אונטולוגיה מול אפיסטמולוגיה

[Yin]

אני אוהב הכללות

אז רב המקרים ממש מתאים לי. באילו מקרים רגש לא מונע ממחשבה? ואולי באותם מקרים מחשבה דווקא יכולה לעזור בניהול הרגש?

 

[רוח מדבר]

בהתחלה כתבתי בכותרת

רגש תמיד הינו כתוצאה ממחשבה, ואז החלטתי לסייג את ההכללה הזו, כי אני לא יודע את זה בוודאות, אף על פי שאני פועל לפי זה, מאמן לפי זה וכד... תופעת Fight or Flight - הינה מונעת בד"כ שלא דרך המחשבות, אלא אומרים שהיא גישור ישיר בין מידע חיצוני ספציפי לפעולת האמיגדלה. יחד עם זאת, ידוע שניתן להפעיל את האמיגדלה גם עם פעולת חשיבה (מודעת ו/או לא מודעת)... אני מעריך, שלפי שאלתך בסוף: "ואולי באותם מקרים מחשבה דווקא יכולה לעזור בניהול הרגש?" אתה מתכוון לרגשות אוטומטים - כמו העלבות, התפרצות זעם, קינאה וכד'... מניסיוני - גם שם יש פעולת מחשבה, רק שהיא לא מודעת (בד"כ זו פעולת השוואה) שים לב שאם מישהו מקלל אותי על משהו שאני יודע בוודאות שאני לא - זה בד"כ לא ממש מזיז לי, אך כאשר מקללים אותי על משהו שנוגע לי באיזה שהוא ספק קל שבקלים לגבי עצמי - וואו , all hell break loose.... אך אם יקללו אותי בשפה שאני לא מבין, הסיכוי שאני אעלב הוא כל כך קלוש עד לא קיים - שכנראה כן צריך להיות מצב של חשיבה כלשהי כדי להעלב, להתרגז וכל תגובה רגשית אחרת.. מיקי

 

[מיכל הררי]

רגש אכן ברוב המקרים בא בעקבות

מחשבה

ובדרך כלל הם פועלים ביחד (הרגשות והמחשבות). הם מטעינים אחד את השני.

התחשק לי להצטרף לדיון...

 

[רוח מדבר]

רגש, תחושה, מחשבה ומה שביניהם

תחושה - כשמה כן היא: באה מחוש התחישה (שפעם קראו לו חוש המישוש - רק שכשמתכווצת לך הבטן, אתה חש את זה אך אתה לא ממשמש את זה).. כאשר אני מפריד את זה לשניים: יש את התחושה הפיזית - כאב בטן, התכווצות, התרחבות, חום, זרימה, קור וכד... ויש את הפירוש לתחושה הפיזית - חלקו הוא באופן לא מודע (יש תחושה פיזית ומייד עולה בנו מחשבה.) וזה סוג התחושות של ה Hunch, תחושת בטן. וכד'... מחשבה - זה כל מה שקורא במיינד - זה מופיע דרך חמשת החושים - אם כי על פי רוב החושים הדומיננטים הינם - ויזואלי ושמיעתי (כולל הדיאלוג הפנימי) ורגש - זה מעיין שילוב של השניים: היינו, כשבגוף יש X תופעות תחישתיות בקונפיגורציה מסויימת, היען (יחידת עיבוד הנתונים = Mind) מייד מפרש את זה כרגש מסויים ואז שולח מייד כל מיני חומרים כימיים וניורוטרנסמיטרים ועוד כל מיני מילים מפחידות כאלה.. ואז ההכרה חווה את הרגש. (אתה יכול לעשות ניסיון) - עוות את שפתייך כלפי מעלה וכווץ מעט את עיניך (כאילו שאתה ממש מחייך) - היען מייד יחשוב (שכן על פי רוב יש לו התניה) שטוב לך ומייד ידאג להזרים אנדורפינים בגוף שלך - והפלא וופלה (בטעם וניל) אתה מרגיש טוב.. יש הרבה הגדרות של רגשות - פחד, אהבה, תשוקה, חיבה, שמחה, כעס, עילבון, קנאה וכד'... מקווה שזה סבבה.. מיקי

 

[Yin]

כן, סבבה

 

[אבי בכר 2005]

