תודה על המחמאה../images/Emo140.gif
יש צדק מה בדברייך אבל בואי נדייק כדי שתוכלי להשתחרר מהחשש שמה האמהות יכולה לגרום לבעיות אצלו. זה מאפיין הרבה אמהות ובעיקר בפעם הראשונה. זה נכון שכל זמן שאת מניקה חבל הטבור עדין לא ניתק. הוא מגיב אלייך אפילו ברמה טלפטית. ודווקא בגלל זה כתבתי לך את מה שכתבתי בתשובה הקודמת אלייך "במחשבה נוספת". אם את לא במצב טוב, בגלל שמשהו עובר עלייך ( בינך לבין עצמך ), התגובה לכך יכולה בהחלט סימפטומתית. חשוב לדעת מהי מחלה ומהי בריאות. ותשכחי את כל מה שלימדו אותך מהינקות, זו דרך קלוקלת. בריאות, זהו מצב שהאדם חי בהרמוניה עם עצמו ועם עולמו הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. האדם משול למדינה. יש לו גוף בעל גבולות מוגדרים, איברים = ערים, תאים = אזרחים. עיר בירה = המרכז, וממשל שבראשו עומד "כח החיים" = ראש הממשלה. כאשר ישנו מצב שמאיים על שלמות המבנה כח החיים מבטא זאת באמצעים פתולוגים = סימפטומים. הסימפטומים הינם למעשה מייצור עצמי ולא כתוצאה מקיומו של חיידק או וירוס. המחלה תמיד ( אך יש יוצאים מן הכלל ) באה מבפנים. בראש ובראשונה המחלה רוצה לפגוע במרכז. כוח החיים יודע שאם יתן לה ביטוי במרכז הוא אבוד. על כן הוא דוחק אותה אל האיזורים הכי פחות חשובים ( הגבולות ) ושם לנהל את המאבק. התקררות למשל היא ביטוי חיצוני ושטחי לבעיה עמוקה הרבה יותר. כאשר באמצעים שונים כופים על המערכת החיסונית להפסיק את יצור הסימפטומים ( שתפקידם לחסום את כניסת החולי למרכז ) הוא נכנע וכעת המחלה מדוכאת ומצתברת מבפנים, כמו סיר לחץ על האש ובלי שסטום ביטחון. זה רק עיניין של זמן עד שהחולי יפרוץ שוב באותו המקום, באותה הצורה או חמור מכך, במקום פנימי יותר במערכת. ואז "התרופות" שתדרשנה אז, תהיינה אגרסיביות יותר. וכך חוזר חלילה שוב ושוב כאשר המצב רק הולך ומחמיר עם הזמן. תהליך זה קורה לאורך כל שנות חייו של האדם מיום לידתו ועד מותו בהיותו נתון לחסדיה של הדיסציפלינה הכימית. אעצור כאן לפני שנעבור לגעת במצב כרוני ואקוטי,משמעותם ותפקידם בקיום בני האדם. אם זה מדבר אלייך עד כאן ויש לך רצון וחשק לפתח את הנושא, חזרי אלי. אם תשאלי שאלות אדע להתאים את עצמי כך שכולנו נבין. אליש.