אולי אני טועה, אבל שמתי לב שכמות הב

[ilovelior]

אשה, לא ילדה

ולא מדובר בגיל

 

[דּוּאֶף]

נשים

זה דבר טוב שלכם ואוהב לנצח דואף

 

[ק ו ב י 3]

נשים ב'

מונה ליזה בבנק תקווה צלילה דורה רוחיק צילה נ. אביבה עקיבא (יסוד סביר) שרה'לה מינה שוש גבריאל לואיז רוממה כרמלה דודה לאה שכחתי משהו? (חוץ מהרשת)

 

[נני55]

יפה מאוד

יש את כל אלה ממונה ליזה בבנק יש גם (יוסנט-היפוך)"אחת כרסטי אתגה" אבל זה לא נחשב

 

[דּוּאֶף]

שכחתם

את דמוקראסי (יצאתי איתה פעם)סובלת מגזים אוהב תמיד דואף

 

[yossnet1]

שכחת את "ה"בחורה.

איתן ( ברור שהוא בחור, בסדר גמור... אבל איזה בחורה) ויש עוד כמה אבל בלי שמות- אמא (לכל מקרה) סבתא (דבר מה ביד) ילדתי (שלי) אשת הרוצח

 

[novemberain]

ואת

ניצה שירלי נוגה טרמינל חבית הדגים זונה זקנה אשתו הראשונה ויקטוריה

 

[yossnet1]

אם חבית הדגים

אז מתנדבת מצרפת. ואם כבר תוספות אז גם נערה ושמה לי וכל הסיניות שלו. אגב, למה חבית הדגים מייצגת אשה בעינייך?

 

[novemberain]

הכוונה הייתה

לאותה מתנדבת. טעיתי. טעיתי והחלטתי לקחת את הטעות למקום אחר, פתחתי עמוד 51 בספר וקראתי את השיר שוב. מצאתי כמה משפטים שמרמזים, שמשתמעים, שנראים. ננסה אותם עליכם: בכן שוב אני עולה על חבית הדגים בתקווה שיצא לי משפט מפתח [נשמע כמו התחלה של אקט מיני. מ(י)ן רצון לפרוק מתח רב, שאולי בסופו של דבר יביא אותו להברקה, משפט מפתח "מכובד" ומחוכם דיו ש"יעבוד" על אותה מתנדבת, שבה הוא בעצם חושק] אני כבר זמן רב מדי נע בתפזורת רבה. כן אני יודע, חבית הדגים שלא לדבר על משפטי מפתח אבל כבר זמן רב מדי ככה ואנא אני בא נינוח נינוח אפילו רפוי נמנע ממאמץ כן לא נכנס ללחץ חבית הדגים אוהבת את זה מזדמן [היא אוהבת את זה מזדמן - החבית. רפוי ונינוח, נמנע ממאמץ לא נכנס ללחץ. חבל להשקיע באישה שלא ממש רוצים, אה? אבל המין המזדמן אולי יגרום לו להגיע לאותה השראה נכספת, לאותו משפט גאוני ("'תה יודע אם פתאום תבוא פתיחה מוצלחת"), שיפיל את את המתנדבת הצרפתיה ברשתו (וכמובן, שלא סופרים כל חור וחור, אחרת...

