אולי עדיף לפחד?

[highstar1]

אולי עדיף לפחד?../images/Emo4.gif

אוקיי, אני בת 16 ... ונראה לי שיש לי תדבר הזה שאתם קוראים לו חרדה חברתית. אבל אני לא בטוחה שזאת דוקא חרדה חברתית,זה לא בא אצלי באופן קיצוני,יכול להיות שזאת רק ביישנות .אומנם מפריע לתפקוד החברתי שלי (קשה לי לתקשר עם אנשים,בעיקר בגילי,אני מדברת מעט כשאני בקבוצה,פוחדת להתבטא,ליזום דברים ) ,אבל אף פעם לא היו לי התקפים ולרוב הצלחתי לעבור מצבים חברתיים למרות הפחד, אני אדם שלא מוותר. למרות שהיו לי כשלונות שאני ממש האשמתי את עצמי וכל הזמן דאגתי. וככה אני חייה, כל יום מתעוררת עם דאגות מה יגידו עלי בביצפר, על מה שאלבש, העשה וכדומה. אם אני מתנהגת ככה זה עוזר לי באיזשהו אופן.. שאני פוחדת מדחיה ורגישה מאד לביקורת.כשאני לא מראה את עצמי אני פחות מסתכנת מהדחייה שמשום מה כל כך מפחידה אותי. אבל יש עוד דרך לחיות ..בלעדיה ,אבל לעומת זאת להתגבר על ביקורות וכו'. אני רוצה לבחור בדרך הזאת. לשנןת גישה לחיים ולקחת הכל בקלות.אבל יש פחד להתחיל את זה...זה נראה לי משונה ולא רגיל פתאום לקחת הכל בקלות.כי אולי אם כבר חייתי בדרך אחת מילדות יכול להיות שהיא נכונה? מי יודע.. בגלל זה אני פוחדת לצאת לא נורמלית..זאת ממש התלבטות אצלי, כבר המון זמן אני איכשהו מנסה לעשות דברים שבד"כ אני מפחדת לעשות ,אבל אז שואלת את עצמי... אולי בכל זאת עדיף לפחד? מה דעתכם על כל העניין הזה?

 

[שירן אלבז13]

נראה לי

שאת לא רוצה להשתנות כי את מפחדת שזה רק יעשה רע למצב, ואת מפחדת לאבד שליטה על החיים שלך.. אם זה נכון, יקירתי, לצערי אני לא יודעת לעזור לך, כי זאת אחת הבעיות שלי גם כן... D ; מה לעשות.... אבל אני חושבת שלא צריך לקחת הכל כ"כ קשה, אם תשימי לב, הרבה דברים שהם לכאורה משמעותיים,- אם נחשוב עליהם בדיעבד, נבין שלא הכל כ"כ משמעותי... אז את חושבת לקחת את החיים קצת יותר בקלות - זה נפלא לדעתי. *זכרי את מחליטה עד כמה אדישות תכניסי לחיים. }{

 

[טלי גולן]

חבל לפחד כשאפשר לא ../images/Emo205.gif

אני חושבת שזה מצוין שאת מנסה ללכת נגד החרדות, ולעשות את הדברים שמפחידים אותך למרות הפחד. אני מתארת לעצמי שזה לא קל, אבל אני חושבת שזה נורא חשוב, כי בסופו של דבר זו הדרך להתגבר על החרדות. אני חושבת שלפעמים כשאנחנו מתרגלים לדרך חיים מסויימת, זה יכול להראות לנו קצת מפחיד או מוזר לשנות אותה. אבל אם היא גורמת לנו סבל, אז אני חושבת שלמרות הקושי והחשש זה שווה לשנות. אני לא חושבת שעדיף לפחד. הפחד מגביל מאוד ומונע מאיתנו לעשות כל מיני דברים, והוא גם עושה לנו להרגיש רע (דאגה, אשמה, עצב...). אני חושבת ששווה לנסות להתגבר על הפחדים, לנצח אותם, ולא לתת להם להשתלט לנו על החיים. ולגבי ההליכה נגד הפחד,אז אפשר לעשות את זה לבד, ואפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי שבו מלמדים שיטות להתגבר על חרדה. מה את חושבת?

