אורחת בפורום....

[קרן*~]

אורחת בפורום....

שלום אני לראשונה בפורום הזה....שמי קרן ואני אמא לשלישיה... לפני שבוע מלאו להם שנה....2 בנות ובן..... כעת אני רוצה לחזור לעבודה אחרי שנה וחצי שישבתי בבית וההיתלבטויות כה רבות.... מכיוון שילדתי בשבוע 28 ילדיי נולדו פגים אני מספרת זאת מכיוון שמבחינה התפתחותית הם מתאימים לילדים בגיל 9 חודשים ולא שנה....רק זוחלים....ל2 מהשלישיה אין שן אחת אפילו וכו´..... מעל שנה וחצי שאני לא עובדת וכמהה לצאת מהבית....להוריד מעליי את הפיג´מה...למשך כמה שעות לא לחתל להאכיל, לרחוץ, לשקול ...אני אוהבת את האימהות אך רוצה להיתקדם , לילמוד...לעשות משהו למען עצמי...אני אחות במקצועי...ולחזור לעבוד אומר לעבוד משמרות... האם כדאי לי להכנס כעת למצב המבולבל הזה? של להכניס אותם לפעוטון? האם אני אגואיסטית וממהרת "לזרוק" אותם מהבית?

תנו לי איזשהו כיוון.... אחרי הכל בטח יש תינוקות שנכנסו לפעוטון טרם מלאו להם שנה לא?

מראש קרן

 

[ליאת של בר]

שלישייהההה וואו!!! ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

אני לא יכולה לנחש אפילו במה זה כרוך.... ולשאלתך, לדעתי את צריכה לעשות מה שטוב לך. זה לא קל להכניס ילדים לפעוטון, בר בת 9.5 חודשים והמחשבה אפילו קשה לי, וזה בטח לא יהיה קל גם בגיל מאוחר יותר. אבל אני בהחלט יכולה להבין את הצורך שלך לחזור לחיים ה"רגילים". אני לא חושבת שאת אגואיסטית ב כ ל ל!! שלישייה זה פי שלוש ממה שאני מכירה ואני מצדיעה לך!! יש הרבה ילדים שהולכים לפעוטון בגיל 3 חודשים הרבהה האמהות צריכות לחזור לעבודה ולא יכולות להרשות לעצמן להשאר בבית. חוץ מזה, אם את לא שלמה עם עצמך בבית זה באיזושהיא דרך מתבטא ומקרין החוצה. בקיצור אם את תהיה שלמה ומאושרת גם הילדים יהיו. בהצלחה עם ההחלטה..

 

[קרן*~]

../images/Emo6.gifאז זהו ש....

אני לא יודעת מזה לגדל אחד וטוב שכך.... לו היה לי אחד קודם בטח הייתי הולכת היום לשלוותא (בי"ח פסיכיאטרי) מכיוון שבום טרח יש 3 אז זאת עובדה קיימת....לא תוכלו לשאול אותי אך זה לגדל אחד...מה שכן אם אחליט בעוד מאה שנה ללדת שוב (בתקווה שיצא אחד) בטח יהיה פשוט וקל יותר אני מניחה.... להשאיר בפעוטון ילד אחד שבוכה זה קשה...אך אתמודד כשאשמע את שלושתם..? אלוהים....למות... לא יודעת מה יהיה יותר קשה לי...העובדה שארגיש "שזרקתי" אותם מהבית או העובדה שאקריב עוד שנה או חצי שנה מחיי ואשאר בבית.... אך מגיעים למצב של להיות שלמה עם החלטה שכזאת? מבחינתי הדילמה אדירה..

 

[טל של שחר]

