אוףףףףףףףףףף
אני כותבת את ההודעה הזו מייאוש טוטאלי. אין לי למעשה סיבה לכתוב אותה אבל אני חייבת לעשות משהו עם עצמי אחרת אני אשתגע, אבל זה יהיה נחמד לקבל תגובות על ההודעה. בכל מקרה, הייאוש שלי בא כתוצאה מהצבא הזה, שממש הוציא לי את המיץ, אבל עד הסוף. לפני שבוע קיבלתי צו גיוס ל-5 למאי 2002. כנראה שבהתחלה לא ממש קלטתי מה זה אומר בדיוק להתגייס במאי כי עדיין הייתי אופטימית שהצבא יסכים להזיז לי את מועד הגיוס. כמובן ששלחתי מכתב יום למחרת עם בקשה להקדמת הגיוס עם מספר נימוקים והייתי בטוחה שיקדימו לי את הגיוס. לא יודעת למה הייתי בטוחה, הרי שמעתי את כל הסיפורים אודות היות הצבא הארגון לא הכי מתחשב בעולם. והיום קיבלתי את הבשורה המרה; ``לאחר עיון יסודי...הריני להודיעך כי לא ניתן לאשר בקשתך בשלב זה...`` ניסיתי להתקשר ללשכת גיוס אבל הפקידה לא ממש אפשרה לי לדבר עם מישהו בדרגה גבוהה יותר ואמרה שהפתרון היחיד הוא לשלוח עוד מכתבים. אני יודעת שזה לא יעזור לי כי אני כבר מיועדת לתפקיד, ושלחתי את הבקשה, כך אני מאמינה, בין הראשונות, לכן אם המכתב הראשון לא סייע לי שאר המכתבים גם הם לא יסייעו. כל היום אני התרוצצתי לי לסדר את הטיול לחו``ל שאני מתכננת לברצלונה, וחזרתי הבייתה מתה מעייפות. נכנסתי למיטה בערך ב-12. ואז התחלתי לחשוב על המשמעות האמיתית של להתגייס במאי. כמובן שניסיתי לראות את הצד החיובי, זה הדבר הנכון לעשות. אז כן, אני יכולה לעשות פסיכומטרי ואני יכולה לעבוד ולהרוויח כסף. ואז התחלתי לחשוב על מה אני באמת אעשה כל יום במשך ה-9 חודשים שיש לי מיום הגיוס של חברתי האחרונה...כלום!!! כל החברות שלי יתחילו בחייהם החדשים, אני לא אומרת שנפסיק להיות חברות אבל לראות אותן בסופי שבוע זה לא מספיק. כל החברות שלי מתגייסות הכי מאוחר בספטמבר, אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי עד מאי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מעבירה כל יום לגמרי בלי אף אחד. הקיצר...כנראה לישון זה לא משהו שאני אעשה הלילה הזה. כל החברות שלי מנסות לעודד אותי שזה תפקיד טוב, ואני יכולה לעשות כל מיני דברים בזמן הזה שאף פעם לא עשיתי אבל זה לא מעודד אותי, אני אהיה לבד לגמרי ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה. יש לי המון מוטיבציה לתת את כל כולי לצבא, אבל זה ממש קשה לי לחשוב שאני אמורה לחכות עד מאי כדי ללכת לתפקיד שאני לא ממש יודעת את מהותו ויכול להיות שאני אשנא אותו. ואני גם לא מדברת על כך שאני אצא שנתיים אחרי חברותיי (אני צריכה לחתום גם שנת קבע לתפקיד אליו התקבלתי...), כי זה הרבה פחות חשוב מהעובדה שמחודש ספטמבר עד מאי אני לא הולכת לראות את החברות שלי כל יום. טוב...סליחה על הדרמטיות שלי...אני מניחה שזה לא כזה ביג דיל להתגייס במאי, ויש דברים יותר נוראיים. אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו ואני יודעת שעם הזמן זה יעבור לי. אשמח לתגובות מעודדות, ענבל