 

[highstar1]

טוב.תודה לכולכן על התמיכה!

חשבתי על העניין הזה הרבה, ואם כבר אומרים שאין מה לפחד לשנות דרך חשיבה, לא משנה עד כמה היא תהייה לא שגרתית... כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך, ועם כבר הרבה אומרים את זה ,מוטב שככה העשה. ואני באמת מתכוונת לעשות את זה.העיקר ההרגשה!!! וחוצמזה במילא הרבה אנשים לא מראים את האני האמיתי שלהם, ועושים את עצמם הולכים אחרי העדר.אבל אני חושבת שאצלי זה ממש קיצוני, כל מילה שאני אוציא מהפה מרוהטת בקפידה מכל כיווניה, וגם כל דבר שהעשה.טוב לא משנה,אוריד תמסכה שלי למרות שיש עדיין אנשים שלבשים מסכות,מה אכפת לי מהם, מהמסכה שלי אני מתחילה להזיע.. ודרך אגב.. תיארתי מקודם איך אני חושבת בהגיון, אבל עדיין יש חששות במזמן שאני כותבת את זה. להתגבר גם עליהם? בקשר לטיפולים:רעיון לא רע בכללל... אבל אני חושבת שאני יכולה גם לבד, כמו שעשיתי עד עכשיו כשהתמודדתי עם מצבים שונים. זה פחדים חזקים ,אבל לא עד כדי כך שאני לא יכולה לעצור אותם. ודבר אחרון.. התרגשתי לראות שיש אנשים שמזדהים איתי

 

[טלי גולן]

היי

אני חושבת שמאוד שווה להתמודד עם הפחד וללכת נגד החרדה. אם את חושבת שאת יכולה לבד, בלי טיפול, אז מצוין. את מספרת שהתמודדת כבר עם כל מיני מצבים ונראה לך שתוכלי גם הפעם. זה נשמע שאת יכולה לצאת נגד הפחדים שלך ולנצח אותם. ובכל מקרה, גם אם תנסי לבד, ותרגישי שזה לא הולך או שאת צריכה חיזוק נוסף גם מטיפול - גם זה בסדר. העיקר שיהיה לך טוב יותר

. אז, המון בהצלחה עם ההתמודדות... ותספרי איך הולך לך

כתבת שתארת איך את חושבת בהגיון, אבל שיש לך עדיין חששות, ושאלת אם להתגבר גם עליהן. את יכולה לסביר לאיזה חששות את מתכוונת?

 

[highstar1]

לאיזה חששות...

אוקיי, לפעמים כשאני אומרת לעצמי," עכשיו את תהיי עצמך ותפסיקי כל הזמן להמציא לעצמך ממה לדאוג ולפחד.." ואז תוך כדי יש לי גרון יבש..וקלטות שליליות בראש..יוצא בכאילו אני יודעת לדבר הרבה,אבל איך אני צריכה להתנהג. ומה עם מעשה ?בידיוק ההפך.לא משנה כמה הוכחות אני אמצא שכדאי לי להעיף את דרך החשיבה הזאת ממני, היא עדיין תקועה אצלי.למרות שזה טיפה יוצא לי ...אבל הם לא לגמרי נעלמים.. אני צריכה ממש בכל הכוח להיוציא תדברים האלה. ואם כבר מדברים על מה שיוצא אני ניסיתי ביומים האלה לחשוב על כל השטיות האלה שלי טיפה פחות, וזה פשוט הרגשה מצוינת מן הרגשות שחרור כזאת. בזמן האחרון הדאגות כל כך הצטברו פשוט, שאני אפילו לא יכולה להתרכז בדברים שאני עושה.. אני חולמנית וחושבת רק עליהם וכשאין אותם אני יותר מתקדת יותר טוב.. כמו בנאדם נורמלי..אז כנראה הן באמת מיותרות..

