daskaliano
New member
אוטומציה של תנועה = מאמר
the correct training process: 1.stance 2. Movements 3. Punches 4. Defensive elements
5. Series of punches 6. Combination 7. Automated action 8. Sparring drills and bouts 9. Competitions (for competitive athlets)תהליך האימון הנכון כדי להגיע לאוטומציה של תנועה או כפי שאנו מכנים זאת לבנות את זיכרון השרירים (מה שהגוף יודע לבצע כשהמוח ומערכת העצבים עייפים) צריך להבנות בסדר הבא:
לימוד עמידה - לימוד תנועה - לימוד מכות בסיסיות - לימוד הגנות בסיסיות - לימוד מכות בודדות בסדרות - לימוד סטים של מכות - הפנמה ואוטומציה של פעולות. מה הכוונה הפנמה ואוטומציה ? ובכן, על הספורטאי לתרגל ממש כמו נמלה בצורה רפטטיבית באלפי חזרות מכות בודדות והיריב יתרגל את ההגנה מפניהן. התרגול צריך להתבצע בתנאים ממש מקלים בלי הטעיות בלי לחץ בלי לנסות להכשיל ממש כמו מכונה שיורה לטניסאי כדורי טניס כל פעם אחד ורק בקצב שנקבע. על הספורטאי לעבוד בשיתוף פעולה עם בן זוגו כך שהם יעזרו אחד לשני להצליח ולא ינסו לבדוק מי מכשיל יותר טוב את חברו. עם הזמן יש להעלות את מקצב העבודה ועדיין לא לנסות לשבור את הקצב. התרגילים האלה (נניח ג'אב והגנה בסיסית מול ג'אב) יתבצעו בהתחלה ממצב סטאטי, לאחר ביצוע ממצב סטאטי יש להתחיל לבצע ממצב של שורות בהליכה קדימה ואחורה, לאחר מכן בתנועה של 360 מעלות. את התרגיל הזה יש לבצע עד שהוא מתבצע בלי מחשבה. כשהספורטאי יודע לבצע דריל כזה בלי מחשבה מתחילים ללמד אותו את אותו דבר מול שתי מכות שאינן רצף. התהליך אותו תהליך ושוב צריך שיתוף פעולה של בני הזוג כדי להצליח. ברגע שהספורטאי מסתדר עם מכות בודדות בכמות של שתי מכות גם בתנועה אפשר ללמד אותו להגיב לסטים של שתי מכות. שוב התהליך רפטטיבי משעמם אבל אין דרך אחרת. בסופו של תהליך על המתאגרף לעבור על כמה דרילים בסיסיים על כמה סטים בסיסיים ועליהם לעבוד אלפי פעמים עד שהוא מבצע את התגובות ואת המכות בצורה ממש אוטומטית בלי מחשבה. כל התרגילים האלה חייבים להתבצע כשהספורטאי רענן ולא בסוף האימון. התרגילים האלה מעבר לכך שהם מעייפים את הגוף, מעייפים הרבה יותר את מערכת העצבים ולא ניתן ללמוד ולתרגל כשהמוח מותש. אין כמובן מניעה לתרגל כח וסבולת וכח רצון בשלב מאוחר של האימון, אולם כדי להגיע לאוטומציה של תנועה יש לתרגל ספורטאי רענן ! השלב הבא כמובן יהיה תרגילי ספארינג או מה שאנו קוראים קרבות בהתניה. אנו "מפרקים" לספורטאי את הקרב לתנועות בודדות אולם זה רמה אחת מעל לתרגילים שביצע קודם כי כרגע היריב שובר את הקצב וזורק מכות ידועות אבל כשהוא מחליט ובמהירות שהוא מחליט בלי לתת התראה. אם הספורטאי עבד בשלבים קודמים נכון, לא יקשה עליו לעבור את השלב הזה והוא יגיב טוב יותר ממה שהוא חושב. אם הספורטאי לא תרגל שלב קודם היטב הוא יגלה שהוא חוטף ואחוזי ההצלחה שלו גם בקרבות התנייה לא גבוהים. הדרך להצליח היא להתקדם לפי הסדר למרות שיש מאמנים שישר קופצים לקרבות חופשיים. איני מביע ביקורת ואני יודע שניתן ללמוד גם דרך קרבות חופשיים בשלבים מוקדמים אולם אלה יהיו הישגי "בוסר" שינציחו טעויות טכניות בשל הלחץ המוקדם אליו מכניסים את הספורטאי. כמובן לאחר שמתקדמים ומעלים את הרף יש צורך לתרגל בהתחלה קרבות התניה של יותר מ2 תנועות ולעלות לאט ובהדרגה למצב בו מתרגלים קרבות קלילים מול יריבים מנוסים. ההצלחה בהטמעת "אוטומציה" של התנועות תלויה מאוד בשלבים המוקדמים והפחות מעניינים. מי שילך בצורה שיטתית לטעמי יצליח גם אם זה יקח לו יותר זמן. מה שחשוב להקפיד הוא לא להגיע למצב של עייפות בשלב הלימוד ולתת לספורטאים להתאושש היטב בין התרגילים כדי לאפשר למוח ללמוד היטב. את שלב הסבולת והרצון, את תרגולי ה"לא לוותר" יש להאיר לשלבים מאוחרים יותר ולסוף אימון.
