הגעתי למסקנה שעוזרת לי...והרבה בזכותכם!!
קודם כל אני רוצה להגיד לכם ממש תודה רבה! לקחתי את כל העיצות הנבונות שהיו כאן ומכל אחת לקחתי משהו. זה יהיה תהליך ארוך קצת,אבל החלטתי להתייחס ביני לבין עצמי לחמותי כאישה שמבולבלת ולא יציבה בנפשה,ושבסה"כ יש לה בעיה שהיא לא מתמודדת איתה והיא זאתי המסכנה...פשוט לא להתייחס לדברים שהיא א7ומרת ולביקורים הנון סטופים והטלפונים נון סטופים שלה,כי היא בן אדם לא הכי יציב וקצת מבולבלת,לכן זה כלל לא אשמתי ולצערי לא אצליח לשנות אותה ואף לשכנע אותה לטפל בבעיה...אני יודעת שזה לא יפה לדמיין בן אדם כאילו הוא "דבילי",אבל זה מה שעושה לי טוב! הרי לא הייתם מתייחסים לכל מילה ומשפט שבן אדם מסומם או שיכור אומר לכם,נכון??(להבדיל,אבל זה טיפ טיפה מצב דומה) אז אותו עיקרון... מה דעתכם רבותיי??
