קארמה חיובית
אני מאמינה גדולה מאד באופטימיות ובכוח של המחשבה והאמונה לשנות, בעיקר כאשר מדובר בנושא סיזיפי כמו מחקר. אספר לך סיפור אשר ממחיש את התזה שלי לגבי אמונה: בחודש האחרון אני שוקדת במלוא המרץ על השלמת מאמר שאני עובדת עליו זמן רב מאד. לפני כשבוע בדיוק איחרתי אוטובוס, ועליתי על האוטובוס המאוחר. באוטובוס פגשתי מכר, שמסתבר שעוסק בכתיבה, אמנם לא מחקרית ועיונית, אלא ספרותית, אבל כל הנסיעה הוא שיתף אותי בטיפים שלו שמזרזים את הליך הכתיבה. הגם שהטיפים שלו נגעו לכתיבה ספרותית, בשבוע שלאחר הפגישה עימו אימוצם סיע לי רבות בכתיבה המחקרית שלי, ובפעם הבאה שפגשתי אותו פשוט אמרתי לו תודה. מה קרה? האמנתי בכל ליבי שהמאמר שלי לכתב העת הוא טוב, והוא יתקבל לשיפוט, יעבור את השיפוט, יתפרסם ואף יצוטט בשורה של פסקי דין (מדובר במאמר מחקרי מתחום המשפט). ברגע שאת מאמינה ועושה צעדים לקראת אמונה זו, מסתבר שה'יקום' משתף פעולה. כן כן, אני יודעת שיגחך הציני מהצד ויאמר שזו פילוסופית 'עידן חדש'. אז להגנתי (בכ"ז, משפטנית) אאמר שא. היום העידן החדש נמכר באופיס דיפו, אז מה לעשות שגם רציונליסטים כמוני שיעודם הוא לימוד אקדמי, בהולכם לאופיס דיפו לרכוש עוד קלסרים מוצאים את ה'עידן החדש' הזה. ב. עבודה מחקרית היא עבודה סיזיפית. עיסוקי הנוסף הוא פובליציסטית. מרגע שמנקרת מחשבה במוחי עד שהיא מתפרסמת ברבים - עוברים ימים בודדים אם לא יום. הסיפוק שבכתיבה הוא מיידי. לעומת זאת את המאמר המחקרי הנוכחי אני כותבת כבר שנתיים וחצי למעשה, חושבת עליו כבר שלוש שנים והוגה אותו כבר ארבע שנים. הליך השיפוט והעריכה יקח לפחות שנה וחצי, ולמעשה אני יכולה לספור 5 שנים מרגע הגיית המאמר ועד לפרסומו בכתב עת, תוך ידיעה שבשל נטיית סטודנטים שלא לקרוא מאמרים, הוא לא ייקרא כמו מאמר פובליציסטי. המסקנה? דרושה אמונה חזקה כדי להמשיך. רק אופטימיות. כאשר את עושה ככל שביכולתך (וכן, אני מסתכנת ב'עידן חדשיות' בפורום של אנשים שמגדירים את עצמם כעושים תזה/דוקטורט ועל כן קיימים) - היקום בא ועוזר לך. עכשיו, נכון שתיאורית 'עזרת היקום' שייכת לעידן החדש. המציאות היא שכאשר אני שיש לי משאבים מוגבלים נדרשת לבוא לקראת אחרים, תמיד אתפתה לבוא לקראת זה שכבר בא לקראת עצמו. כאשר את עושה, את משדרת אמונה בעצמך, כאשר את מאמינה, את מגבירה את יכולתך לעשות וכאשר את עושה עוד ועוד ורואה תוצאות בשטח, האמונה מתגברת וזהו מעגל סגור במובן החיובי ביותר של המילה, ואני חייבת לציין כי בשבועיים האחרונים, מאז שהחלטתי 'לתת גז' בכתיבת המאמר ולהשקיע בו את כל כוחותי דברים נפלאים קורים: היות ומדובר במאמר מחקרי ואני זקוקה רבות לסיועם של אחרים במציאת מקורות וכו', בשבועיים האחרונים פתאום המקורות והאינפורמציות נופלות לחיקי כמו פירות בשלים. בשבוע האחרון איתרתי מקורות רבים שאני מחפשת כבר זמן רב, וזאת הודות לאופטימיות ולאמונה. אז כן, מעבר לידע, לכלים, לזמן שמשריינים נדרשת איזו רוח ששורה על כל זה, והיא האמונה קרן