אוקיי. אז נגיד ואתם

[Dream Of Reality]

אוקיי. אז נגיד ואתם

בקשר מדהים, שנה+ אפילו. אתם נהנים, אוהבים יותר מתמיד ויום אחד אתם יוצאים לאיזה בר\\פאב בום. פיגוע. הוא מת. מה הלאה? איך תמשיכו בלי הגורם המשלים את המערכת יחסים? איך אתם רואים את היום למחרת?

 

[The original Evil]

שאלה תאורטית או וואללה קרה../images/Emo35.gif

 

[Dream Of Reality]

לא, אל תדאג

חבר שלי לא מת בפיגוע יום שישי בת"א שאלה תיאורתית עקב מקרה שקרה..

 

[The original Evil]

*אל תדאגי

הייתי מתאבלת, משאירה פינה עבורו בליבי, כל חיי. לא שוכחת מוצאת פורקן כלשהו בדרגה זו או אחרת לכאב... אבל לא שוכחת לחשוב עלי ועל האנשים שאוהבים אותי ועליו, מה הוא היה רוצה שאעשה. ממשיכה הלאה, כי כאלו החיים; ממשיכים=עד שמפסיקים.

 

[ChilD SouL]

חושבת כמוך ../images/Emo45.gif

 

[Dream Of Reality]

אופס../images/Emo13.gif

את באמת חושבת שתהיי מסוגלת לראות את עצמך ממשיכה הלאה אחריי כזה אובדן?

 

[The original Evil]

זה לא 'אופס' זו פשוט הדרך

מה אתה מציע

שאשלח יד בנפשי

שאסתובב עטויה שחורים כל חיי

שמלנכוליה תהא תמצית שארית חיי

אין דרך אחרת

. זה כואב, עצוב, שובר אבל אם לא נדע לאחות את השברים לקום לאחר נפילות להיחלץ מבורים מה הכל שווה

המוטו שלי לחיים הוא: אלוקים לא נותן לאדם לשאת יותר מכפי יכולתו.

 

[Dream Of Reality]

אני בת גם

לא, לא הצעתי שתקחי את עצמך ותתאבלי כל חייך אבל אני גם בטוחה [שימי לב, נקבה

] שלא תקומי אחריי חודש ותגידי לעצמך "אוקיי, יאללה עבר חודש, ממשיכים הלאה"

 

[The original Evil]

סליחה, ברוך שעשני אישה ../images/Emo3.gif

לא דיברתי על חודש לא נקבתי בזמן זה מאד אינדבידואלי. אם אחכה שהכאב יחלוף בכדי להשיב את סדר יומי לתקנו, אני עלולה שלא לעשות זאת כלל. אני חושבת שאותות הטראומה יצוצו להם בתכיפות ואיאלץ ללמוד לחיות עימם. אט אט התכיפות תקטן. יותר מכך, רק אם אכריח את עצמי לנהל סדר יום תקין כבעבר, הסבירות שאוכל להתגבר על האובדן- גבוה יותר.

 

[מווווורע]

אופטימי מדי

 

[The original Evil]

מווווורע../images/Emo35.gif

אופטימי מדי זה לנוח על זרי הדפנה ולהמתין לתחיית המתים

ולמשיח בן דוד. אופטימי מדי זה לחשוב שעתה משעלה אהוב ליבי השמיימה הרי שאני יכולה לשבת בחוסר מעש כי הוא, הוא המלאך השומר שלי והוא יציל אותי מהכל, ידאג לכל מחסורי וכיו"ב זה לא אופטימי מדי, זו דרך לחיים נכונים גרידא.

 

[מווווורע]

הלוואי והייתי כזאת

אבל הפתרון של "חייבים להמשיך" קל מדי

 

[The original Evil]

איפה הקלות../images/Emo35.gif

זה לא קל בכלל, אבל זהו הפתרון היחידי שעולה על דעתי, אם את חולקת עלי, נמקי לפחות...

 

[מווווורע]

את צודקת אנשים נורמלים היו נוהגים

כמוך. אני לא. אין לי נימוקים מצוחצחים כמו שלך. פשוט מה שאני מרגישה.

 

[The original Evil]

המילה נורמלי-

באה מהמילה נורמה, לא

ומי שאמר שמה שנורמטיבי הוא בהכרח נורמלי

רק בגלל שרוב האנשים נוהגים בצורה מסויימת, זה הופך אותך ללא נורמלית אם בחרת לנהוג אחרת

לכן עניתי למעלה יותר, שכאב זה מאד אינדבידואלי גם אובדן, גם אבל, גם צורת התאבלות. בכ"ז, הכל בסופו של דבר עניין של בחירה. ההתמודדות עם הקושי מגמדת אותו. בריחה ממנו אל תוך עולם של עצב, רחמים עצמיים, סמים או סתם שינה ללא תכלית, תביא אותנו לדשדש במקום, אם לא לטבוע עמוק יותר בביצה.

 

[מווווורע]

בלי שום קשר

נורא כייף לקרוא הודעות שלך

 

[The original Evil]

../images/Emo51.gif

 

[Bassman]

באותו רגע?

אין לי את היום למחרת. הכל שחור. אם משהו כזה קורה, ההמשך תלוי בשני דברים - חברים וזמן, שתלויים אחד בשני. אני יהיה בשפל של החיים שלי כנראה, אחשוב על למות ואולי אפילו אנסה, אחשוב שלא יכול להיות טוב אי פעם יותר בלעדיה. אם החברים שלי יצליחו להשאיר אותי שפוי מספיק זמן, אני אצא מזה בסופו של דבר. אפילו לא אחרי יותר מדי זמן... שוב, תלוי כמה אהבתי. *מבוסס על סיפור אמיתי. לא בדיוק מוות, אבל די דומה מבחינתי*

 

[Dream Of Reality]

אם זה ישנה את התשובה

אהבת הרבה המון מאוד הייתם יחד שנה וחצי בערך ליתר דיוק שנה ו-4 הייתם מאוהבים עד כלות נשמתכם ובדיוק בשנה ו-4 שלכם זה קרה. בפיגוע, בבר שנפגשתם. [אירוני. מין סגירת מעגל כזה, לא?]

 

[Bassman]

לא ישנה.

שנתיים וחצי אהבתי יותר ממה שאהבתי כל שאר החיים שלי (וכנראה יותר מכל מה שאוהב) לא בדיוק מתה, אבל די נעלמה מהחיים שלי בבום. חצי שנה לקח לי לצאת מזה. אני עדיין חושב עליה הרבה פעמים שאני עם אחרות.