)] אולי רק משתדל להישאר שפוי 'תה יודע אם פתאום תבוא פתיחה מוצלחת אני רוצה לדעת למה אני בעצם מתכוון. משמיים אני יושב על חבית הדגים לא בא לי כל משפט מפתח [לא יוצא לו כלום, בטח שלא משפט מפתח - עדיין...] עיני יוצאות אל האחו למצוא אחיזה ["למצוא אחיזה?" אולי בחבית? איזו ירך? מותן? קצוות שיער?] לא יודע מה קרה לחבית הדגים כבר יצאו לי עליה משפטי מפתח שהיו עוזבים אותי אחר כך מושלך כמו איזו אריזה [לא הולך לה איתה הפעם, המוזה לא נוחתת עליו] והעצב הרב שבא מהסתיו ציפורים ברימון תנים בכרמל מילים מחפשות מילים לחשמל ענן מנוקב כוכבים למשל הלילה אולי תהיה חדירה הלילה אולי חדירה ["מילים לחשמל" - מילים מחשמלות, מילים שיגרמו לאותה מתנדבת להתחשמל, להתמגנט, להמשך והלילה אולי הלילה, תהיה חדירה.] חלפה יממה על חבית הדגים עוד יממה פה ושם שמש פה ושם נץ מזדמן במשקפת לא זע באויר עוד יממה על חבית הדגים היתה לי יציאה מוצלחת אמש חלמתי שאני ישן ומחכה שמישהו יעיר [יום ועוד יום ועוד יום, שום דבר לא יוצא. אבל היי! הייתה לו "יציאה" (במובן הסלנגי של המילה, כלומר, הברקה) מוצלחת אמש, אולי איזה משפטון?] עוד בוקר עוד ערב חבית הדגים אחריות גדולה שותקת במכשירי הקשר מי שרוצה לתקוע בדיחה לוקח סיכון ליל זרקורים על חבית הדגים אינטואיציות יוצאות לגשש באין פשר אני עוד מחכה לטעות שתחזור מתיקון. [נראה שגם בדיחה ש"תקע" לעבר המתנדבת לא ממש הועילה. האינטואיציה אומרת לו, שהוא טעה. הבדיחה הייתה "נפילה", "לא במקום", הוא מחכה לה, שתתוקן או שמא תחזור מתיקון?] והעצב הרב שבא מן הסתיו יש חשמל בעורקים יש דם בגדר יש מחסומים שגם הזמן לא עובר דרך אצבע הדופק להדק אומר הלילה אולי תהיה חדירה הלילה אולי חדירה [יש חשמל בעורקים, אולי הערב תהיה חדירה? אולי. מחסום שגם הזמן לא עובר? אולי אותו המחסום, שלא "נתן" לו למצוא משפט מספיק טוב (כמובן, שבשביל המתנדבת) - מחסום "יצירתי"] אור אחרון על חבית הדגים לא יצא לי כל משפט מפתח עברה מתנדבת אחת מצרפת קבענו פגישה כבר די לחוץ על חבית הדגים אני יורד ממנה בלי משפט מפתח טוב שאפשר את כל זה בכל זאת לגמור באישה. [הוא נוטש את החבית, לא מתחכם, לא מבריק, לא "תוקע" בדיחות, פשוט קובע פגישה. את כל הלחץ שנאגר מהמין המזדמן הלא מוצלח, אותו מין, שאמור לפרוק את לחציו הוא הולך לגמור באישה, קרי במתנדבת.] אני יודעת, שזו לא המשמעות המקובלת של השיר, אבל תמיד יש מקום ליצירתיות, לא?

אח! מה שקורה, כשכותבים 'חבית הדגים' במקום מתנדבת מצרפת

 

[עו דד]

היי

לוליטה את יודעת כמה רע עושה לך טוב!

 

[ק ו ב י 3]

התנצלויות

1.ברוח הניו-אייג' המנשבת פה בפורום, הייתי צריך לצרף לינק עם תמונה לכל שם, אבל לא נתקבלו תמונות של הנשים הנ"ל עד סגירת הגיליון, עמכם\ן הסליחה. 2.משפט החתימה שלי לא נראה טוב בקונוטציה הזו, כמובן שלא זו הייתה הכוונה, אבל שוב, עמכם, ובעיקר עמכן הסליחה

 

[novemberain]