קרן שלום,

כאם לתינוק (אחד תודה לאל) וכחברה לאמא לתאומים אני ממש לא יודעת מה להגיד לך על שלישיה! נראה לי שלאמר קשה לא מתקרב אפילו למציאות. אני פשוט עומדת דום לפניך חובשת כומתה ומצדיעה לך. את חייבת להכניס אותם לפעוטון , חייבת. כששחר היה בן 6 חודשים כבר יצאתי מדעתי איתו בבית לכן הכנסתי אותו לפעוטון, הוא היה קטן ולכן לא בכה כשהלכתי. לאחר חודש הוצאתי אותו כי לא הייתי מרוצה ולאחר עוד חודש איתו בבית נשברתי והכנסתי אותו לפעוטון אחר. אז הוא כבר גדל ובכה בכי קורע לב כשהייתי הולכת. הייתי יוצאת לאוטו ובוכה אולי שעה אחרי, כשהגננת אמרה לי שהוא הפסיק לבכות שתי דקות אחרי שיצאתי! לאחר כחודשיים בערך הוא הפסיק לבכות והוא אפילו מחייך. צריך להיות חזקים והכי חשוב שלמים. הילדים שלך לא יהיו לבד הם יבלו עם שני אחים , חברים נוספים וגננות. הם צריכים חברה. אם תישארי איתם בבית אולי תהיי עייפה, עצבנית ומרוגזת, ואז הם יראו אמא עייפה וזה לא כיף לתינוקות. לדעתי את צריכה לצאת לעבודה בכיף, את חייבת את זה על מנת לשמור על שפיות, רגשי אשם נעלמים בסוף. חברתי עם התאומים היתה עימם בבית עד גיל שנה וארבעה חודשים ויצאה מדעתה, המלצתי לה לקחת עזרה לשעה שעתיים ביום כדי שיהיה לה זמן לעצמה. היום היא אומרת ששעה אחת כזאת נותנת לה כל כך הרבה כוח להמשיך הלאה. אל תרגישי רע, אלו החיים והילדים מסתדרים עם זה מצויין. בהצלחה טל

 

[מתולתלת]

לאט לאט

תתרגלי את לא זורקת אותם בכלל יהיה לך הרבה יותר סבלנות וכוח אליהם בהתחלה יהיה קשה אבל תתרגלי וכמה שהם יותר קטנים יותר טוב ואני חושבת שגם להם מגיע לצאת מהבית נכון?

 

[אשרת של יעלי]

קרן יקרה../images/Emo23.gif

לגדל שלישייה... והגעת עד הלום ... ללא אישפוז פסיכיאטרי

אני פשוט מעריצה אותך. ואם הגעת עד כה עם כל הקשיים המשולשים שבדרך אז אני בטוחה שיש לך המון כוחות ותוכלי להתמודד עם כל מה שרק תחליטי. זה לא פשוט לגדל שלישייה ודורש כוחות פיזיים ונפשיים כאחד. אני בטוחה שיציאה מהבית תעזור לך להתאורר קצת וזה יעשה לך טוב. והרי אם יהיה לך טוב אז ילדייך יחושו בכך וזה גם יהיה הכי טוב עבורם. ובקשר לפרידה מהם אני בטוחה שיהיה קשה בהתחלה אבל אין סיבה שלא תתמודדי עם זה בצורה טובה כמו שעשית עד כה. חזקי ואמצי

אשרת

 

[קרן*~]

תודה......./images/Emo23.gif לכולכן.....

כמובן שלא גילדתי אותם לבד....תמיד משפחה מסביבי ובעל שבלעדיו זה היה בלתי אפשרי.... שאלה חשובה לא פחות בנוגע לפעוטון....כעת אנו התחלנו את החורף.....מחלות....וכו´...אני שואלת את עצמי כמה אהיה איתם בבית בגלל שיקבלו איזה וירוס בפעוטון וכמה אוכל לעבוד באמת? הרי עבודה חדשה כמה פנצ´רים כבר אפשר לעשות? מה עוד שבשביל ילדיי לקבל וירוס זה לא עניין של מה בכך....(אצלי בבית מעולם לא חלו חוץ מחום לאחר חיסון) הם נולדו במשקלים של פחות מקילו סוכר...הם ילדים נורא רגישים וחשופים למחלות.....טוב דיי ברור לי שאצטרך לשתף את הרופאה בהחלטה הזאת גם.... הרבה תודה לכן על התגובות....אתן מקסימות

 

[שרה&הודיה]

בהצלחה רבה עם כל החלטה ../images/Emo39.gif

ובאמת ישר כח לגידול שלישיה

עם כל העזרה שיש זה בטח קשה.. והעלת שאלה מאד חשובה לגבי המחלות וכל שאר הבלגנים בחורף.. אולי שווה לך לחשוב על כיוון (אם זה אפשרי..) של עבודה במשרה חלקית בשעות גמישות. ובהתאם תכניסי את הילדים לחצי יום (עד 1) במעון.. אני יודעת שזה מאד מאד מאד קשה, אבל אולי תחזרי לעבודתך כאחות רק לתורניות בוקר ולילה עם אפשרות לתמרן בעת הצורך, במידה ותצטרכי להיות עם ילד/ים חולה בבית בהצלחה