 

[טלי גולן]

דאגות...

אני חושבת שבאמת הרבה פעמים זה שאנחנו יודעים שלא כדאי לנו לחשוב ככה, ושזה לא טוב לנו, ושהמחשבה שלנו נוטה לעוות את המציאות קצת, לא הופך את זה לקל יותר לתרגם את זה למעשים. כשמתרגלים לדרך חשיבה מסוימת, ולומדים להתנהג לפיה, זה לא פשוט לוותר עליה. אני חושבת שקודם כל זה שאת מסוגלת להגיד לעצמך שכדאי לוותר על צורת החשיבה הזאת, זה כבר צעד חשוב מאוד. ועכשיו, השאלה היא איך לתרגם את זה למעשה. בהקשר הזה, נראה לי שזה שאתה אומר לעצמך לא לחשוב על משהו או לחשוב אחרת, לא תמיד עובד, אבל אם אתה לומד לא להכנע למחשבות ולפעול נגדן, הן הולכות ודועכות. אני מאוד מסכימה איתך שכשאנחנו מודאגים מדברים כל הזמן, זה פוגע ביכולת שלנו לתפקד, וזה נורא קשה.מהבחינה הזאת, אין ספק שהדאגות מיותרות. אבל זה לא תמיד תלוי רק בנו, לפעמים הן נתקעות בראש, וצריך ללמוד לא להכנע להן... אני שמחה לשמוע שבכל זאת הצלחת קצת לחשוב על דברים אחרים ולהרגיש הקלה

את יכולה לספר קצת על הדאגות שלך?

 

[highstar1]

הדאגות.

הן מבוססות בעיקר המרושם שאני יעשה על הסביבה.. שאני לבד לא יודעת למה מאז ומתמיד היה חשוב לי. אני קמה בבוקר ,ואני לא רוצה לזוז מהמיטה..למה?לא בגלל שקר בחורף ואני רוצה להתחמם. אלא גם בגלל המחשבות,"מה יקרה אם אני יעשה ככה ...מה הוא יגיד עלי?" עד שאני לא מוצאת תשובה כדי להרגיע את עצמי אני פשוט נשארת במיטה, ומתארגנת לביצפר ברגע האחרון.ואז במהלך היום, אני פשוט חייבת להימצא במצבים חברתיים , להיות עם ילדים בני גילי באותו מקום, ולהרגיש אטימות ואי נוחות. אני לא אוהבת לבוא לשמה. כל פעם שמישהו פונה אלי, אני צריכה להיות ממש ממש בטוחה שהבנתי אותו נכון,ואז אני שואלת "מה?".וגם בכלל במהלך שיחות ,בין אם זה אנשים שאני בוטחת בהם יותר,אני חייבת לדעת שאני אמרתי את הדברים הנכונים לאותו אדם.מילה מסוימת, אסור שאני יגיד אותה...זה מטופש, "נו אז מה, גם היא אומרת תמילה הזאת ולא קורה כלום.." אומרת אני לעצמי, "לא ,בכל זאת מטופש". אני צריכה להתחרט אח"כ כל הזמן אם אני מרגישה דחייה מצד מישהו,אולי אני רק מרגישה ולא אמרתי כלום, אבל אני צריכה להשתדל לא לפגוע בו.ואם הוא מעיר לי משהו, וואי אז זה מזה משמעותי.. כאלה מן רגשות אשם תמידיות. להכנס לחניות- מה המוכרת חושבת על הדרך שבאתי לחנות, על הדברים שאני רוצה לקנות. ואנשים ברחוב, מה הם חושבים על הלבוש שלי? למרות שהוא רגיל לגמרי.מהם תחומי העניין שלי? ודרך חשיבה? כמו של בנאדם רגיל... אבל יש פעמים שאני מתביישת גם בהם. אם אני נגיד פותרת איזה בעיה בדרך שלי (לאו דווקא במתמטיקה) , אם אני פתרתי ככה, ואפחד לא פתר באותה דרך, זה אומר שהחשיבה שלי לא טובה? .. ובקשר לתוחמי העניין, אני מתעניינת בכל מיני סוגים של תחומים, אני בנאדם מגוון.. גם באופנה ומסיבות.. וגם באומנות וספרים...ואני עוד לא מצאתי הרבה אנשים כמוני, מגוונים. אני בטוחה שיש אני לא היחידה בעולם הזה, אבל לא פגשתי כאלה ואצלינו מסתובבים בקבוצות אני מרגישה לא מתאימה לשום קבוצה, כנראה אני צריכה להכיר אותם לעומק ולא לשפוט מבחוץ.אבל אם אני נגיד אהיה בקבוצה שמתעניינים באותם דברים כמו שאני רק הופעה חיצונית שונה.. לא רוצה להיות חריגה מידי!.. זה בערך כל השטיות שיש לי בראש. הכל מתומצת!

