אוהב מחמאות יחיה? אז תאמרו לי יקיריי

somewoman

New member
כי

זה מאוד תלוי מי האדם שנותן את המחמאה או עושה את המחווה..

עם הזמן אנחנו פשוט לומדים לשים לב לשפת הגוף ומצליחים לזהות את אותם אנשים שפועלים מתוך נימוס או מתוך כוונות טהורות.

ואגב פוס, אני חושבת שלעשות משהו מתוך נימוס או מתוך כוונה מאוד קשור לגישה של אדם ודרך אמונתו, יש כאלה שלא יעשו זאת אלה אם הדברים באמת מגיעים מתוך כוונה.
 

somewoman

New member


 

רינתי77

Active member
מסכימה איתך שמעשים נותנים תוקף

למחמאות. יחד עם זאת, יש מצבים בהם המחמאה מבטאה
התרשמות חיובית של הזולת, ולכן זאת הרגשה נעימה ביותר לדעת שהשארנו רושם טוב על מישהו.
 
ערב טוב לך יקירתי וערב טוב לכולם


אחחח מחמאות מחמאות, ולפעמים נדמה לי שאני חיה בשביל מחמאות...
כמה שזה נשמע שטחי, אבל מחמאה יכולה לעשות לנו את היום, את הרגע או את השעה. אני מאוד אוהבת להחמיא לאנשים במובן הכי טבעי והכי אמיתי שיש כפי שאני תופסת אותם, בין אם זה בחיים האמיתיים ובין אם זה בחיים הוירטואליים.
בחיים האמיתיים אני יכולה להחמיא גם ובעיקר על המראה החיצוני של האדם שנמצא מולי, דבר שאיני יכולה לעשות בחיים הוירטואליים. בפורום אני יכולה להחמיא לאדם רק על סמך התרשמותי מהאינטליגנציה שלו, החכמה, הרהיטות והאינטלקט המבצבץ מבעד לדבריו. כשאני נפגשת פנים אל פנים אני יכולה ורוצה להחמיא על מראה, על טיפוח, על בגדים וכו'. יהיה לי מאוד מוזר להגיד לבן אדם ממש בפניו את התרשמותי מהאינטליגנציה שלו או מחכמתו, דבר שהרבה יותר קל לי לעשות זאת בטלפון, מרחוק, וזאת בהקשר לנושא ספציפי כלשהו.
המחמאה הכי גדולה שקיבלתי, אני חושבת אי פעם, היתה דווקא מאישה שהיכרתי דרך פורום מסויים, ועוד לפני שנפגשנו בהזדמנות פנים אל פנים, היינו מדברות מדי פעם בפעם בטלפון. יום אחד היא מדברת איתי בטלפון ומספרת לי משהו מוזר. היא סיפרה לי שבאחד הפעמים היא לא היתה במשרדה ואני השארתי לה הודעה במשיבון. היא לא יודעת למה, ליבה לא נתן לה למחוק את הודעתי. היא אמרה לי שהקול שלי כל כך מרגיע אותה עד כי מדי פעם בפעם היא ניגשת למשיבון ושומעת את הודעתי ואז היא מחייכת ונרגעת.
היא סיפרה לי את זה תוך כדי שהיא צוחקת במבוכה. היא פשוט לא יודעת למה היא שומרת את ההקלטה, הרי היא יכולה להתקשר אליי כל אימת שבא לה. תשמעו, זאת מחמאה שלא תסולא בפז. שווה כל מחמאה אחרת שקיבלתי בימי חיי על המראה שלי או על כשרון הכתיבה שלי, או על האינטליגנציה שלי.
אני מאוד אוהבת להחמיא. זה עושה לי טוב מעצם הידיעה שאמרתי משהו שעשה למישהו אחר טוב על הנשמה. כמו מין תחושה שאני סוללת לי את הדרך לגן עדן עם הרבה נקודות זכות

אומרים - שונא מתנות יחיה. ואני אומרת - אוהב מחמאות יחיה. מחמאה כנה שבאה מהלב, פשוט מאריכה את ימיו של השומע אותה. בעוד קללות, נאצות ומילות שנאה מקצרות את חייו של השומע, הרי מילות אהבה ומחמאה פשוט גורמות לו להיראות טוב יותר ולהרגיש טוב יותר. אני מאמינה בזה באמת ובתמים.

שבוע טוב ונפלא שיהיה כאן לכולם
 

Anna begins cc

New member
לי יש בעיה עם מחמאות,

כל אחת קטנה היא ממש עולם ומלואו עבורי.
לא אכנס כרגע לסיבות הפסיכולוגיות המשעממות,
אבל אני כמהה אליהן ומתענגת כשהן מגיעות.

אז הבעיה היא שאני נמסה נורא בקלות. לא יודעת לקחת מחמאות בשווין נפש. כל מילה מרגשת אותי נורא, כל מחווה גורמת לחייך במשך 4 שעות.