אני כותבת את ההודעה הזו מייאוש טוטאלי. אין לי למעשה סיבה לכתוב אותה אבל אני חייבת לעשות משהו עם עצמי אחרת אני אשתגע, אבל זה יהיה נחמד לקבל תגובות על ההודעה. בכל מקרה, הייאוש שלי בא כתוצאה מהצבא הזה, שממש הוציא לי את המיץ, אבל עד הסוף. לפני שבוע קיבלתי צו גיוס ל-5 למאי 2002. כנראה שבהתחלה לא ממש קלטתי מה זה אומר בדיוק להתגייס במאי כי עדיין הייתי אופטימית שהצבא יסכים להזיז לי את מועד הגיוס. כמובן ששלחתי מכתב יום למחרת עם בקשה להקדמת הגיוס עם מספר נימוקים והייתי בטוחה שיקדימו לי את הגיוס. לא יודעת למה הייתי בטוחה, הרי שמעתי את כל הסיפורים אודות היות הצבא הארגון לא הכי מתחשב בעולם. והיום קיבלתי את הבשורה המרה; ``לאחר עיון יסודי...הריני להודיעך כי לא ניתן לאשר בקשתך בשלב זה...`` ניסיתי להתקשר ללשכת גיוס אבל הפקידה לא ממש אפשרה לי לדבר עם מישהו בדרגה גבוהה יותר ואמרה שהפתרון היחיד הוא לשלוח עוד מכתבים. אני יודעת שזה לא יעזור לי כי אני כבר מיועדת לתפקיד, ושלחתי את הבקשה, כך אני מאמינה, בין הראשונות, לכן אם המכתב הראשון לא סייע לי שאר המכתבים גם הם לא יסייעו. כל היום אני התרוצצתי לי לסדר את הטיול לחו``ל שאני מתכננת לברצלונה, וחזרתי הבייתה מתה מעייפות. נכנסתי למיטה בערך ב-12. ואז התחלתי לחשוב על המשמעות האמיתית של להתגייס במאי. כמובן שניסיתי לראות את הצד החיובי, זה הדבר הנכון לעשות. אז כן, אני יכולה לעשות פסיכומטרי ואני יכולה לעבוד ולהרוויח כסף. ואז התחלתי לחשוב על מה אני באמת אעשה כל יום במשך ה-9 חודשים שיש לי מיום הגיוס של חברתי האחרונה...כלום!!! כל החברות שלי יתחילו בחייהם החדשים, אני לא אומרת שנפסיק להיות חברות אבל לראות אותן בסופי שבוע זה לא מספיק. כל החברות שלי מתגייסות הכי מאוחר בספטמבר, אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי עד מאי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מעבירה כל יום לגמרי בלי אף אחד. הקיצר...כנראה לישון זה לא משהו שאני אעשה הלילה הזה. כל החברות שלי מנסות לעודד אותי שזה תפקיד טוב, ואני יכולה לעשות כל מיני דברים בזמן הזה שאף פעם לא עשיתי אבל זה לא מעודד אותי, אני אהיה לבד לגמרי ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה. יש לי המון מוטיבציה לתת את כל כולי לצבא, אבל זה ממש קשה לי לחשוב שאני אמורה לחכות עד מאי כדי ללכת לתפקיד שאני לא ממש יודעת את מהותו ויכול להיות שאני אשנא אותו. ואני גם לא מדברת על כך שאני אצא שנתיים אחרי חברותיי (אני צריכה לחתום גם שנת קבע לתפקיד אליו התקבלתי...), כי זה הרבה פחות חשוב מהעובדה שמחודש ספטמבר עד מאי אני לא הולכת לראות את החברות שלי כל יום. טוב...סליחה על הדרמטיות שלי...אני מניחה שזה לא כזה ביג דיל להתגייס במאי, ויש דברים יותר נוראיים. אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו ואני יודעת שעם הזמן זה יעבור לי. אשמח לתגובות מעודדות, ענבל
. Balcony