אורח לרגע

[פרפרים234]

זה מתאים לפורום של ורדה רזיאל!

היא ממליצה על תרופות אולי תנסה, כי אתה נשמע מאוד דכאוני. (אמא מאוד מאושרת וימותו הקנאים)

 

[גאטו נגרו]

האמת? אני ממש מקנאה בך!

אני מאד רוצה להיות אמא, ולהיות מאושרת מזה. הכי בעולם.

 

[פרפרים234]

בהצלחה(כי אן אהבה בעולם כמו אהבה של

אמא.....

 

[מאסטרו הורה]

אין לך מה לקנא

את הרי לא תהפכי להיות בת יענה.

 

[גאטו נגרו]

יש אנשים שאי אפשר לרצות אותם בשום

דרך אחרת ...

 

[KM1848]

האמת? אני ממש לא

לא רוצה להיות אבא ולהיות מאושר בזה. רוצה להמשיך להיות מאושר מהדרך היחידה שמתאימה לי. ואני מודה בעיקר למזל שהיה לי, בניגוד לפותח האשכול, לא להביא ילדים לעולם (ולא הייתי רחוק מזה לפני מספר שנים). כי אחרי שזה נעשה- אין דרך חזרה, ועבורי צעד כזה משמעו לגזור על עצמי חיים של אומללות. וגם אין לי את הכמיהה הזאת לרצות בזה ולאהוב את זה בכדי "להיות כמו כולם". ממש לא. טוב לי מאד עם הבחירה שלי, טוב לי עם החיים שלי, עם החופש שלי, עם האפשרויות הרבות להתפתחות עצמית. והדבר האחרון שאני חש כלפי ההורים הוא קנאה.

 

[מאסטרו הורה]

אמא מאושרת בת 10? מרשים.

 

[Kalla]

אכן, בדכאון ניתן לטפל.

חבל שעוד לא גילו איך לטפל בטפשות.

 

[מאסטרו הורה]

../images/Emo6.gif

 

[waterfly]

אבל יש תרופה לזיקנה ... !

אופנועים מהירים

 

[גאטו נגרו]

וואוו../images/Emo70.gif

אתה מדבר כמעט כמונו ... נראה לי שמגיע לך מקום של כבוד פה בפורום. אני מאד מזדהה עם הדוגמה האחרונה שלך. רק היום בבוקר לקחנו את החתולה שלנו לוטרינר. היא משלשלת כבר כמה זמן (או לפחות כך נראה לנו - יש לנו שתי חתולות וזה ממש קשה לדעת מי מהן משלשלת בלי להפריד אותן לחלוטין ליום שלם לפחות, וזה די עצוב להן) ובימים האחרונים היא נראית די מסכנה. אין לנו מושג מה קורה לה וכמה היא סובלת, והיא גם לא ממש יכולה לספר לנו. אנחנו צריכים להחליט החלטות על סמך ניחושים מוצלחים (או לא), ולקוות שאנחנו עושים את מה שהכי טוב בשבילה. (מתקשר קצת לשאלה של אמיר, לא?) זה אכן שובר את הלב לראות אותה ככה, ולא ממש לדעת מה הדבר הנכון לעשות. (אגב, הוטרינר בדק אותה ואמר שעד כמה שהוא רואה הכל בסדר איתה. אולי יש לה איזה דלקת במעי או משהו כזה, והיא קיבלה אנטיביוטיקה, אבל גם זה ניחוש מושכל ולא יותר. גם בשנה שעברה, בערך באותה תקופה היה לנו סיפור דומה איתה. עד היום לא ברור מה זה היה. נראה אם האנטיביוטיקה תעזור הפעם...)

 

[Kalla]

אכן מכירים. מבינה אותך

אם כי אישית מאוד נהנית מהחיים (ברור שלא כל הזמן, אבל בחלק היותר גדול של הזמן) ומאוד שמחה שאני חיה. אני חושבת שגישה לחיים תלויה לא רק בנסיבות אובייקטיביות קשות יותר או פחות, אלא אולי אף יותר באישיות האדם ובהשקפת העולם הנובעת ממנה. אני חושבת שרק בדיעבד, אחרי שילדיך יהיו גדולים, הם (וגם אתה) יוכלו לדעת אם הם יותר נהנים או לא נהנים מהחיים ואם הם שמחים או לא שנולדו. אני חושבת שאם כבר הם קיימים, עדיף להיות אופטימיים בקשר לגורלם ולעתידם ולא לשדר להם (כי הרי הילדים קולטים את הדברים האלה) שלא טוב לחיות. וכאמא ל-4 ילדים, ברור שיש רגעים מאוד קשים בהורות ולכן כמובן כששאלתי את השאלה התייחסתי למאזן הכולל ולא לרגע ספציפי. מאחלת לך שילדיך יהיו מאושרים!