קצתאופטימית
New member
תודה לאורית81 אורית פלד וגילעד וכל האחרים פה
תודה לכולכם שהעלתם ודנתם בנושא כל כך רגיש וכל כך חשוב.
תודה שנתתם פה לגיטימציה לדברים שאני מרגישה הרבה פעמים בלב אבל כאילו אסור לדבר עליהם.
הקושי, הרגשות הסותרים, המחשבות לפעמים אחרי יום קשה במיוחד, אפילו של "מה היינו צריכים את כל זה" אך מיד נשטפים באשמה וגל אהבה ענק.
בגדול אני מאושרת על האימוץ ורוצה עוד אחד, אך לעיתים הרגשות באמת מציפים.
זו לא הורות רגילה. זאת הורות שלפעמים מעמתת עם רגשות מאד קשים, עם קשיים ועם תחושת כשלון.
וכמו שנכתב פה כל כך יפה על ידכם לפעמים זה באמת מציף ומביא למקומות לא פשוטים, עם הרבה רגשות אשמה על רגשות שחשבתי שהם רק שלי.
אני בטוחה שגם בהורות ביולוגית עולים קשיים ורגשות קשים, אך פה נוסף העניין שעשינו החלטה מסויימת להכניס הביתה וללב ילד שיש לו עבר, שיש לעבר הזה השלכות על נפשו, על התנהגותו ועל עולמו אולי לתמיד. שיש לו גם מטען גנטי שהוא תעלומה, והשאלות שכל זה מעלה האם עשינו נכון? האם עכשיו אנחנו הורים מספיק טובים לילד כזה? האם העובדה שאני כועסת עליו לפעמים אומרת שאני אמא לא טובה?
תודה לכולכם, זה פוסט מאד חשוב לדעתי.
הייתי מעלה אותו להודעות נבחרות.
תודה לכולכם שהעלתם ודנתם בנושא כל כך רגיש וכל כך חשוב.
תודה שנתתם פה לגיטימציה לדברים שאני מרגישה הרבה פעמים בלב אבל כאילו אסור לדבר עליהם.
הקושי, הרגשות הסותרים, המחשבות לפעמים אחרי יום קשה במיוחד, אפילו של "מה היינו צריכים את כל זה" אך מיד נשטפים באשמה וגל אהבה ענק.
בגדול אני מאושרת על האימוץ ורוצה עוד אחד, אך לעיתים הרגשות באמת מציפים.
זו לא הורות רגילה. זאת הורות שלפעמים מעמתת עם רגשות מאד קשים, עם קשיים ועם תחושת כשלון.
וכמו שנכתב פה כל כך יפה על ידכם לפעמים זה באמת מציף ומביא למקומות לא פשוטים, עם הרבה רגשות אשמה על רגשות שחשבתי שהם רק שלי.
אני בטוחה שגם בהורות ביולוגית עולים קשיים ורגשות קשים, אך פה נוסף העניין שעשינו החלטה מסויימת להכניס הביתה וללב ילד שיש לו עבר, שיש לעבר הזה השלכות על נפשו, על התנהגותו ועל עולמו אולי לתמיד. שיש לו גם מטען גנטי שהוא תעלומה, והשאלות שכל זה מעלה האם עשינו נכון? האם עכשיו אנחנו הורים מספיק טובים לילד כזה? האם העובדה שאני כועסת עליו לפעמים אומרת שאני אמא לא טובה?
תודה לכולכם, זה פוסט מאד חשוב לדעתי.
הייתי מעלה אותו להודעות נבחרות.
