כל מעריצי לארה להרגע
אתם אולי אוהבים את לארה, אבל מבינים גדולים במשחקים אתם מן הסתם לא. משחקי "גוף שני" (2nd person או over the shoulder) היו קיימים הרבה לפני לארה, מאז ראשית ימי הקונסולות בעלות יכולת התלת מימד. בעיקר עבור הפלייסטיישן (המקורי) היו אין סוף משחקים בגוף שני- למשל Gungage, סתם כי יש לי אותו והוא ישן להחריד. הדבר היחיד שטומב ריידר עשה זה להפוך את הז´אנר לכל כך פופולרי שגם הדמות הראשית בו הפכה למוכרת מחוץ לתחום משחקי המחשב, וגם המשחק עצמו וסגנון המשחק שלו ייובאו למחשב האישי. עכשיו, מה הפך את לארה לפופולרית? שהיא בחורה, ויש לה חזה גדול. עם כל הכבוד לפופולריות של לארה, יש אלף משחקים יותר טובים ולו רק באותו סגנון, מ-Soul Reaver (אותה חברה, פחות ציצים, יותר סיפור ויותר משחק) ועד אוני, שלגיבורה שלו אמנם אין חזה ענק או קומיקס על שמה (האמת? בטח כבר יש)- אבל יש לה סיפור טוב שממש מתרחש בזמן המשחק (ולא בקטעי המעבר או בחוברת ההוראות), וגם פי שמונה יותר יכולות מללארה: קונוקו, כמו לארה, יודעת לטפס, לקפוץ ולירות. אבל קונוקו יודעת גם להרביץ כמו כל דמות במשחק מכות, עם קומבואים ומכות-על. קונוקו יודעת להתגנב לרעים מאחורה ולשבור להם את הגב, לפרוק אותם מנשקם ולירות בהם איתו באותה תנועה או לרוץ אליהם ולפרק להם את הראש תוך כדי זינוק. קונוקו יכולה לקרוע ללארה את הצורה ביד אחת. ... אוקיי. אז לא. זה עניין של דעה. שתיהן דמויות בדיוניות וכל אחד בוחר את מי הוא אוהב יותר או מי לדעתו יותר מגניבה/חזקה/סקסית/מכינה קפה יותר חזק. הנקודה היא שרק בגלל שמישהו שם ציור שמעיז לרמוז שדמות אחת יותר חזקה מהשניה לא אומר שאתם צריכים להרים את הקילשונים והלפידים ולארגן המון ללינץ´. זה לא פורנוגרפיה, זה קריקטורה. ורק בגלל שאתם לא אוהבים אותה או מסכימים איתה לא אומר שהיא אוטומטית רעה, או שאתם אוטומטית צודקים. נא לגדל חוש הומור.