סיכום הופעת עומר שפירא באולימפיאדה הוא חיובי מאוד לדעתי.
אני לא מקבל את הביקורת של דני אסקרוב בטוויטר שלו על מהלך הבריחה במרוץ הכביש, שהצליח רק בגלל חוסר במכשירי רדיו במרוץ, בגלל הרכב הנבחרת ההולנדית ובגלל מחדלי הקבוצות החזקות האחרות, כמו אוסטרליה, גרמניה, איטליה וארה"ב. נאמר שאי אפשר היה לצפות מראש את כל הגורמים המסייעים הללו, מה הייתה האלטרנטיבה? לרכוב בגלגלים של הנבחרות החזקות ולהגיע למקום 25-35. הרי בואו נודה על האמת, במרוץ קונבנציונלי בהרכב הרוכבות שהיה בטוקיו, לא היה לעומר סיכוי להגיע למקום גבוה יותר. ומה המטרה בזה? להשלים את המרחק של המרוץ? כבר היינו בסרט הזה והפסקנו להתרגש ממנו. חוץ מ-100 חובבי אופניים בישראל, כל ההשתתפות הזו הייתה עוברת מתחת לרדאר של העניין הציבורי בישראל והייתה מצטיירת כעוד ספורטאי, אולי מצטיין ברמה המקומית, אך בינוני ברמה הבינלאומית, שהצליח איכשהו לקבל כרטיס לאולימפיאדה. העובדה שהייתה בפוקוס הטלוויזיוני רוב זמן המרוץ ובעלת סיכוי אמיתי למדליה, הביאה את מרוצי האופניים למודעות הספורטיבית בישראל. גם אם מדובר בצעד קטן, הוא בכל זאת משמעותי.
גם אם לא היו נותנים לבריחה לפתוח כזה פער גדול, עדיין היה סיכוי שתצא באמצע המרוץ בריחה נוספת מהדבוקה שבה תהיה הולנדית ועוד כמה רוכבות ממדינות חזקות ואז הדבוקה תפסיק לרדוף בצורה אפקטיבית. במצב כזה, יש לבריחה הראשונית סיכוי לתפוס מיקום ביניים - אחרי הבריחה המצומצמת שתנצח במירוץ, אך לפני חלק גדול מהדבוקה. עומר שפירא מצוטטת בטוויטר של קבוצתה קניון-סראם: “I wasn’t racing to show off my flag on TV. I thought being in a break was my best chance to get a result. And it was. Anna Plichta and I gave it all but we were so tired. I am proud of my race,”.
לגבי הנג"ש, עומר מצוטטת בטוויטר של קבוצתה: "Before I came to Tokyo, I wanted a top 10. I knew it was ambitious. After I saw the final start list I was reconsidering it. Each name better than the one before. All big-name riders. My legs shook. I was 15th but only 15sec from a top 10. I'm happy!"
שפר עלינו מזלנו והפיגור של עומר שפירא מאנמיק ון פלויטן המנצחת שקבעה זמן של כ-30 דקות, הוא בדיוק 3 דקות. כלומר פיגור של 10% מהזמן של המנצחת. אם ניקח את אותם 10% ונלך למרוץ הגברים, נגיע לפיגור של חמש וחצי דקות מהמנצח רוגליץ'. נלך ונחפש איזה רוכבים אנו מוצאים באזור הזה: ברנדון מקנולטי מארה"ב, ג'ורג' בנט מניו זילנד וריצ'י פורט מאוסטרליה. אז נכון שאלו לא המאסטרים הגדולים של רכיבת נג"ש (פורט שם לפעמים), אבל שלושתם רוכבים מצויינים בנג"ש ואם שמים את עומר שפירא באותה מדרגה יחד איתם זו מחמאה גדולה.