 

[טלי גולן]

היי

נשמע שיש המון דאגות שמציקות לך. זה נשמע מאוד לא פשוט להיות עסוקה כל הזמן במחשבות על איך התנהגת ומה אמרת ומה חושבים עליך. ולהרגיש אשמה ולהתחרט. את מספרת על המון דברים שמדאיגים אותך ומציקים לך. יש דברים שהדאגות האלה מונעות ממך לעשות, דברים שאת לא עושה בגגל החששות האלה? אני חושבת שזאת הרגשה נורא קשה להרגיש חריג. הרבה פעמים עוברים עלינו כל מיני דברים שגורמים לנו להרגיש נורא חריגים, אבל בעצם דברים דומים עוברים גם על אחרים, רק אנחנו לא יודעים מזה. לפעמים נראה לנו שמשהו מדאיג רק אותנו, ושאין אף אחד אחר בעולם שמתעסק בכלל בדברים כאלה, אבל בעצם המון אנשים מוטרדים מזה. את יכולה לספר קצת במה את מרגישה חריגה?

 

[highstar1]

טוב

בעצם אני מרגישה חריגה בכל תחום שתגידי.. אבל קודם כל נשאלת השאלה למה? פשוט מאד. אני כל כך פוחדת לצאת דופן.שזה שאני משווה את עצמי לאחרים ללא הרף ,ומחפשת את השונה בי גורם לי להרגיש יוצאת דופן.. (אבל כל זה לא בשליטה, זה אוטומטית..). כדי להבין למה אני מרגישה חריגה ו,כדאי שאספר על עצמי קצת. קודם כל ,יש לי רצון להרחיב אופקים וללמוד, אני יכולה להקשיב בשיעור ולזכור הכל לבוחן שיהיה בלי ללמוד ,אצל אפחד כמעט לא ראיתי כזה דבר. וגם אני קצת כישרונית, אני לפעמים מציירת וכותבת סיפורים. וגם נכון לפעמים אנשים מתלוננים על פוליטיקה "אוף האולמרט הזה מניאק" ..או "בא לי להרוג תמורה הזאת אי אפשר לסבול אותה".. אני , שדווקא לא מבינה בפולטיקה (מזה ימין ושמאל?) אבל בכל זאת, חושבת לעצמי,למה להתלונן אם יש גם דברים טובים שהוא עשה, או שהמורה הזאת יכולה להיות נחמדה, ולמה בעצם אנשים אוהבים לשנוא אחרים. אני לא אוהבת לשנוא ולהתלוננן סתם, תמיד זה רק מסיבות מיוחדות. אני גם נורא אוהבת להתפלסף ,כמו ששמתם לב. יש לי כל מיני רעיונית לדברים חדשים בעולם ואני משתמשת ביצירתיות שלי כדי לפתור בעיות של עצמי בלי עזרה של אפחד. אבל אני מאד אוהבת דברים שוליים של החיים: מסיבות קולניות, בילוים ,עיתונים קלילים, בגדים שבאופנה , מותגים (אני לא קונה הרבה אבל),ומוזיקת פופ מכל סוגיה.. יש לי אישיות דו כיוונית? או שבגלל שאני במעגל חברתי מצומצם אני לא יודעת מה אני רוצה?