the correct training process: 1.stance 2. Movements 3. Punches 4. Defensive elements
5. Series of punches 6. Combination 7. Automated action 8. Sparring drills and bouts 9. Competitions (for competitive athlets)תהליך האימון הנכון כדי להגיע לאוטומציה של תנועה או כפי שאנו מכנים זאת לבנות את זיכרון השרירים (מה שהגוף יודע לבצע כשהמוח ומערכת העצבים עייפים) צריך להבנות בסדר הבא:
לימוד עמידה - לימוד תנועה - לימוד מכות בסיסיות - לימוד הגנות בסיסיות - לימוד מכות בודדות בסדרות - לימוד סטים של מכות - הפנמה ואוטומציה של פעולות. מה הכוונה הפנמה ואוטומציה ? ובכן, על הספורטאי לתרגל ממש כמו נמלה בצורה רפטטיבית באלפי חזרות מכות בודדות והיריב יתרגל את ההגנה מפניהן. התרגול צריך להתבצע בתנאים ממש מקלים בלי הטעיות בלי לחץ בלי לנסות להכשיל ממש כמו מכונה שיורה לטניסאי כדורי טניס כל פעם אחד ורק בקצב שנקבע. על הספורטאי לעבוד בשיתוף פעולה עם בן זוגו כך שהם יעזרו אחד לשני להצליח ולא ינסו לבדוק מי מכשיל יותר טוב את חברו. עם הזמן יש להעלות את מקצב העבודה ועדיין לא לנסות לשבור את הקצב. התרגילים האלה (נניח ג'אב והגנה בסיסית מול ג'אב) יתבצעו בהתחלה ממצב סטאטי, לאחר ביצוע ממצב סטאטי יש להתחיל לבצע ממצב של שורות בהליכה קדימה ואחורה, לאחר מכן בתנועה של 360 מעלות. את התרגיל הזה יש לבצע עד שהוא מתבצע בלי מחשבה. כשהספורטאי יודע לבצע דריל כזה בלי מחשבה מתחילים ללמד אותו את אותו דבר מול שתי מכות שאינן רצף. התהליך אותו תהליך ושוב צריך שיתוף פעולה של בני הזוג כדי להצליח. ברגע שהספורטאי מסתדר עם מכות בודדות בכמות של שתי מכות גם בתנועה אפשר ללמד אותו להגיב לסטים של שתי מכות. שוב התהליך רפטטיבי משעמם אבל אין דרך אחרת. בסופו של תהליך על המתאגרף לעבור על כמה דרילים בסיסיים על כמה סטים בסיסיים ועליהם לעבוד אלפי פעמים עד שהוא מבצע את התגובות ואת המכות בצורה ממש אוטומטית בלי מחשבה. כל התרגילים האלה חייבים להתבצע כשהספורטאי רענן ולא בסוף האימון. התרגילים האלה מעבר לכך שהם מעייפים את הגוף, מעייפים הרבה יותר את מערכת העצבים ולא ניתן ללמוד ולתרגל כשהמוח מותש. אין כמובן מניעה לתרגל כח וסבולת וכח רצון בשלב מאוחר של האימון, אולם כדי להגיע לאוטומציה של תנועה יש לתרגל ספורטאי רענן ! השלב הבא כמובן יהיה תרגילי ספארינג או מה שאנו קוראים קרבות בהתניה. אנו "מפרקים" לספורטאי את הקרב לתנועות בודדות אולם זה רמה אחת מעל לתרגילים שביצע קודם כי כרגע היריב שובר את הקצב וזורק מכות ידועות אבל כשהוא מחליט ובמהירות שהוא מחליט בלי לתת התראה. אם הספורטאי עבד בשלבים קודמים נכון, לא יקשה עליו לעבור את השלב הזה והוא יגיב טוב יותר ממה שהוא חושב. אם הספורטאי לא תרגל שלב קודם היטב הוא יגלה שהוא חוטף ואחוזי ההצלחה שלו גם בקרבות התנייה לא גבוהים. הדרך להצליח היא להתקדם לפי הסדר למרות שיש מאמנים שישר קופצים לקרבות חופשיים. איני מביע ביקורת ואני יודע שניתן ללמוד גם דרך קרבות חופשיים בשלבים מוקדמים אולם אלה יהיו הישגי "בוסר" שינציחו טעויות טכניות בשל הלחץ המוקדם אליו מכניסים את הספורטאי. כמובן לאחר שמתקדמים ומעלים את הרף יש צורך לתרגל בהתחלה קרבות התניה של יותר מ2 תנועות ולעלות לאט ובהדרגה למצב בו מתרגלים קרבות קלילים מול יריבים מנוסים. ההצלחה בהטמעת "אוטומציה" של התנועות תלויה מאוד בשלבים המוקדמים והפחות מעניינים. מי שילך בצורה שיטתית לטעמי יצליח גם אם זה יקח לו יותר זמן. מה שחשוב להקפיד הוא לא להגיע למצב של עייפות בשלב הלימוד ולתת לספורטאים להתאושש היטב בין התרגילים כדי לאפשר למוח ללמוד היטב. את שלב הסבולת והרצון, את תרגולי ה"לא לוותר" יש להאיר לשלבים מאוחרים יותר ולסוף אימון.