 

[שירלי של תומר]

קרן יקרה

איך את יכולה לקרוא לעצמך אגואיסטית??????????? מגיע לך צל"ש וכל הכבוד! היית עם שלישיה במשך שנה בבית וגידלת אותם ואני בתור אמא לילד אחד בן 9 חודשים שגם נמצאת בבית ויודעת כמה זה קשה עם אחד רוצה להצדיע לך

(ואגב, גם תומרון שלי מהפריית מבחנה). אם את זקוקה לצאת מהבית ולעבוד שה אך טבעי ומובן ויכול לתרום לך המון אז עשי זאת בלי רגשות אשם ויסורי מצפון. את אמא נהדרת! מקווה רק שתמצאי להם מקום טוב וגם לך עבודה שתספק אותך ותעשה אותך מאושרת. שיהיה בהצלחה, שירלי.

 

[ניריתי של יותם]

את ממש לא אגואיסטית!!!!!!!!!!!!!!!!

קרן, כל הכבוד על ההשקעה והמסירות לילדייך. לגדל אותם בבית שנה זה המון! אבל כולנו בני אדם וכולנו צריכים "תדלוק". בשלב כלשהו נגמרים הכוחות, האנרגיות, הסבלנות לדבר כל היום בשפת תינוקות. לפעמים כדאי להקדיש קודם לעצמך, על מנת לחדש את האנרגיות, הרגשת החיוניות, ובטוח כדי להרגיש אדם שלם יותר. גם אם תצאי לעבוד את עדיין תהיי אמא נפלאה, משקיעה ומסורה לילדייך. זה ברור, הרי זה באופייך, אחרת לא היית מסוגלת לגדלם שנה בבית. תתחילי לחפש מסגרת לילדים שתתאים לך ולהם כך שתצאי בראש שקט שהם מטופלים למופת. אולי תבדקי משפחתון קטן של עד 5 ילדים (פיתרון לעינין ההדבקויות במחלות שציינת וגם פיתרון לאיחור ההתפתחותי אם צריך לעבוד למשל על מוטוריקה גסה אז היחס המספרי של מטפלת-ילדים יאפשר זאת), האם יש פעוטון בביה"ח שבו תעבדי? את חייבת להיות שלמה עם מה שתחליטי. אולי יש לך אפשרות להתחיל בהדרגה, למשל רק חצי משרה ואז נאמר 3 משמרות בשבוע או משהו כזה? האם את מעדיפה לצאת ללימודים כלשהם במקום לעבוד ואז תוכלי לבחור במינון הנכון לכולכם. אבל דבר אחד ברור את חייבת לעצמך לעשות משהו רק בשבילך! מקווה שההחלטה והביצוע יהיו קלים.

 

[zimes]

להתחיל גן בגיל 9 חודשים

הי קרן, קודם כל - הרשי לי להצטרף למצדיעים. אני עם תאומים (ילדים ראשונים), וכמוך - אני אומרת ש"אני לא יודעת - אולי עם אחד זה עוד יותר קשה...". לגבי גן - שני דברים: 1 - יש גם דרך ביניים: משרה חלקית, יומיים -שלושה בשבוע. הילדים שלי היו בפעוטון, לתקופה קצרה, לסירוגין, וזה היה להם בסדר גמור. מתרגלים לשגרה של "היום גן", "היום לא גן". 2 - אם אתם עכשיו (אפילו רק אחד הילדים) בתקופה של חרדת זרים/פחד נטישה, עדיף לחכות שהתקופה תעבור (כמה חודשים), ורק אז להכיר להם גן ולהשאיר אותם שם בלעדייך. אם בא לך - תספרי קצת על השגרה שלך, אני סקרנית.