 

[טלי גולן]

היי

נשמע שאת כל-כך מודאגת מלהרגיש יוצאת דופן, ושאת עסוקה בזה נורא הרבה. יש דברים שזה מונע ממך לעשות? למה את מתכוונת באשיות דו-כוונית?

 

[highstar1]

כן יש דברים.

שאני לא יכולה לעשות בגלל שאני מודאגת מזה כל כך.דבר מאד בולט שאני לא יכולה לעשות,זה להיות משוחררת. כלומר, אם אני נגיד יוצאת עם החברה,אני יכולה לדבר ולצחוק איתם ולעשות קצת שטויות ,אבל תוך כדי הרגיש קצת לחץ ודחק, ואני לא יכולה לעשות את זה חופשי, הם באופן ספונטני צוחקים ומדברים ולי לא ממש יוצא,כי אני מרגישה ככה אי נעימות אני מסתכלת עליהם ומתפלאת!!..גם בנוגע להליכה לחניות ודיבור עם בעלי סמכות(מזכירות בביצפר, מורים וכו') ככה מי שמדבר איתי חושב שאני יותר מידי רצינית כזאת ובוגרת לגילי, כבר אמרו לי, ואני בד"כ אומרת, "אבל אני לא כזאת רצינית" ואנשים מתפלאים עלי.יוצא שאני מראה אישיות אחרת ממני. אבל מזה שחושבים שאני רצינית אני לא ממש מוטרדת, לפחות לא כמו שאני מוטרדת מזה שיחשבו שאני טיפשה ולא שווה. מה זה "אישיות דו כיוונית" אני מתכוונת לזה שהעדפות שלי הן לא כלליות וסטריוטיפיות ,והן מתפרסות לכל מיני כיוונים, למשל יש כאלה שאוהבים ספרים ויש את אלה שאוהבים מסיבות. אני אוהבת את שניהם.

 

[טלי גולן]

היי

אני חושבת שזה שההעדפות שלך מתפרסות לכל מיני כוונים זה דווקא משהו חיובי. נחמד שיש הרבה תחומי עניין, ואפשר לגוון ולהנות מכל מיני דברים. אני מבינה שאת מרגישה שלפעמים זה מפריע לך כי את לא מוצאת אנשים שגם מתעניינים בהרבה דברים. אבל, תנסי להסתכל על זה מכוון טיפה אחר: זה שיש לך תחומי עניין מגוונים מאפשר לך למצוא שפה משותפת עם הרבה אנשים, אפילו אם הם מתעניינים רק בתחום אחד מהתחומים שאת מתעניינת בהם... ולגבי הדאגות - נשמע שיש כל מיני דברים שמטרידחים אותך, וכל מיני מחשבות ודאגות שמציקות לך. לפעמים לדבר עם מישהו מקצועי על מה שעובר עלינו יכול לעזור. את חושבת שהיית רוצה לנסות ללכת לטיפול? היית פעם בטיפול?

 

[highstar1]

טיפול?

