אונטולוגיה מול אפיסטמולוגיה

אונטולוגיה מול אפיסטמולוגיה

שתי מילים מפוצצות שעוררו לי את בלוטת הסקרנות מזמן, והפעם נכנסתי לבחון אותן. בעקבות ההודעה של עדי YIN - מפה-רדיגמה, בשירשור הנחות היסוד של הNLP. פניתי לויקיפדיה כדי לקרוא על פרדיגמה ושם נתקלתי באונטולוגיה ואפיסטמולוגיה... דבר שמאוד עניין אותי ולהלן הפירושים: תורת ההכרה או אפיסטמולוגיה (Epistemology), היא ענף של הפילוסופיה העוסק בידע האנושי, סוגי הידע, מקורות הידע (כגון תפיסה, היסק, זכירה ודימוי), מאפייני הידע (כגון ודאות, ספקנות) וגבולות הידע. יש הסבורים כי הפילוסופיה מדקארט ועד יום, זנחה את האונטולוגיה לטובת האפיסטמולוגיה, דבר המהווה סימפטום של הקרע המודרני שבין האדם למציאות (או לטבע). כאן ישנם מספר הערות בטקסט עצמו שמעוררות מחשבה כגון: "סימפטום הקרע המודרני שבין האדם למציאות" (במיוחד בעודנו מדברים על "המפה היא לא השטח, רק יצוג סימבולי שלו) תורת ההוויה, תורת היש או אונטולוגיה (Ontology) היא ענף של הפילוסופיה (וענף משנה של המטאפיזיקה) העוסק בהנחות היסוד הכלליות אודות דברים הקיימים בעולם ומאפייניהם. בעוד שתורת ההכרה עוסקת בהנחות היסוד אודות הידע עצמו, תורת ההוויה בוחנת את הנחות היסוד אודות מוּשאי הידע - הישויות הקיימות. השאלה המטרידה את הפילוסופיה היא האם ואיך ניתן לבסס ידע משלל הנתונים שאנו מקבלים מהעולם הסובב אותנו. הראשון שניסה להתמודד עם השאלה הזו היה אריסטו שניסה לחלק את כלל האובייקטים בעולם לחלוקה על פי מין וסוג בהיררכיה שראשיתה הוא היש המוחלט, ובסיסה הם כל הפרטים שבעולם. הגדרה נוספת: אונטולוגיה היא הדרך בה אנו תופסים את העולם שסביבנו. שתי ההבחנות הנפוצות הן - האם "המציאות" היא מצב ממשי קיים שבו אנו חיים ואותו אנחנו חוקרים, או שמא היא למעשה הדרך המוגבלת שלנו כבני אדם לתפוס ולהגדיר את הקיום, והיא אינה העולם האמיתי. אחת מסוגיית הקיום מול המציאות היא הקוגיטו המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים" של רנה דקארט. האם מישהו נתן פעם את דעתו לשני הרעיונות הללו - אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה? אני יודע שקיים אימון אונטולוגי.. האם קיים אימון אפיסטמולוגי? אשמח באם מישהו יוכל יותר לשפוך אור על שני המושגים הללו ועל ההבדלים ביניהם, באופן קצת יותר פראקטי, או אולי עם דוגמאות. המון תודה מיקי
 

Yin

New member
כמה "גיה" בהודעה אחת

צ'ואנג צה חלם שהוא פרפר. משהקיץ אמר "כעת איני יודע אם אתמול הייתי צ'ואנג צה, שחלם שהוא פרפר המעופף בעליצות בין הפרחים או שמא: היום אני פרפר שחולם על צ'ואנג צה...". דרכים מספר יש לחקור וללמוד, העיקריות שבהן (לדעתי) הן מבפנים החוצה ומהחוץ פנימה, אולי כמו איזוטריה מול מדע. רק מה, רב הלומדים נתקעים רק בפן אחד ולפעמים רק ברמת עומק אחת (פני השטח או עומקו). אני לא בטוח שחייב להיות ויכוח בין המושגים (המותגים?) אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה, הם בהחלט יכולים להיות שני צדדים של אותו מטבע, או אותו אדם. נדמה לי שאני משלב בין שתי השיטות, גם באימונים האישיים/עסקיים וגם באימוני הטאי צ'י והטאואיזם. גם חוקר מהי אמונה, מהו ידע - אפיסטמולוגיה וגם משתמש ב"הנחת היסוד בשפה האונטולוגית היא, כי הכול מופיע בשפה אותה אנו יוצרים ומדברים" (מאמר של נטאלי בן דוד) - אונטולוגיה(?). שוב, תודה על השאלה עדי
 