רק הלקוח מחליט מה חשוב לו

אתה אומר "מה תאמר למתאמן שידרוש ממך לתת את המקום הראוי לרגשות שלו ולא לדחוק אותם לקרן זווית כאילו הם רק חלק מהסיפור?" אני מניח שהרושם שקיבלת מדברי היה שלרגש חשיבות מישנית או פחותה, אם כך הדבר אני מתנצל ומדגיש שאינני מחלק ציוני חשיבות לחלק זה או אחר של "הסיפור" והלקוח בילבד מחליט על מה הוא רוצה לשים את הדגש. המסר הזה עובר מאוד ברור בשיחת האימון. כאשר לקוח מביא נושא לשיחה, במיקרים מסויימים הוא מציג את הנושא באופן טעון בתחושות, מחשבות ושיחות פנימיות אך עם מעט מאוד עובדות אובייקטיביות. ראשית כל, אם יש מקום להבעת אמפתיה, חום, אהבה, חמלה אולי אפילו להרגיע בהחלט כדאי, רק חשוב לזכור לא להגרר יחד איתו אל הדרמה. בשיחה אונטולוגית יש דגש על ראיית המציאות, והחלק הראשוני בשיחה נסוב סביב הסקרנות שלי להבין מה "באמת" קרה, עובדות יבשות, אני לא מתעלם מהרגש רק שלפני שניגע בו אני רוצה להבין את הקונטקסט הכללי. בתוך שיחה כזו גם הלקוח בעצמו מבין שיש בסיפור הזה עוד פרטים חוץ ממה שהוא הרגיש, אי אפשר להתעלם מהם (אפשר לנסות, אני לא מאפשר את זה

) כשהוא רואה את המציאות כולה, לפרטים המרכיבים אותה, התוליות ההדדיות, החלקים שיש לנו לגביהם הנחות לא תמיד מבוססות כל אלה עושים חלק ניכר מהעבודה. אני לא צריך לשכנע אותו או להסביר לו מה חשיבות הרגש, הפרופורציות משתנות מעצמן. ואז כשהתמונה ברורה גם לו אני מזמין אותו להגיד לי לאן אנחנו ממשיכים עם השיחה שלנו, על איפה מכל מה שהוא ראה חשוב לו לשים את הדגש. השיחה בשלב הזה לא פעם תופסת כיוון לא צפוי מבחינתו. יום מבורך

 

[dafnasalan]

תורת ההכרה -ולמידה מטעויות

קראתי מאמר בנושא תורת ההכרה ואת הקטע הזה אהבתי במיוחד. אז הנה הוא לפניכם: "האפשרות לטעות קיימת תמיד, אך גם האפשרות לגלות ולתקן טעויות קיימת תמיד. להיות בעל שיפוט ביקורתי אין משמעו להיות מחוסן בפני טעויות, אך משמעו לדעת לאתרן, לקדם את פניהן ולתקנן בשעת הצורך. הקיים והמתרחש בעולם הסובב אותנו ניתן להשגה, מבחינה עקרונית, על-ידי מי שיש לו גם תחושה וגם תבונה, היינו יצורים בעלי יכולת בדיקה ביקורתית." מה דעתכם? תחושה ותובנה גם יחד!

 

[ענתוצאות]

דפנה, תוכלי...

... לתת לי את המקור למאמר הזה ? תודה ענת

 

[אביאור ס]

אנסה לשחזר כי לא שמרתי אותו

את יכולה פשוט לרשום בגוגל זה מה שעשיתי כשהנושא עניין אותי ואני לא זוכרת איך הגעתי למאמר הזה ולצערי לא שמרתי אותו.

 

[dafnasalan]

נכנסתי בטעות עם השם אביאור-ס

 

[רוח מדבר]

זה היה נכון באם האנשים היו

משתמשים בביקורתיות שלהם ע"מ ליצור תיקונים של הטעויות ולא על מנת ליצור האשמות והלקאות עצמיות... כתבתי מאמר בעבר בנושא ההבדל בין ביקורת עצמית לבקרה עצמית.. זה נשמע קרוב אך שונה אלפי מילין אחד מהשני.. השני אפקטיבי לחיים בעוד הראשון (בד"כ) דפקטיבי לחיים. מיקי

 

[עידית רון]

מחיאות כפים סוערות.

מיקי, פשוט אהבתי. תודה

 

[רוח מדבר]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[DOM Perignon]

אבן התודעה

הוגאן, מורה זן סיני, חי לבד במקדש קטן בכפר. יום אחד הופיעו במקדשו ארבעה נזירים נודדים ושאלו אם יוכלו להבעיר אש בחצרו כדי להתחמם. בעודם מכינים את המדורה שמע אותם הוגאן מתוכחים ביניהם על סובייקטיביות ואובייקטיביות. הוא הצטרף אליהם ואמר: "יש שם אבן גדולה, האם אתם חושבים שהיא נמצאת בתוך או מחוץ לתודעה שלכם?" אחד הנזירים השיב: " מנקודת הראות של הבודהיזם כל דבר הוא אובייקטיביזציה של התודעה, כך שעלי לומר שהאבן היא בתוך התודעה שלי." - "ראשך חייב להיות כבד מאד," אמר הוגאן, "אם הוא נושא בתוכו אבן שכזאת." (מתוך: מחיאת כף של יד אחת. ארבעים ושבעה סיפורי טאו וזן שבחר ותרגם עמי לוי. בהוצאת "גוונים")