הערצה זה לא נושא לוויכוח

"בוב דילן. אני מעריץ אותו, אבל הערצה זה לא נושא לוויכוח בכלל. אתה מעריץ מישהו - בעיה שלך. למשל, אני בטוח, שהיום, פה ב'צוותא', לא ב'צוותא', בתל-אביב-בארץ-בעולם, מוכרח להיות לפחות אחד, שמעריץ את ישראל גלילי - מוכרח להיות אחד כזה בעולם. מי יודע. הוא אומר, אני אוהב את הפנים שלו - גלילי הזה. ובכיס יש לו ארנק עם תמונות, תמונה של הילדים, תמונה של האישה ותמונה קטנה של גלילי - הוא אוהב את גלילי." [דני ליטני] "כן, אבל אני חושב, שמאוד מסוכן להעריץ אנשים חיים" [גפן] "למה מסוכן?" [ליטני] "כי הם תמיד מפתיעים אותך, תמיד יש לך הפתעות מהם והבאתי לך עוד דוגמה מ'מעריב', שבטח היית חולה ולא קראת." [גפן] "אתה קורא 'מעריב', אתה מכור ל'מעריב'. Addicted לגמרי. נו." [ליטני] Addict " למעריב. כתוב כאן ככה, ת'שמע, 'מעריב' מיום שישי 29.3, הרב קוק אומר שהיה מעריץ וחסיד נלהב של גולדה עד, שעשתה את ה"ביזיון". ביזיון מי שלא יודע, זו ממשלה בלי דתיים - זה "ביזיון". כמו שאתה יודע הרב קוק היה מעריץ של גולדה, הוא היה גרופי של גולדה. הוא היה רץ אחריה לכל איפה, שהייתה הולכת, כל מקום היה מנדנד לה, "תני חתימה, תני חתימה, גולדה, תני חתימה..." - גרופי אמיתי. כל פעם היה בורח מהרבנות הראשית באמצע ישיבה בשביל לתפוס איזה נאום טוב שלה בטלוויזיה" [גפן] "היו לה כמה טובים השנה" [ליטני] "היום היא הלכה לו, גולדה הלכה. הרב קוק קם ב-6 בבוקר, בא לרבנות הראשית עם הזנב סוס על הצמה, עומדים כולם ואומרים לו, "נו קוק, גולדה הכניסה לך חזוק קוק קוק קוק...."" [גפן] "קוק אמק, גם זה מתאים לקוק. קללה דתית - קוק אמק, לחרדים - לא גס. מסוכן להעריץ אנשים חיים באמת, הרבה יותר בטוח להעריץ אנשים מתים, כי הם אף פעם לא מפתיעים אותך. תראו לי היום אחד בארץ, שלא מעריץ את לוי אשכול ומי הכי מעריץ אותו? אלו שהרגו אותו. ולמה הם הרגו אותו? כי הם אוהבים להעריץ אנשים מתים. בן-גוריון. הרי הם עשו לו ת'מוות עד שהוא ברח לשדה-בוקר רק לא לראות אותם. והיום, נוחתים עליו-ממריאים עליו-נוחתים עליו-ממריאים עליו-מבריחים עליו מכס. ויותר ממה, שאני מעריץ אנשים מתים, אני מעריץ אנשים חיים, שיודעים להתקשר עם אנשים מתים - מרגוט קלאוזנר. מרגוט קלאוזנר*, מתקשרת עם אנשים מתים. הייתם צריכים לראות פעם ת'חשבון טלפון שלה, הכל שיחות חוץ. חוץ מהגהנום, שזו שיחה מקומית ובית מעריב, אולי. ויותר מאלה, שמתקשרים עם עולם הרוחות, אני מעריץ את כל המהפנטים למיניהם - צ'יקראלי, אבי שלום דרורי. מה זה להפנט? זה לקחת בן-אדם חי ולעשות אותו מת באופן זמני, עד להודעה חדשה. עד שראיתי, שהיפנוזה זה דבר מסוכן מאוד, ראיתם פעם את מנחם בגין בטלוויזיה? עם המשקפיים, הוא הרי מהופנט 40 שנה. היפנטו אותו, הוא היפנט את עצמו, בעצם הוא היפנט את עצמו במצודה עם זאב, עם המשקפיים הוא עמד שעה מול התמונה, אחרי זה 40 שנה הוא רץ עם ההיפנוזה. ויותר מההיפנוזה, אני מעריץ את הנרקוזה - אהרון ידלין - הנרקוזה הלאומית שלנו. פעם הייתי מחכה עד, שהוא ידבר, היום אני רק רואה את אהרון ידלין בטלוויזיה - אני נרדם. שמעתי, שדן רביב לוקח גלולות מרץ, כשהוא הולך לראיין אותו, שלא יירדם. ידלין - חבר הכנסת בורדומול, אני קורא לו. אבל יותר מכולם, גברותיי ורבותיי, אני מעריץ את האיש המופלא, איש האשכולות, האיש שידע יותר מידי, דני תן להם ת'איש הזה...." *מרגוט קלאוזנר - אחת מחלוצות התאטרון, הקולנוע ועולם הנסתר. בעלת אולפני 'הרצליה'. אמו של השחקן-סופר-צייר עמוס מוקדי. [יונתן גפן ודני ליטני - 'זה הכל בנתיים - בנתיים זה הכל'.]

 

[בסךהכלתמידבנאדם]

אני חובבת!

חחח ye!