אוף איתכן יא משחקות אותה בוגרות
סליחה. תיסכוליישן נפל עלי. אני בטוח שתסכימו איתי שגיל זה עניין מנטלי לחלוטין. למספר שכתוב בתעודת הלידה אין שום השפעה על בגרות נפשית. ואל תתנו לי את הבולשיט של "ככל שאתה עובר יותר אתה מתבגר" שמצדיק את שפיטת האנשים ע"פ אותו מספר, משום שאני מכיר המון אנשים שלא עברו הרבה בכלל, והם בוגרים מאוד. וגם מכיר המון אנשים שעברו דברים שרואים רק בסרטים, והם מטומטמים כמו חבורת בני 16 במצברוח היפראקטיבי. אבל עדיין, נגיד שאתן פוגשות מישהו. והוא נורא חמוד. נורא חכם. אישיות עמוקה ומעניינת, מיסתורית ומגוונת. מאוד כנה, מאוד קל לכן להתחבר אליו. השיחה איתו פשוט זורמת בקצב שאי אפשר לעצור אותה (והוא גם נראה די טוב דרך אגב), ואז פתאום מגיע הקטע של "נו אז בן כמה אתה"... "מה?? אתה בן 19?? הייתי בטוחה שאתה מינימום בן 21". הסיכויים שמכאן זה יתפתח למקום כל שהוא שואפים לאפסיות. למרות שאם משקר ואומר שאני בן 21, שום דבר לא היה משתנה, וזה בטח היה זורם בסופו של דבר לקשר. אז מה הקטע פה? מתיימרות להיות בוגרות ולהסכים עם זה שגיל זה עניין מנטלי לחלוטין (וגם אם אתן לא מסכימות, למצוא הוכחות שאתן טועות לא יהיה מאתגר מדי), אבל פתאום כשאתן במצב כזה, אז לאאאא. מה פתאום. מגוכך, שהרי אם המצב היה הפוך (אני בן 21 והיא בת 19) אז פתאום זה בסדר גמור. מה קורה פה? אתן רוצות שיוויון, תפגינו גם קצת מהצד שלכן! ואל תגידו לי שבדרך כלל בנות מבוגרות יותר מבנים בגילן, משום שהאמירה הזו כבר מעידה על ילדותיות.
סליחה. תיסכוליישן נפל עלי. אני בטוח שתסכימו איתי שגיל זה עניין מנטלי לחלוטין. למספר שכתוב בתעודת הלידה אין שום השפעה על בגרות נפשית. ואל תתנו לי את הבולשיט של "ככל שאתה עובר יותר אתה מתבגר" שמצדיק את שפיטת האנשים ע"פ אותו מספר, משום שאני מכיר המון אנשים שלא עברו הרבה בכלל, והם בוגרים מאוד. וגם מכיר המון אנשים שעברו דברים שרואים רק בסרטים, והם מטומטמים כמו חבורת בני 16 במצברוח היפראקטיבי. אבל עדיין, נגיד שאתן פוגשות מישהו. והוא נורא חמוד. נורא חכם. אישיות עמוקה ומעניינת, מיסתורית ומגוונת. מאוד כנה, מאוד קל לכן להתחבר אליו. השיחה איתו פשוט זורמת בקצב שאי אפשר לעצור אותה (והוא גם נראה די טוב דרך אגב), ואז פתאום מגיע הקטע של "נו אז בן כמה אתה"... "מה?? אתה בן 19?? הייתי בטוחה שאתה מינימום בן 21". הסיכויים שמכאן זה יתפתח למקום כל שהוא שואפים לאפסיות. למרות שאם משקר ואומר שאני בן 21, שום דבר לא היה משתנה, וזה בטח היה זורם בסופו של דבר לקשר. אז מה הקטע פה? מתיימרות להיות בוגרות ולהסכים עם זה שגיל זה עניין מנטלי לחלוטין (וגם אם אתן לא מסכימות, למצוא הוכחות שאתן טועות לא יהיה מאתגר מדי), אבל פתאום כשאתן במצב כזה, אז לאאאא. מה פתאום. מגוכך, שהרי אם המצב היה הפוך (אני בן 21 והיא בת 19) אז פתאום זה בסדר גמור. מה קורה פה? אתן רוצות שיוויון, תפגינו גם קצת מהצד שלכן! ואל תגידו לי שבדרך כלל בנות מבוגרות יותר מבנים בגילן, משום שהאמירה הזו כבר מעידה על ילדותיות.