אוף

לעזאזל עם הלילות האלו

מתה מעייפות
ולא מצליחה לישון
לא מצליחה אפילו להיות במיטה מבלי להיות דבוקה לאינטרנט וללחוץ ריפרש כמו איזה פסיכית.
יש ימים יותר טוב
ויש ימים שפשוט אין מרגוע.
אפשר לחשוב מי יזכר בי שאני לוחצת ריפרש?????
פתאום משהו יקרה? פתאום מישהו יכתוב? פתאום יפלו השמיים?
תהיי מציאותית...
כמה זמן אני כבר ישנה הפוך בצורה מוזרה, יותר מדי
ולא מצליחה להסדיר את זה..
לפחות אני יודעת שבסוף אני אתמוטט ואשן...
כל כך קיוויתי להכנס למיטה מוקדם ולישון
אבל המחשבות מציקות, החיים מציקים, הייאוש מציק, הבדידות מציקה, אני מציקה
מציק מציק מציק מציק מציק מציק
אז שוב כותבת
שוב מתחננת ליחס
שוב הכל חוזר על עצמו כמו לופ אינסופי
אני עייפה
פאק
 
כמוני כמוך

את צריכה כדורי שינה טובים
 
לא..

תודה אבל לא תודה
שום כדורים, מספיק מה שאין ברירה אלא לקחת.
זה יסתדר, זה תמיד מסתדר ( עניין השינה ).
אבל תודה..
 
רע לי רע לי רע לי

לבד לי לבד לי לבד לי
אף אחד לא איתי כשצריך
אף אחד לא איתי נקודה.
הכל בולשיט אחד גדול, הכל סתם סיפורים שאני מספרת לעצמי
כל החיים האלה בולשיט אחד גדול
ואם אני אכתוב
ואם אני לא אכתוב
זה לא ישנה דבר
רע לי ולבד לי
נו ו...
כאילו שלמישהו איכפת
במילא אני מדברת עם עצמי כמו תמיד
 
מעניין כמה אפשר לכתוב

עד שיגידו לי תשתקי..
רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי רע לי
 
מצחיק

כאילו שזה מה שיגרום למישהו להגיב לי
כאילו שאני לא יודעת שכשצריך, אז אין אף אחד..
טוב נו נהיה כנים
אין אף אחד נקודה.
 
שתינו יודעות שזה לא נכון...

לפעמים לא צריך להגיד במילים, לפעמים סתם שתיקות מכאיבות לא פחות.
אני לא אומרת שזה מה שקורה פה או בהקשר אלי, או משהו, אלא אמירה כללית
וברור שיש גבול לכל דבר, במיוחד בכל הקשור לאנשים, אנשים הם זמניים מאוד...
משב רוח הכי קטן, והופ נעלמים..
 
אין פה ויכוח

גם אין טעם להתווכח.
אין ממש טעם לכלום.
נשאר רק לבכות, ולכתוב הודעות נואשות...
 
יש פה ויכוח (או לפחות זה מה שהבנתי ממך)

כשאני כותבת לך שלעולם לא נשתיק אותך ואת כותבת לי בתגובה 'שתינו יודעות שזה לא נכון', את שוללת את התגובה שלי, ועכשיו מה אני אמורה להגיד לך? שנכון, אני יודעת שאת צודקת, שכן נשתיק אותך? ואולי אני צריכה לעמוד על שלי ולהוכיח לך שלעולם לא נשתיק אותך? אני מרגישה קצת מסורסת מהתגובה שלך ולא יודעת איך להגיב. חוזרת לספר הלימוד שלי.
 
חבל

לקחת את זה למקומות שבכלל לא העליתי על דעתי.
ואין לי כוונה לסרס אף אחד.
סה"כ בן אדם שכואב לו והביע את הכאב, זה הכל.
 
לבד לבד לבד לבד...

לפעמים כל כך לבד,שמוכנים לשלם מחיר כלשהו בשביל להרגיש פחות לבד.
ולפעמים המחיר נהיה כבד מדי, ואז הלבד מורגש יותר, אבל מצד שני, נפטרים מעול.
בודד בודד בודד בודד בודד בודד
 
אני יודעת, מתוקה שלי

הלוואי שיכולתי להיות איתך ממש ולהוכיח לך שזה לא נכון. לצערי אני טובעת בים של חומר למבחן ובעבודה בהיקף עצום, ואין לי פנאי גם למסרים, אבל כשאני כאן אני איתך עד כמה שאני יכולה. אני יודעת שזה לא הרבה, אבל זה מה שאני יכולה לתת
 
למעלה