כמו שאמרתי בהודעות הראשונות שלי. זה רעיון לא רע אבל אני יכולה גם לבד.אם את ממליצה לי טיפול אז כנראה אומר שמה שעובר עלי לא עובר על כל בנאדם רגיל.אני אף פעם לא הייתי בטיפול ממש, אבל לא פעם שלחו אותי המחנכות והגננות לפסיכולוג לילדים. הם כולם אמרו בערך אותו דבר "היא ביישנית, אבל כשתגדל זה יעבור לה לבד".כמו שאת רואה, גדלתי ואם לא הייתי שמה לזה כוחות זה בחיים לא היה עובר לבד.אני חושבת שאם לא הייתי שולטת בעצמי עכשיו הייתי משותקת לגמרי,אפילו לא הייתי מפרסמת את ההודעה הזאת בפורום, אני אומרת לך. אבל אני מתלבטת בקשר לטיפול. כמה סיבות:1.אמא שלי אומרת לי שזה מיותר, היא חושבת שאם אני התגברתי עד עכשיו על חלק המדברים בעצמי אז אני יכולה להמשיך עם זה ככה. אני טיפה מסכימה איתה.2. אני מתביישת ללכת לטיפול. גם אם זה רק אני והמטפל, ובימיוחד עם זה קבוצתי. ואני קצת מתביישת לבטא את עצמי ולבקש מאמא שלי. 3. טיפול דורש ממני מאמץ קודם כספי, וגם נסיעות אם מקום הטיפול נמצא רחוק. ואם הוא סתם בזבוז זמן ולא מה שחיפשתי, אז מה זה שווה. בקיצור אני מעדיפה לדבר אישית עם איש מקצוע דרך האינטרנט, הכי קל. לעומת זאת אני זקוקה לתמיכה כי אני לא מרגישה שאנשים בסביבתי מבינים אותי ויש להם רצון חזק להקשיב לי.אני חושבת שאם אקבל יותר תמיכה והבנה אז יותר אתקדם. בעצם אני מחפשת בזה שהמטפל לא רק יקשיב יזדהה איתי, אלא גם יגיד לי דברים חדשים שעוד לא הבנתי. כי אם רק יקשיבו לי אז לא שווה, אני צריכה גם עזרה.

 

[טלי גולן]

מה שהכי נכון בשבילך...

היי, אני חושבת שטיפול הרבה פעמים יכול לעזור לנו להבין כל מיני דברים לגבי עצמינו, וגם לספק לנו מקור לתמיכה והבנה. אני חושבת שמה שבעיקר חשוב זה מה שאת מרגישה, אם נראה לך שזה משהו שיכול לעשות לך טוב או שזה משהו שמיותר עבורך. זה שהצעתי אפשרות של טיפול, זה לא בגלל שאני חושבת שזה בהכרח מה שנכון לך לעשות, זה פשוט בגלל שדברת עךל כל מיני דאגות וקשיים, וחשבתי שזאת אופציה להעזר בטיפול. אבל כמו שכתבתי, אני חושבת שהשאלה הכי חשובה היא מה את חושבת. מה נכון בשבילך. זה שאנחנו בוחרים ללכת לטיפול לא בהכרח אומר שעובר עלינו משהו שלא עובר על אנשים אחרים. הרבה אנשים נעזרים בפסיכולוג כשהם מרגישים שהם זקוקים למקום לעבד בו את הקשיים שלהם. והרי למי אין קשיים? אני מבינה שאת מתלבטל לגבי טיפול. מצד אחד את חושבת שאולי זה מיותר, מצד שני את חושבת שיש בזה משהו שאולי יכול לעזור. כתבת שאת מתביישת ללכת לטיפול. את יכולה לספר קצת ממה?

 

[highstar1]

טוב

קדם כל אני מרגישה אי נוחות בגלל שיש שם אנשים.. ולא סתם אנשים ברחוב ,מהם אני פוחדת פחות, אני צריכה לדבר עם האנשים האלה ששם. וכמו שאמרתי, אני לא מריגשה בנוח עם זה. אני לא יודעת לאיזה טיפול את מתכוונת, קבוצתי או אצל פסיכולוג אבל שיהיה מה שזה .גם אם זה פסיכולוג אני לא יכולה לשבת איתו או איתה לבד בחדר והמחשבה שאני צריכה לדבר אם בנאדם יחיד.כשאני פוגשת אנשים ביום יום אני בלחץ ,אבל כשפוגשת זרים בכלל. יש לי הרגשה של עייפות ויובש בגרון, ולפעמים קצת מסתובב הראש ,אבל כשאני באה הביתה אני מזה נמרצת. זה לא כאלה סימטופמים גופנים קשים, זה משהו שאני מצליחה לסבול. גם אם תגידי לי להביא מישהו איתי שישב איתי שם, אם אני נגיד רוצה לדבר עליו, אז אני צריכה שהוא לא ינכח.