וזו בעיה מכמה סיבות-
הראשונה היא- פרופורציה. אני כל כך מתרגשת עד שכשמגיעים דברים גדולים באמת, מחמאות מטורפות או מחווה גדולה- אני לא עומדת בזה.
ביום ההולדת האחרון שלי כמעט התעלפתי ב"מקס ברנר", בשיא הרצינות. הרגשתי מוקפת ואהובה ומרוגשת ופשוט לא ידעתי איך להכיל את זה. העוצמה של זה הכריעה אותי.
(זה נשמע כל כך אבסורד כשאני מתארת את זה, אבל זה באמת מה שקרה.)
ומעבר לזה- נראה לי שאנשים נהיים די נבוכים כשהם אומרים לי "את נראית טוב היום" ואני מגיבה ב"יואו, מאמי! תודה, איך אתה מרגש אותי.. איזה כיף".. וכו'.

הבעיה השניה היא שבכדי לפתור את הבעיה הראשונה אני מנסה לשחק אותה קולית, אז הרבה פעמים כשנותנים לי מחמאה אני מגיבה במה שיכול להצטייר כקור או ריחוק, מעין "תודה רבה" אגבי כזה, כשזה בעצם רק נסיון שלי להסוות את זה שסביר להניח שאני מקפצצת מבפנים כמו ילדה בת 4.

הבעיה השלישית היא שבגלל המבוכה וחוסר הנוחות שאני מרגישה אני הרבה פעמים חוסמת מחמאות. לא מאפשרת אותן, מכחישה אותן.. ואז אני הופכת להיות כמו הבחורות שאני הכי שונאת שנשמעות מצטנעות מזויפות ואומרת "לא, נו, באמת, אני? מה פתאום, אל תגזים"..
וזה מגעיל אותי.
(למרות שזה באמת לא בא ממקום מזויף אצלי. זה הכל נסיון להתגבר על המבוכה.)

והבעיה הרביעית היא שללא מעט מהמחמאות (יותר מכפי שהייתי רוצה להודות) אני לא מאמינה. ואז זה מרגיש לי מזויף ורע ולא נעים. ורוב הזמן הייתי מעדיפה לא לקבל אותן מלכתחילה.

בקיצור- יחסים של אשה מוכה עם מחמאות. לרוב די סובלת מהן אבל לא באמת יכולה בלי.

המחמאות שאני הכי אוהבת להעניק- אלה שאני מתכוונת אליהן. על מראה, על תכונות אופי, לא משנה, אבל העיקר שהן תהיינה כאלה שהצד השני יראה ויבין את האמת והכנות במחמאה.

הדברים שפוגעים בי- תלוי. תלוי ביום, בשעה, תלוי בחוסר הבטחון שלי באותו הרגע, תלוי מי הדובר.

באופן כללי, הדברים שהכי מעליבים אותי זה כשאומרים לי "חצופה" או "חוצפנית" וכשאומרים לי "את מגזימה" או "תרגעי" בטון של נזיפה.


(סליחה על החפירה.. אוף. יש לי אפס יכולות תמצות. זה נורא.)
 
נשמה, אל תילחמי בזה

אני הייתי בדיוק כמוך כשהייתי צעירה יותר ולא מספיק מנוסה בבני אדם. לא ידעתי לקבל מחמאות. הייתי באה במבוכה וכך נותן המחמאה בעצם לא היה מועשר מעצם נתינת המחמאה כי לא ידעתי לקבל אותה.
נכון להיום למדתי לקבל מחמאות, לא רק להודות עליהן אלא גם לגרום לכך שנותן המחמאה יתרגש בעצמו מעצם הנתינה.
השבוע במקרה התקשרה אליי גיסתי היקרה ואיכשהו התחלנו לדבר והיא הביעה צער על כי אני לא גרה קרוב אליה כי היא מאוד מאוד אוהבת אותי והיא הייתה כבר דואגת לכך שלא ישעמם לי רגע אחד בחיים. דבריה מאוד ריגשו אותי ומיד עניתי לה שעלו לי דמעות בעיניים וזה מאוד ריגש אותי לשמוע את דבריה. היא השתתקה ועיכלה את מה שהיא אמרה ואת מה שאני אמרתי. ההתרגשות שלי עברה אליה בחזרה. המחמאות מעשירות אותנו ברגש ובאותה מידה, אם אנחנו יודעות לקבל אותן בשתי ידיים, אנחנו מעשירות גם את הנותן.
 

Anna begins cc

New member
אני מסכימה איתך,

אבא שלי תמיד אומר- כשמישהו שאת אוהבת מכין כוס קפה ושואל אותך אם את רוצה גם, תמיד תגידי כן. גם אם לא בא לך. מקסימום אל תשתי את הקפה,
אבל תמיד תפתחי פתחים לאנשים שאוהבים אותך לעשות בעבורך. את מזכה אותם בהנאה הזאת.

אני עובדת על זה, בחיי...