קראתי את המאמר

בעודו מאמר מעניין ביותר, כתוב שם: "המאמן האונטולוגי הינו איש שפה בלשי, מאסטר בהתבוננות, הצופה וחוקר באופן קפדני בשפה, בתפיסות העולם, במסקנות ובבחירות של הלקוח" אולם, נראה שיש שם שימוש פזרני במילות החושים - (מילים ויזואליות, תחישתיות, שמיעתיות) אשר מצביע (ואולי אני טועה וזה בוצע בכוונה) על חוסר מסויים בידע על אופן פעולת החשיבה של האדם. (חשיבה חושית) שעליה מתבסס הNLP - כחקר החוויה הסובייקטיבית. מיקי
 
חלוקה שירירותית לטובת פילפול אקדמי

איך בכלל אפשר להפריד בין מה שאנחנו יודעים (אפיסטמטלוגיה) לבין מה שיש באמת (אונטולוגיה) שהרי אנחנו מצביעים לכאורה על מה שיש אך ורק דרך ההכרה והידיעה. אז האם מה שאנחנו חושבים שיש הוא ידע או מה שיש באמת? מה שיש הוא בילתי ניתן לחשיבה, הבנה, הכרה ומדידה כיוון שכל הכלים הללו פועלים על ידע הנובע מפעילות מוחית ולא על המציאות באופן ישיר.
 
או! תודה על ההסבר הפשוט בין השניים

יתרה מכך, אני איתך לחלוטין... הרי, אם אני לא טועה, גם בפיזיקה המודרנית מדברים על זה שהנסיין משפיע על הניסוי.. לא?!? אם כך האם אפשר להיות אונטולוגים? לדעתי לא, הרי הכלים שלנו להסביר את המציאות הינם כלים מוגבלים במהותם, מוגבלים לשפה, מוגבלים לדימויים והכי קריטי - מוגבלים לפרשנויות סובייקטיביות לחלוטין... אז איך ניתן אם כן לבוא ולומר "בוא נתעסק באונטולוגיה בלבד" משהו מוזר בזה, עדיין יש אנשים שמדברים על זה ויש תחום שלם בפילוסופיה ובמטא-פיזיקה בעניין.. אז אולי יש לי עוד מה ללמוד בתחום
איזה כיף. מיקי
 
אחרי שאמרנו את מה שאמרנו

ואנחנו מבינים שכל מה שאנחנו אומרים הוא לא המציאות באמת אלא רק דעות ופרשנויות על המציאות עכשיו נשאר להחליט לקחת יותר בקלות את הדעות שלנו ואת הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו על החיים. להיות גמיש מחשבתית, לא להאחז חזק מדי בדעות מסויימות ולא לדחות מהר מדי דעות אחרות אם יותר אנשים בעולם ידעו לעשות את זה נהיה צפויים להרבה פחות מלחמות. ואיפה בתוך כל זה האונטולוגיה (אחרי שהבנו שאין הכוונה למציאות באמת)? האונטולוגיה אפשר להגיד שהיא הדעות בעלות המכנה המשותף באימון אונטולוגי מחפשים את הסרט או ההקלטה (מארועי עבר וא ארועיים צפויים) אדם יכול לספר "הבוקר הייתי בלחץ כי קמתי מאוחר והבוס שלי התעצבן עלי" כאשר לאחר חקירה אונטולוגית הסיפור יכול להיות "הבוקר קמתי ב8:00 במקום ב7:00 כמו שתכננתי מתוך כוונה להגיע עד 8:00 ,וכשהגעתי לעבודה הבוס שלי קרא לי ואמר שהוא מבקש שאגיע עד 8:00" בנוסף "כשזיהיתי שהשעה 8:00 הבנתי שב8:00 כבר לא אהיה בעבודה כמו שתיכננתי ומרגע זה עד שהגעתי לעבודה מחשבתי הייתה נתונה לשיחה הצפויה עם הבוס ולמה שאני אגיד לו - זה גרם לתחושת הלחץ שהתבטאה בבילבול, התקלות בדברים, כעס על הילד שלא רצה לשתות שוקו" להביא את הלקוח לתאר את מצבו מנקודת מבטה של המצלמה, הרגש הוא פרט אחד בסיפור ולא הסיפור עצמו. לאחר חקירה אונטולוגית מתברר שיש ברבה יותר פרטים לסיפור מאשר התקציר שסופר בהתחלה וכשמסתכלים בסיפור הארוך יותר מגלים דברים מפתיעים, במיוחד המספר.
 
זה מאוד דומה לעבודה שעושים בNLP

כשמדברים על ה Deep Structure של התקשורת.. לפי הNLP (והרבה שיטות אחרות) יש לבן האדם 3 מעבדים לעיבוד המידע הרב שמגיע מבחוץ: 1. עיוות 2. הכללה 3. מחיקה. כאשר דרך דגם לשוני הנקרא Meta-model אפשר לרדת למבנה העמוק של כל משפט שנאמר. מיקי
 

DOM Perignon

New member
אפשר שאלה אבי?