 

[קרן*~]

השיגרה שלנו......./images/Emo95.gif

אני גרה בצפון....במצפה כמון הנמצא מעל לעיר כרמיאל... ביררתי לגביי פעוטון ביישוב...כעת יש להם 5 ילדים על מטפלת אחת...אך נאמר לי להודיע להם חודש מראש לפני שאחליט להכניס את ילדיי לפעוטון ע"מ שיכניסו עוד מטפלת לפעוטון...אני חושבת ששני מטפלות על 8 ילדים נשמע סביר אחרי הכל לא? לגביי התחלת העבודה בחלקיות משרה אז ככה זה יהיה....נכנסתי עם תנאים משלי והראשון שבהם היה חצי משרה...2 משמרות בשבוע (משמרות לילה) ופעם בחודש 3 משמרות בשבוע...אך מכיוון שצריכה להכיר את הצוות ואת העבודה השוטפת במחלקה עליי לעבוד חודשיים משרה מלאה ואני ממש חוששת מזה....5 משמרות בשבוע אלוהים טירוף...אך מנסה לחשוב שזה זמני...ואז נרגעת קצת.... השיגרה שלנו תצחיק אותכם...זה ממש כמו פעוטון בבית....כעת הילדים ישנים לילה שלם...ארוחה אחרונה ב20:00 ושקט עד 06:00 בבוקר.... קמים אוכלים....לעיתים נרדמים בחזרה...וכמו בגן משחקים עוברים ממקום למקום בבית....(מהטרמפולינה לנדנדה....להליכון <הם עושים מכוניות מתנקשות> עוברים לעגלול...אחר נרדם בעגלה בכניסה לבית...<אני גרה בדירת קרקע> ) ככה עובר הזמן.....בין אוכל למשחקים כשבמשך היום ישנים אך ממש קצת (הם עירניים לרוב חבלז) בצהריים יוצאת איתם לטיול של שעתיים...גם כשקר מוציאה אותם לבושים טוב...לאויר בחוץ...חוזרים הביתה ב16:00 שעתיים יושבים כולנו על מזרנים <כמו אלו שיש בפזיוטרפיה> ומשחקים....מתרגלים כל מיני דברים...ב18:00 שקילות, מקלחות...רואים קצת קלטות וידאו אוכלים ולמיטה...הפעילות היא נונסטופ כל היום....לעולם הם אינם ישנים ביחד....תמיד יש אחד שלא נותן/ת מנוחה....

שלא אשמע לכם מתלוננת לא זאת כוונתי....בין ימות השבוע תמיד יש לאן לצאת איתם מהיישוב...לבדיקות שגרתיות ...טיפת חלב...היתפתחות הילד (מכיוון שנולדו פגונים) פזיוטרפיה וכו´... מה אומר? לא משעמם לרגע!!

 

[לאה_מ]

קרן

כשקראתי את ההודעה האחרונה שלך חשבתי על ההתלבטות הזו של להכניס לפעוטון, בעיקר עכשיו, בחורף, עם החשש להדבקות במחלות (ועוד עם שלישיה). אבל, בעצם, שלושה זה כבר משפחתון קטן, לא? אז למה שלא תמצאי להם מטפלת נהדרת, כזו שתבוא אליך הביתה (או אפילו שתביאי אותם אליה הביתה). היחס יהיה 1:3, שזה כמו שאת נמצאת איתם לבד. כל מי שהתנסתה בהפעלת משפחתון מוכנה לקחת על עצמה יחס כזה. אם אחד מהם יהיה חולה, עדיין הוא יוכל להיות עם האחרים (כי הרי בכל מקרה הם יחד בבית...) וכך תחסכי לעצמך "פנצ´רים" של הצורך להשאר בבית בגלל מחלות. בקיצור, זה נראה לי הטוב מכל העולמות. ואני חושבת שאפשר לחכות עם הגן לגיל גדול יותר, לפחות לגיל שנתיים או שלוש, בעיקר כשהמדובר בשלישיה, שבכל מקרה את לא צריכה ללמד אותם חיברות.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אמא טובה יודעת מתי הבית חונק אותה

זה משפט שפעם שמעתי ממישהו והוא ממש נכון לדעתי. אני חזרתי לעבודה (בינתיים התפטרתי אבל זה סיפור אחר) כשמיכל הייתה בת חצי שנה כי השתגעתי מלשבת בבית איתה ובאחת להוציא את יובל מהגן ולהיות איתן כל היום. כל הכבוד לך על השנה שבילית איתם וזה ממש לא אגואיסטי לצאת קצת מהבית.