המשך יום נעים, יקירתי
 

Aronsona

New member
ולמרות השורה האחרונה בסוגריים

מאד נהניתי לקרוא את הפוסט
 

puma141

New member
את עדינה,מתוקה נעימה לקריאה וגם

חוצפנית


איזה עדינה את...זה יפה:)
 

Anna begins cc

New member
פומה!

אני בכלל לא עדינה..
אני קשוחה ורעה!

סתם, נו, לא באמת.
אבל אני באמת לא כזאת עדינה, בחיי..


בכל מקרה, תודה רבה
 
המחמאה הכי אהובה עלי ניתנה לי בעקיפין

ביחידה שאותה אני מנהל ישנם שני "מאותגרים". זה לא פשוט ומצריך מאמץ מצידי ומשאר העובדים.
לפני כמה שבועות בא אלי אחד מהם וביקש להכפיל את היקף המישרה (והוא לא חייב כי הוא נכה צה"ל). זאת היתה בשבילי מחמאה ממש גדולה כי זה מראה שטוב לו איתנו.

הדבר הכי פוגעני היה כשהייתי קצין בצה"ל ונתתי לחיילים שלי לנוח אחרי יום מפרך ובאמת הגיע להם לנוח. בא המג"ד, כינס את כולם, והתחיל לצרוח עלי וממש איבד שליטה. אמרתי לו בשקט שלא יכעס עלי לעיני חיילי אז הוא צרח עוד יותר. בסוף המח"ט אילץ את המגד להתנצל בפניי אבל אני נושא את זה איתי עד היום. מאז אני בחיים לא כועס על מישהו באוזני אחרים ואם צריך להתנצל לפני גוף שלישי על פשלה שעשה מי מאנשי, אני עצמי הולך להתנצל (ואחר כך סוגר חשבון עם העובד בחדרי חדרים).

וכמובן, הנכדה שאמרה לי "סבא, אתה מדליק"....
 

lefler11

New member
באיחור קל ולאחר שקראתי את כל הפוסט

אני אתחיל דווקא בצד הפוגעני.
הכי פוגע ומשפיל מבחנתי זה שמשהו מזלזל בי (ואפילו במשהו אחר שאני מכיר טוב...) מתוך "תחושת עליונות".

זה ממש לא חייב לבוא לידי ביטוי במילים (כלומר זה יכול להתבטא גם במעשים) אבל כשמזלזלים במשהו "סתם ככה" מתוך תחושת עליונות זה מאוד פוגע וכואב לי
(גם במידה ואני לא מראה את זה כלפי חוץ...).


ונעבור לצד של המחמאות

אני לא בן אדם שצריך מחמאות וחיזוקים - אני מאוד שלם עם עצמי (גם במידה ואני עושה טעויות, הרי אני "רק" בן אדם וגם לי מותר לטעות).
מצד שני ברור שתמיד כיף לקבל מילה טובה
.

אני רוצה לחזור ולהדגיש 3 נקודות חשובות (לדעתי כמובן) שכבר נרשמו בפוסט:
1. מאוד חושב שהמחמאה תבוא מהלב ולא מתוך "אינטרס סמוי" - עם הזמן, נסיון החיים והכרות עם האדם שממול אמורים ללמוד לזהות מתי זה אמיתי ומתי "לא כל כך"...
2. בהנחה שעברנו את מבחן הכנות (כלומר המחמאה אמיתית וכנה) - מבחנתי תמיד, אבל תמיד מעשה יהיה משמעותי יותר מכל מילה שאקבל.
3. תמיד עדיפה מחמאה \ מעשה מתוך כוונה ורצון טוב על מחמאה \ מעשה מתוך נימוס (נימוס זה חשוב, אבל לדעתי כוונה חשובה הרבה יותר ומראה על כבוד וההערכה בין בני אדם).


ולגבי הצד שלי - בעבר היה מאוד, אבל מאוד קשה להוציא ממני מחמאות...
חייתי באשליה שאם "אחלק" מעט מחמאות אנשים יעריכו את המחמאות שאני נותן להם בצורה "יותר רצינית", כי הרי ממש קשה להוציא ממני מחמאות ועד שמוצאים ממני מחמאה כנראה שזה באמת "הישג".
עם השנים התבגרתי והבנתי איזה עוצמה יש למילה טובה (וכמובן למעשה טוב) על אנשים. אתה יכול במילה \ משפט \ מעשה אחד קטן לעשות לאנשים את היום - אז למה לא לעשות לאנשים קצת טוב על הלב ולגרום להם לחייך קצת יותר



הערה לפוסידון - לדעתי:
מעשה מתוך נימוס "גובר, מכובד ומוערך" יותר ממחמאה מתוך נימוס (למרות שבמקרה הזה ההבדלים לא גדולים \ משמעותיים).
מעשה מתוך כוונה "גובר, מכובד ומוערך" הרבה יותר ממחמאה מתוך כוונה.


http://www.youtube.com/watch?v=BWf-eARnf6U
 
למעלה