 

[טלי גולן]

היי

את מתארת שקשה לך לדבר עם אנשים, במיוחד עם זרים. זה משהו שמפריע לך, שהיית רוצה לשנות, או שזה בסדר לך ככה?

 

[highstar1]

זה משהו שצריך לשנות

אני לא חושבת שאדם נורמלי אמור כל הזמן לחיות בחרדה גדולה מאנשים כשהוא נמצא במחיצתם. הרי בשביל מה נבראו עוד אנשים? כדי שנתקשר איתם, ואיפילו נמצא חברים.לא ממש מצליח לי, במיוחד אם אני מרגישה שאותו אדם שונא אותי, אני לא יכולה להרגיש בנוח ולדבר עם אנשים ששונאים אותי.אם אנשים לא היו ביקורתיים וגסי רוח העולם היה נפלא. איך יש אנשים שיכולים לחיות עם העולם הזה? למה לי לא יוצא? הרי גם אני בת אנוש.

 

[טלי גולן]

אנשים...

זה באמת קשה לחיות כל הזמן בתוך החרדה, להרגיש אותה משתלטת כשנמצאים עם אנשים. לרצות כל-כך שיהיה יותר קל לתקשר ולהתחבר ולהרגיש בנוח. אני חושבת שלפעמים החרדה הזאת גורמת לנו לוותר מראש, לא לנסות בכלל להתקרב, ואז אין לנו הזדמנות ללמוד לנצח אותה. איך זה אצלך? אני מסכימה איתך שלפעמים אנשים יכולים להיות ביקורתיים וגסי רוח, ושזה נורא מעליב ולא נעים. אבל, לפעמים הם יכולים גם להיות אחרים, נחמדים, נעימים ומקבלים. אני חושבת שיש גם אנשים כאלו, שיכולים כן לתת לך תחושה טובה, אפילו אם לפעמים הם קצת מעצבנים. אבל, בגדול, הם אנשים נעימים ולא מאיימים. אני חושבת שהרבה פעמים יש משהו מפחיד בלנסות להתקרב לאחרים, ויש חשש שאנחנו עלולים להפגע. לפעמים עוזר לחשוב שגם אחרים מרגישים תחושה דומה כשהם מנסים להתקרב אלינו...

 

[highstar1]

היי טלי.

יש משהו בדברים שלך, נכון ,יכולים להיות אנשים כמוני, אני לא אומרת שאני היחידה,ואפילו כאלה שיעברו דבר לא בידיוק כמו שלי אבל דומה. אבל ממי שאני מכירה אין הרבה כאלה, אם הרבה כאלה אנשים היו דואגים כמוני הם לא היו מתנהגים בצורה חברותית, ולכן יש לי תחושה שזאת רק אני,אבל לא משנה כבר.וכן,אני מאמינה שאנשים יכולים להיות מאד נחמדים אליך, והם לא כאלה מפחידים כמו שהם נראים,הרי הם לא רובוטים.רק נשאר לי לתרגם את האומונות שלי למעשים.. תהליך לא קל. טוב, בזמן האחרון אני מרגישה כאילו הדאגות הולכות הלעלם, אני על סף הצלחה,זה משהו פנימי לא קשור בכלל לשומדבר.לפני כמה ימים יצאתי עם חברות לעיר כשחזרנו הביתה למשך כמה דקות הצלחתי להשתחרר מכל זה ובכלל לא היה אכפת מכל הדברים האלה שאני חושבת בד"כ.הן חזרו יום למחרת, אבל זה גן לא משנה עכשיו.ומשהו שהבנתי, שאם יש לך חברים שאתה יכול לזרום איתם ולעשות מה שבא, אז לא צריך כבר את כל הדאגות האלה, כי אנשים מקבלים אותך איך שאתה. ודרך אגב, נכון שסיפרתי בהודעה הראשונה שאני פוחדת מהשינוי. אז לא רק ממנו, אלא על מה שאחרים יגידו עליו, נראה לי זה גם אותו עניין של הדאגות מהרושם שלי שאני צריכה להשתחרר מהם.זהו זה.