכנית טלויזיה הזויה של שני מעצבי דירות אוסטרליים בערוץ נישה נידח ולחשוב על כלום, להנות מהשלווה רגע לפני שנופלים שדודים אחרי עוד יום עמוס ..
ויחד עם כל זה , אני בהחלט מבינה אותך ואת התחושה שהזוגיות נדחקת לפינה אל מקום מאוד אפור ומשעמם, חסר עניין וכמו שאתה אומר, פסיבי כזה, כל יום נראה כמו היום שהיה לפניו והיום שיהיה אחריו.
וכן.. באסה לחיות כך וטבעי שכך אתה מרגיש.
ולכן אני חושבת שאתה חייב לעזור לה..
ולא שאני אושייה גדולה בתחום, אבל אני לא חושבת שטיפול זוגי זו הדרך לעזור לכם כזוג.. (אישית לא מאמינה בטיפול זוגי באופן כללי, אבל זה לא קשור..)
אני חושבת שדווקא מה שיועיל לכם זו עזרה חיצונית שתפנה לכם יותר זמן ותוריד מהעומס..
כמו מנקה למשל שתגיע פעמיים בשבוע ותבריק את הבית, תעשה כביסות, אולי אפילו תבשל וכל זה ירד מכם..
ופתאום יהיה לה זמן לעצמה ומתוך כך גם זמן לך ולזוגיות שלכם, היא תהיה פחות עייפה ויותר פנויה פיזית ונפשית..
יעזור גם לסכם יום בשבוע שאתם לוקחים בייביסטר ופשוט יוצאים לדייט בערב , לעשות משהו שאתם אוהבים.. אני מאמינה שיציאות משותפות לבילוי יחזקו לכם את הקשר, כי זה זמן איכות שיכול לעשות הרבה טוב..
ודבר נוסף.. אני חושבת שאולי נכון לך לשנות טקטיקה (סורי על הטרמינולוגיה)
כלומר,ניהלת את השיחות האלו של כמה אתה לא מסופק מהחיים שלכם כפי שהם ופנינו לאן..
וזה לא צלח, להיפך אם כבר, זה גורם לכם לריב, זה גורם לאוירה עכורה, זה גורם לה להרגיש לא טוב עם עצמה (זה אתה כתבת..) ובאופן כללי הכל נשאר באותו מצב ולפעמים חמור יותר..
וזה לא מפתיע, כי כשאדם מרגיש שחרף מאמציו הוא לא מוערך ותמיד זוכה לתחושה שכל מה שהוא עושה זה אף פעם לא מספיק, אז איזה חשק יש לו כבר להשקיע ולתת מעצמו?
זה שובר את המוטיבציה..
אז אולי במקום "להוריד" אותה , תנסה להעצים אותה..
תשלח פרחים מדי פעם, תקנה מתנה קטנה לאות הערכה, אס אם אס שובב באמצע היום , מחוות אהבה קטנות, מילה טובה, ליטוף , חיבוק, נגיעה נסתרת מהעין שתזכיר לה שהיא נחשקת..
תספר לה כמה אתה מעריך את מה שהיא כן עושה, במקום להתמקד במה שלא טוב..
ואל תעשה את זה ממקום של שקר, אלא באמת תנסה להתחבר לדברים שכן טובים ולציין אותם ולתת לה תחושה טובה ועל הדרך גם לך.. זו לא חוכמה לדעת להטיח רק את מה שרע ולשכח את כל מה שטוב..
אני מאמינה שזה יוכל לעזור, כי ממה שיצא לי להכיר בני אדם למדתי שכשאדם מבין כמה הוא אהוב ומוערך , יש לו מוטיבציה להשקיע יותר, כי הוא מרגיש שווה ומרגיש שכל ההשקעה שלו זוכה להכרה.
אני חושבת שתצליחו, כי ממה שקראתי נראה דווקא שהזוגיות שלכם בסדר סך הכל..
ולמרות התגובות "היפות" והתומכות שקיבלת כאן אני דווקא חושבת שאתה כן מדבר עליה בכבוד, ציינת בה הרבה מעלות ונשמע דווקא שאתה כן אוהב אותה אחרת לא היית מרגיש כלכך לא נוח בתוך עצמך על התחושות שאתה חש..
מה שאומר שיש לכם סך הכל בסיס טוב שאפשר לצמוח ממנו.. או לפחות לנסות
זהו, חפרתי