אתה אומר: "הרגש הוא פרט אחד בסיפור ולא הסיפור עצמו." מה תאמר למתאמן שידרוש ממך לתת את המקום הראוי לרגשות שלו ולא לדחוק אותם לקרן זווית כאילו הם רק חלק מהסיפור? עבורו הרגשות הם לב ליבו של הסיפור. הם הם הסיפור עצמו. והוא מסרב בתוקף להתייחס אליהם כאל חלק מהסיפור בלבד. איך תנהג?
 

DOM Perignon

New member
מקור הרגש בעבר.

כמו כל הרגשות שמפריעים לנו לתפקד במלא יכולתנו המנטלית גם הרגש הזה מקורו בפגיעות ישנות שספג המתאמן בחייו הצעירים.
 
אולי בכך

שהיא יצרה רגש בעבר שהוטבע במבנה האישיותי של האדם ומופיע כאוטומט גם בהווה ?
 

Yin

New member
מזה בכלל רגש?

ומה הוא שונה ממחשבה, או תחושה?
 

האלי

New member
מה זה בכלל רגש?

ומה הוא שונה ממחשבה, או תחושה? קצרה היריעה בפורום הזה מכדי לענות לך ברצינות על השאלה הזו ולכן אסתפק בכך שאומר שרגש שונה ממחשבה כשם שאהבה שונה מההחלטה להתחתן. ואם תרצה שארחיב בנושא הרגש כמכשול לפעולה יעילה, אשמח לעשות כן.
 

Yin

New member
אשמח אם תרחיב

וגם אשמח בכל זאת, אם יש מישהו שיודע, להבין מהו רגש ומהי תחושה ומה ההבדלים ביניהם. עוד שאלה לי כמה רגשות יש בכלל? מהם? חוצמיזה הניק הזה יותר מתאים לך מהשמפניה ההיא.
 

האלי

New member
רגש, חשיבה ותחושה

תחושה היא קלט חושי. ומשמשת היום בהשאלה גם כדי לבטא רגשות שאינם קלט חושי גרידא. מחשבה היא תהליך תבוני והגיוני, של ניתוח הקלט החושי, השוואתו למידע קיים ובחירה בפעולה המתאימה למצב הקיים. תהליך זה מתרחש במוח הגדול. על העולם הריגשי שלנו אחראי מבנה מוחי קטן שנקרא "שקד" (amygdala) והוא חלק מהמוח הלימבי. כנראה שכל עולם הרגש שלנו מופעל על ידי ה"שקד" אבל ברשותך אתמקד בנקודה אחת שחשובה לנו כמאמנים. בחלק זה של המוח אצורים הזכרונות של "מצבי הסכנה" וכשהוא מזהה מצב שנתפס על ידו כמצב שעלול להוות סכנה הוא מגייס מיד את כל משאבי הגוף והמוח להתמודדות עם ה"סכנה" שבאופק. כחלק מגיוס כללי זה משתלט השקד על פעילות החשיבה ומשתק את הניאו קורטקס, המוח הגדול. בעבר הרחוק היתה ליכולת ההתגייסות הזו חשיבות עליונה לשרידתנו הן כיחידים והן כגזע שכן אילו עמדנו להתלבט במוחנו הגדול באם ללטף את הנמר הרעב או לברוח ממנו, מן הסתם עד שהיינו גומרים להתלבט הנמר היה שבע ואנחנו היינו גל עצמות. לכן מגייס השקד את הגוף למנוסה או מלחמה מיד עם הסימן הראשון ל"נמר טורף". אלא שכיום רוב הנמרים שמאיימים עלינו הם "נמרים מנייר" שאין בהם סכנה של ממש. אבל השקד אינו יודע להבדיל בין נמר אמיתי לנמר של נייר. עם הסימן הראשון לנמר הוא משדר אזעקה להתגייסות כללית. ברגע שנשמעת האזעקה גם אם היא אזעקת שווא מתעורר הרגש, נפסקת החשיבה ובאדם עולה תחושה של רצון לברוח או לתקוף (לפי האדם ולפי הסיטואציה). תחושה זו שאינה נסמכת על חשיבה תבונית משבשת את יכולתנו לעשות שימוש נאות ביכולת התבונית שלנו. הסכימה הזו של פעילות המוח שלנו היא שיוצרת את הצורך באימון שילמד את השקד להמעיט ככל האפשר באזעקות שווא ויפגע עד כמה שאפשר פחות בחשיבה התבונית.
 

Yin

New member
תודה לך

אתה בעצם מדבר על זילות של מצבי חרום. אני חושב שרגש זה משהו שבמקרים לא מעטים הוא תוצאה של מחשבה - פרשנות לארוע. לכן אין צורך להתיחס יותר מידי לרגשות, לא מעבר להתיחסות לפרשנות שהמתאמן נותן לסט של עובדות. אני מסכים שאימון הוא דרך טובה לאלף את השקד. עדי
 
למעלה