 

[רונית של ל&ל]

היי קרן

תרשי לי להתחיל מהסוף, אגואיסטית את בטח לא. אני מאוד מבינה את הרצון שלך לחזור ל"חיים" שבחוץ. אני אמא לתאומים שהם רק בני שלושה חודשים ולעיתים אני מרגישה שאני מתפוצצת מהמצב שלהיות רוב היום בבית. לי קשה עם שניים ולך עם שלושה מגיע צל"ש

. אני מודה (קצת בבושה) שלעבוד אף פעם לא היה הקיק שלי, אף פעם לא הפריע לי להיות בבית. ועכשיו אחרי חצי שנה בבית (מתוכה שלושה חודשים של שמירת הריון) אני מרגישה שהייתי מוכנה לצאת לעבודה אתמול. אז אם נעזוב רגע את רגשות האשם בצד , לדעתי כדאי לך לחזור לעבודה או כל דבר אחר שתעשי למען עצמך ויגרום לך להרגיש טוב. לגבי המחלות בפעוטון זה באמת משהו שכדאי להתייעץ לגביו עם רופא ילדים. בכל מקרה , מה שתחליטי שיהיה לך בהצלחה ואני מקווה שלא תהיי רק אורחת בפורום

 

[ר-חלי]

ברוכה הבאה אלינו

שלשיה זה המוןן אני מבינה שיש לך בת ועוד בת ועוד בן והם בטח נהדרים לא את לא אגואיסטית אמא טובה היא אמא שמחה ואם את תהיי שמחה כשאת עובדת אז בטוח תהיי אמא יותר טובה את גרה די רחוק וקחי בחשבון גם את זמן הנסיעות אני היום נוסעת כל יום שעה לכל כיוון וזה די מתיש.. חוץ מזה לי יש שתי בנות 5 ו - 2 ושתיהן נולדו פגות בתחיל חודש שמיני אני את שתיהן הכנסתי בגיל 9 חודשים וזה היה בסדר גמור ואפילו יותר דרך אגב את הקטנה שלי לקחתי לחוג ג´ימבורי בגיל מאוד צעיר ואני חושבת שזה טרם לה המון להתפתחות של מוטוריקה עדינה מומלץ לקטנים (פגים) - דעתי האישית. הצלחה והשארי איתנו

 

[רונית של ל&ל]

שאלה לרחלי

מאיזה גיל לקחת אותה לג´ימבורי? ליאם ולורי נולדו בסוף שבוע 35, לא פגים מבחינת משקל, אבל די על הגבול. עכשיו הם בני 3 ח´, האם זה מוקדם מדי?

 

[ר-חלי]

לרונית

אני לא זוכרת בדיוק אבל בערך בגיל שנה היא עוד לא הלכה בשנה שעברה החוג היה של בר שהיא היום בת 5 והייתי הולכת עם שתיהן ומיקה מאוד אהבה לשכת על המזרון שכולם קופצים עליו וזה היה מדהיא איך היא דזוחלתת בין כל הגדולים האלה שקןפצים מסביב ולא קורה לה כלום כל כך קטנה היא היתה בלידה שבוע 34 משקל 1.800 אם את רוצה עוד פרטים אז דרך שירות המסרים בכיף רחלי

 

[קרן*~]

סליחה על הבורות....אבל...

מה זה החוג ג´ימבורי שאתן מדברות עליו? והאם יש דבר כזה לדעתך גם בצפון? ואצלי רק אחת זוחלת השניים האחרים מנסים אך...אולי עוד מעט.... אצלי נולדו בשבוע 28 כשהבנות שקלו 840 גרם והבן 900 גרם....כיום הם בגיל שנה...כשהגדולה שוקלת 8 קילו והקטנה 6.500...תגידו מתי הם יתחתנו כבר????

 

[רונית של ל&ל]

אהלן קרן

אני רואה שגם אצלך שעות הלילה הם החופשיות לגלישה... ג´ימבורי זה חוג התעמלות מיוחד לילדים עם כדורים גדולים מזרנים וכל מיני כאלה. לנו יש את הקלטת וידאו קסם בגי´מבורי ובינתיים אנחנו "מתעמלים" איתה חוץ מזה נראה לי בעייתי ללכת לבד לחוג כזה עם שניים (ועל אחת כמה וכמה עם שלושה) כי לרוב זה פעילות משותפת של הורה ילד , ורחלי תקני אותי אם אני טועה, פשוט זה מה שזכור לי מהאחיינים שלי. קרן , שלי נולדו ענקיים לעומת שלך, טוב הם גם נולדו 7 שבועות מאוחר יותר ליאם נולד 2.380 ולורי נולדה 2.050 , ולגבי החתונה , כמו שאמא שלי אוהבת להגיד על כל דבר "הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת..." דרך אגב איך קוראים לילדים שלך?